"בחברה ציבורית אין מקום לחולל עתיד"

הדיווח, החשיפה, המדידה הבלתי פוסקת - אלה היו הדברים שדחפו את רעיה שטראוס, לדבריה, לצאת מחברת שטראוס. היא לא מתחרטת, כי כסף יש לה מספיק, ועכשיו היא יכולה לקחת חלק גדול יותר בהשפעה על ארגונים אחרים להבין את מה שהיא יישמה כבר מזמן: "היום כבר ברור מחקרית שארגון שמצליח הוא זה שמגייס את הנשמה של המנהלים". ראיון עם אחת מחלוצי הניהול הרוחני

רעיה שטראוס, אחותו של מיכאל שטראוס, שבמשך שנים נחשבה "האחות הפסיכית שמדברת על רוחניות", כמו שהיא מגדירה את זה היום, בלי פגיעות ומתוך קבלה משועשעת, נפרדה סופית ממניותיה בחברת שטראוס שייסדו הוריהם ביוני 2007. אבל מעשית, היא נפרדה מהחברה כבר ב-2005, כאשר שטראוס התמזגה עם עלית הבורסאית ולרעיה היה ברור שרוח שטראוס הפרטית, העצמאית, לא תתקיים יותר בדרך שמתאימה עבורה.

היום, בגיל 68, היא שותפה עם מיכאל בחברת השקעות פרטית, אחד מבניה דירקטור בשטראוס, והיא ומיכאל ממשיכים לקיים קשר חם מאוד. בו בזמן, עופרה שטראוס, בתו של מיכאל, מובילה את שטראוס גרופ לצמיחה בינלאומית כחברה ציבורית שמוזגה לעלית. אבל שטראוס לא עזבה בגלל הכסף, ולכן זה ממש לא מעניין אותה כמה כסף היתה מרוויחה לו השאירה את מניותיה בחברה הציבורית. שכן, את הכסף הגדול מפדיון חלקה בשטראוס (הונה מוערך ביותר מ-100 מיליון דולר), היא לא משקיעה היום בתעשייה, כפי שחשבה שתעשה כשפרשה משטראוס. במקום זה, היא מקדישה את זמנה, מרצה וכספה, בארגונים התנדבותיים לטובת הקהילה והחברה ובפרויקטים למען קירוב נוער יהודי בתפוצות לישראל.

היום ברור לה שבמשך שנים נחשבה לעוף מוזר, כי הביאה תפישה רוחנית לעסקים, שבזמנו היתה זרה, חריגה, לא מקובלת ונועזת. התחום החדש יחסית מביא אמנם גם התנגדות, חששות ורגשות ציניים, אבל התפישה של רוחניות בעסקים הולכת ועוברת בקצב מהיר מהשוליים אל מרכז הבמה. במיוחד כשמנהלים מהשורה הראשונה בעולם ובישראל מספרים, בחשש הולך ופוחת מפגיעה בתדמיתם, על מימוש הדרך הרוחנית שלהם בצמיחה אישית, בהעצמת העובדים והסביבה, ובגדילת הארגון ובתוצאותיו.

אבל רעיה שטראוס, כאמור, היתה בין החלוצים. היא דיברה על רוחניות וחזון לחברת שטראוס עוד בתחילת שנות ה-80, כשהמילה חזון שויכה לחולמי חלומות. באותה תקופה, טרם נוצרו אבחנות בין רוחניות הזויה, לבין מימוש הרוח בעומק ובמשמעות. זה היה הרבה לפני המחקרים החדשים מהעשור האחרון, בהם נמצא מתאם חיובי משמעותי בין קיומה של התייחסות ארגונית לרוחניות, לבין ביצועים אישיים וארגוניים ברמה הפיננסית, התפעולית והאנושית. הרבה לפני שמישהו בישראל בחן ברצינות את השפעתן של גישות רוחניות על תפישות וכלים ניהוליים, ועל הצלחתם של עסקים וארגונים.

"חשבו שאני פסיכית שמדברת על נושאים הזויים", אומרת היום שטראוס בחיוך, "אני חושבת שמי שעשה אז קוצ'ינג וכתב חזון, היו מעטים כמו מוקי אברמוביץ' מהראל והפרסומאי אילן שילוח. עוד לא היתה לי אפילו שפה מתאימה להסביר את החשיבות של הרוח בעסקים.

"היום אנחנו בעידן אחר לגמרי. כל המחקרים מוכיחים כי המנהלים הטובים ביותר באים לחברות שעושות את הדבר הנכון לצרכנים, לקהילה, לחברה שבה הם חיים ולא פחות מזה, לעובדים ולמנהלים שבהן.

"היום כבר ברור מחקרית שהארגון שמצליח הוא זה שמגייס גם את הנשמה של המנהלים. ואין לי ספק שהרוח של שטראוס גרמה לזה שהיום רואים כל-כך הרבה מנהלים בכירים ומצליחים במשק שגדלו בשטראוס. בהם, עמיקם כהן, מיכאל אילוז וקובי לוי".

"אני צעירה ואחיה לנצח"

תחילת הראיון עם רעיה שטראוס היה כשהרצתה באחרונה בקורס "עסקים, ניהול ורוחניות", של להב ואוניברסיטת תל-אביב. במסגרת הקורס, בניהולן האקדמי של ד"ר אורה סתר וטובה אוורבוך, הרצו אנשי עסקים ומנהלי חברות על השילוב שהם עושים בין גישות רוחניות לניהול. כמעט במקרה, פגשה שם שטראוס את ד"ר חיה רמון, מאמנת ישראלית שבשנים האחרונות מתגוררת בבנגלור, במסגרת תפקידו של בעלה כמנהל הכספים של אינטל בהודו.

אבל המפגש הראשון בין שטראוס לרמון, בדיוק לפני 17 שנה, היה בנסיבות שונות לגמרי. "זה היה אחרי שהצטרפתי בעקבות שמואל בן-דרור, בעלי, לפיזיקל אימורטליטי. עשו עלינו כתבה ביומן החדשות של יום שישי בערב, כשעוד היה ערוץ אחד במדינה וכל הארץ היתה יושבת ומסתכלת בו. אחרי התוכנית, כולם חשבו שנפלתי על השכל.

"היום בו פגשתי את רמון, היה המפגש הראשון שלי עם זעם. הוזמנתי להשתתף בכנס נשות 'גלובס'. קמתי לדבר, ופתאום אני מוצאת את עצמי מקבלת המון כעס בתגובות. ואז קמה רמון, שלא הכרתי אותה קודם, ואמרה: 'אני לא מכירה את האישה הזאת ואת מה שהיא מדברת עליו, אבל אנחנו מתקרבים למילניום החדש, ואם לא תהיו פתוחים להקשיב, אולי גם לא תשרדו'".

פיזיקל אימורטליטי נתפשת כקבוצה של אנשים שחושבים שהם יחיו לנצח. רעיה מסבירה שהכוונה היא "לחיות בסביבה שהמוות אינו הכרחי בה, תוך קיום רצון לבלתי אפשרי וללא נודע. המטרה היא לפרוץ את הפרדיגמה שאנחנו חיים בה. הפרדיגמה, התפישה הזו, אמנם מספקת עוגנים שהכרחיים לבני אדם, אבל היא גם מגבילה ואוטמת מפני פריצת דרך, חשיבה אחרת.

"כשאת אומרת לעצמך 'אוי, אני סנילית', או 'אני זקנה וחולה', את מאמינה לזה והמחשבה שלך מגשימה את עצמה בדרך שבה את חיה. לעומת זאת, כשאת אומרת 'אני צעירה ואני אחיה לנצח', החיים שלך נראים אחרת. הם מבטאים התחברות לחשק לחיות.

"כשאבא שלי, שבגרמניה היה ד"ר לכלכלה, עלה לארץ וכתב בתעודת העלייה 'איכר', ואז הלך למקום הנידח נהריה והקים בה מחלבה, זה נראה יותר או פחות אפשרי? בשנת 33' כשהיטלר עלה לשלטון בגרמניה וכולם האמינו שזה תכף יעבור, אימא שלי אמרה שחייבים לעלות לארץ כי היא 'מרגישה בגוף שהולך לקרות משהו רע', זה יותר או פחות מוזר? גם ציונות היא חלום ועניין רוחני לחלוטין".

מהצד של רמון, הפגישה הראשונה עם שטראוס, נראתה כך: "כשנפגשתי עם רעיה, אימורטליטי נראה גם לי פסיכי ברמת התוכן, אבל היה לי יתרון ברמת ההקשר: ראיתי אישה שבאה לבדה לכנס 'גלובס', ולא מכירה שם אף אחד. אני הצעתי להסתכל על הדברים שהיא אומרת לא 'כאמת' אלא כאפשרות, 'בואו נבדוק איך היו נראים חיינו אם היו חיי נצח'. התשובה לא חשובה, כי האמת היא מעל לקיומה של הוכחה או להיעדר הוכחה. אני הצעתי, 'בואו נחיה עם השאלות מה היה קורה אם זה היה אפשרי? איך זה היה משפיע על חיינו? מה זה היה מאפשר לנו במהלך החיים?' אנחנו הרי כבר יודעים היום שספקנות היא חלק מהשיח המדעי ושכל האמיתות המדעיות משתנות".

"נלחמתי על דרכי"

התזמון בו הגיע המפגש של שטראוס עם רמון, היה משמעותי. זה היה זמן לא רב אחרי ששטראוס התגרשה, ולאחר 22 שנה שבהן היתה עקרת-בית עברה, בעידודו של מיכאל, לעסקים בשטראוס. "בחיי הנישואים, לא ידעתי שבעלי הראשון לא נאמן כי לא רציתי ששום דבר יפריע לי, אז לא ראיתי ולא שמעתי כלום", היא מספרת. "אחרי התרסקות הנישואים שלי, התפרקתי. ואז התחיל המסע כי לא היה לי יותר מה להפסיד. אני זוכרת שהייתי הולכת לסופרמרקט וכולם ידעו והיו אומרים, 'זאת רעיה שטראוס שבעלה עזב אותה'. כשהתחברתי לחיה הבנתי שאם אני לא אעשה לעצמי את החשק, בשביל מה לחיות בכלל?

רמון מגלה כי באותה תקופה, רעיה רצתה לעזוב את שטראוס כלעומת שבאה. לדבריה, "רעיה ראתה עסקים שמנצלים אנשים ושאין בכלל הקשבה לשיחה רוחנית והיא אמרה, אם אני לא יכולה להביא אהבה ורוחניות לשטראוס, אז למה אני נמצאת שם?"

שטראוס מספרת, "באותה תקופה קראתי מאמר על זה שבארה"ב שיטת הניהול TQM, שהיתה אז להיט בארץ, היא אאוט, ושיש דבר חדש שקוראים לו קוצ'ינג, שאף אחד לא ידע מהו בארץ ושהוא הדבר הבא, האמיתי. הלכתי לעמיקם כהן, שהגיע מתדיראן להיות מנכ"ל שטראוס, והצעתי לו לנסות את הקוצ'ינג הזה. הוא לא רצה לשמוע בכלל, כי שטראוס התכוונה אז להקדיש 100 אלף דולר ל-TQM, סכום עתק לנושא כזה במונחי אותה תקופה.

"אז כשעמיקם לא רצה, נרשמתי בעצמי לקורס קוצ'ינג שחיה העבירה. למדתי בראשונה על חזון לחברה וחזון אישי, כשזה היה לגמרי לא ידוע. כשלא יכולתי להגיע הלך במקומי מנהל אחר בשטראוס, מיכאל אילוז (היום מנכ"ל טבע-נאות) ואחר-כך הלך קובי לוי, שהיה מנהל חטיבת המכירות בשטראוס ולימים הפך למנכ"ל שטראוס. ידעתי תמיד שאי אפשר להפריד עסקים ורוחניות, כמו שבן אדם הוא גוף ונפש.

"כשהכרתי את חיה ורציתי לעזוב את שטראוס, כתבתי את 10 הדברים שבגללם אני לא יכולה להיות שם. ואז, תוך כדי תהליך הקוצ'ינג, אמרתי: שטראוס היא גם שלי, ואני אצור אותה איך שאני רואה לנכון.

"נלחמתי על דרכי גם כשהיו נגדה. למשל, נלחמתי על הכנסת החיידקים הבריאים למוצרי חלב הרבה לפני שהבינו למה זה חשוב. ב-95' כבר כתבנו חזון לשטראוס, שהיה, לחולל סביבה של אושר והגשמה עצמית, לנו, למשפחותינו ולקהילה בה אנו חיים; וגם הוצאנו דו"ח חברתי"

מה זה בשבילך ניהול רוחני?

"ניהול רוחני זה מה שההורים שלי עשו בלי לדעת. שטראוס נבנתה מאהבה. היא נבנתה על זה שאנשים ירגישו כמו בבית. כשאימא שלי ביקשה עובד, עולה מרומניה, להישאר לעבוד בלילה, הוא אמר, 'במקום שהבעלים נותנים כוס קפה ועוגה, אני נשאר'. הורי עזרו לאנשים עם דירות, עם עורכי-דין, עשו להם חתונות בגינת ביתם בנהריה. האהבה הזאת היא הרוחניות, היא שהביאה את ההצלחה.

"בזמנו לא ידעתי שקוראים לזה רוחניות, שקוראים לזה תרומה לקהילה. לא ידעתי שאפשר בכלל בלי עזרה הדדית. זו בעיני הרוחניות בניהול גם היום, ההבנה שכולנו משפיעים אחד על השני, שכולנו רקמה חברתית אחת. ושכפירמה אנחנו משפיעים על עתיד העולם".

* אז למה בכל זאת עזבת את שטראוס?

"אני הבאתי בזמנו את הידע החדש לאותה עת על עסקים משפחתיים. אחי הלך איתי לגמרי, והשקענו בזה המון. אנחנו הצלחנו לשחק את המשחק שנים לפני שהוא היה מקובל. וכשהפכנו לחברה ציבורית, לא הסכמתי לזה ויצאתי. לא הסכמתי, כי בחברה ציבורית אין לך מקום לחולל עתיד בשקט. הכול חשוף, הכול צריך לעמוד לדיווח בכל רבעון, ויש דברים שאתה לא יכול למדוד תוך שלושה חודשים".

* שטראוס מצליחה מאוד כחברה ציבורית, יותר מבעבר.

"יש הרבה דרכים מצליחות בעולם העסקי. לי יש את הדרך שאני מוכנה לה, אבל אני לא יכולה ולא רוצה לכפות אותה. בכל הענווה, איך אני יכולה להחליט מה טוב? השאלה מבחינתי היא רק באיזו דרך אני, רעיה, מוכנה להיות, ואני רוצה לעשות את מה שאני מאמינה בו.

"גם היום אחי ואני ביחסים חמים, עושים חגים יחד ושותפים בחברת השקעות פרטית. השילוב הזה בין לעזוב חברה ולהישאר יחד משפחה, מאוד יוצא דופן".

* אולי הצלחתם עד אז כי היית ותרנית?

"זה לא נכון. ויתרתי על דברים לא משמעותיים לי. מה שמיכאל היה אומר עליי, הוא ש'ברוב הדברים היא הולכת אתי, אבל כשהיא חוטפת את החלסטרה - אני הולך איתה'".

* האם לדעתך החזון הזה נשאר בחברה?

"לדעתי זה לא נשאר בארגון, אבל זה נשאר באנשים. אי אפשר ללכת לאחור".

* מהו בשבילך חזון ומה החזון שלך היום?

"חזון סולל לך דרך לחלום, כי זה להבין את הדרך למטרות, את הערכים, את השליחות, את מה אתה עושה כאן בכלל. חזון לעסק, זה מה הוא רוצה לעשות, בעבור מה הוא נמצא פה.

"החזון שלי היום הוא להוביל ולחולל מציאות המשלבת בין הממד הרוחני והממד הגשמי של העולם והאדם, בדרך של שותפות ודיאלוג. לקחת אחריות חברתית וקהילתית וליצור שפה אחת משותפת, רב-ממדית, המאחדת את כל תחומי העשייה ומאפשרת אחדות, הרמוניה ואיכות חיים במדינת ישראל. והשליחות שלי היא להיות מוכנה בכל רגע לראות את הבלתי אפשרי כאפשרי, ולברוא כל פעם מחדש מציאות של הזדמנויות וגשרים של שיתוף".

"המשכתי את דרך שטראוס"

את התרגום המעשי מוצאת שטראוס בהתמסרות לפעילויות התנדבותיות רבות, כולל בארגון מעלה - עסקים מנהיגים אחריות חברתית. היא פעילה גם למען בית השאנטי, רשת בתי תמחוי שמפעילים עורכי-הדין חריש ותורמת כסף רב למוסדות שאינה מוכנה לפרט.

בימים אלה היא גם מסייעת לגיבוש חזון למוזיאון לוחמי הגטאות, ופעילות עיקרית בחייה היא כהונתה כיו"ר פרויקט "שותפות 2000" של הסוכנות היהודית, לחיבור בין בני נוער מהתפוצות לישראל.

"המשכתי את הדרך שלי של עזרה לקהילה שעשיתי בשטראוס", אומרת רעיה, "ולעולם הפילנתרופי אני מביאה את הערכים העסקיים של מדידה ושל חזון, כי חשוב לעשות כסף אבל חשוב גם 'איך?'. אחי תמיד אמר, 'בואו נעשה את הדבר הנכון. הכסף כבר יבוא אחר-כך'".

המימוש שלה בא לידי ביטוי גם באורח חייה, בהחלטות שהיא מקבלת. למשל, ב-2006, כשהבנק הבינלאומי בבעלות צדיק בינו ויתר על פרויקט הזנק למימון לימודי צעירים מהפריפריה, היא העבירה את חשבון הבנק המרשים שלה לגיורא עופר בדיסקונט, שלקח חסות על הפרויקט.

* איך צברית מתגייסת למשימת קירוב התפוצות לישראל?

"העם היהודי נעלם ואנחנו כישראלים עושים טעות איומה כשאנחנו מתרחקים מיהודי התפוצות. אנחנו לא זוכרים מה הזרע שהחזיק אותנו לשרוד כל-כך הרבה דורות והביא את ההורים שלי לחזור לישראל כשלא היתה מדינה.

"אחת הטעויות של המדינה שלנו זה שאנחנו חיים בעולם גלובלי, ואיפה הדגל, איפה השורשים. בשטראוס קבענו כעקרון שנישאר חברה ישראלית, גם בפעילות הבינלאומית, כמו טבע ובשונה מחברות שהן חלק מהעולם ונטמעות בו. אני בחרתי להיות ישראלית, וכתוצאה מזה אני פעילה בדברים שיגרמו למדינת ישראל להיות בין המובילות.

"העם היהודי הוא הנכס הכי גדול שלנו. אז נכון כשישראלית, חילונית, ביוהרה שלי, בכלל לא היתה לי בעבר מספיק תודה פרטית ליהודי העולם, ולא הייתי מודעת לזה שאת כל האוניברסיטאות ובתי החולים בארץ הקמנו בזכותם. התגלגלתי לסוכנות כשחשבתי שזה עב"ם, והיום זה מרגש אותי להתחבר גם לזהות היהודית שלי".

צרו איתנו קשר *5988