יש תקשורת שצריך לרדוף אותה

1>> אתמול (ד') אמר סגן שר החוץ, מגלי ווהבה, כי ישראל החליטה להחרים את אל-ג'אזירה, תחנת הטלוויזיה הערבית של נסיכות קטאר, "בעקבות שידורים חד-צדדיים וסיקור לא מאוזן של המתרחש בשבועות האחרונים, הגורמים לתסיסה בקרב הציבור הערבי". היום פורסם מטעם "בכירים במשרד החוץ" כי הודעת ווהבה לא תואמה עם שרת החוץ, ציפי לבני וכי היא, לשון ההודעה, "סיבכה את ישראל והעלתה אותה על עץ שתתקשה לרדת ממנו". בקיצור, לא אהבו שם את היוזמה של סגן השר.

מבחינה פורמלית זה באמת לא תקין ששרת החוץ תשמע בתקשורת על יוזמה מסוג זה של סגנה. מדובר בנושא רגיש מאוד, כמו כל עניין הקשור בעיתונות, בוודאי בכלי תקשורת ערבי הפועל בישראל.

חבל שווהבה בחר בדרך זו, כי היא עלולה להסיט את הדיון מהשאלה העיקרית: האם, מבחינה עניינית, ראוי להפסיק לשתף פעולה עם כלי תקשורת המשדר דיווחים מגמתיים ולא נכונים הפוגעים במדינה.

2>> מי מדבר על דמוקרטיה...

מה טוענים ל"הגנתם" מוציאי דיבה, כותבי כזבים, ובכלל עיתונאים הנוהגים בניגוד לכללי העיתונות? חופש העיתונות, כמובן. זכות הציבור לדעת. כך נהג גם וליד עומרי, מנהל משרד אל-ג'אזירה בארץ. בתגובה להודעת ווהבה, אמר עומרי, כי הוא "מתפלא על מדינה שמדברת על דמוקרטיה, אבל רודפת את העיתונות".

אז קודם כל, העיתונאי עומרי צריך לדעת ובוודאי גם יודע, שישראל לא רק מדברת על דמוקרטיה, אלא גם עושה אותה. מה שקשה לומר על המדינות הערביות, רובן ככולן. קשה מאוד, למשל, להעלות על הדעת שבמדינה השולטת בתחנת אל-ג'אזירה אפשרי שנסיך כלשהו ייחקר על ידי המשטרה.

בלתי אפשרי גם להעלות על הדעת שואליד עומרי היה ממשיך להיות מועסק לו השמיע ביקורת, ולו הקלושה ביותר, נגד אחד מנסיכיו.

3>> עיתונאות צריכה להרוויח

אבל מעבר לכך, אין שום קדושה בעיתונות והגנה עליה לא צריכה להיות דבר אוטומטי. עיתונות המבקשת שלא ירדפו אותה, שיגנו עליה, צריכה להרוויח את הזכות הזאת. לא כל מה שמודפס על הנייר, או מוצג על המסך, הוא "עיתונות". המושג עיתונות מחייב עמידה בסטנדרטים מסויימים, שהחשוב בהם הוא דיווח אמת. אם אמצעי התקשורת אינו כזה, אז כן, בהחלט, צריך לרדוף אותו, כי אז מדובר לא במידע שהציבור זכאי לדעתו, אלא במידע שנועד להטעות את הציבור ולהסיתו.

האם רשת אל-ג'אזירה עומדת בקריטריון של דיווחי אמת? זאת כמובן שאלה ותשובותיהם של ערבים עליה בוודאי יהיו שונות משל יהודים. לא תמיד זה עניין של עובדות. למשל: אם מסקרים את פעילות צה"ל בעזה באופן אמיתי - האם זה דיווח אמיתי? ובכן, לא תמיד. כדי להציג את האמת כולה, יש צורך להעמיד את הפעולה בהקשר הנכון שלה, שהוא הקסאמים על שדרות, שהוא גם הודעת ישראל שאם לא יהיו קסאמים אז לא יהיו פעולות בעזה. אם לא עושים את זה, מדובר בחצי אמת, שעל כך כבר נאמר שהיא יכולה להיות גרועה מאי אמת.

4>> ראי המציאות העיתונאית

את עובדת המגמתיות הוכיח וליד עומרי לא רק בכתבות שהוא שולח מכאן, אלא גם בתגובתו להודעת ווהבה: "לא אנחנו יצרנו את המציאות הקשה, טוב לישראל ולמשרד החוץ לשנות את המציאות המכוערת במקום לשבור את הראי". כלומר, כאן קובע העיתונאי, שהמציאות הקשה היא פרי מדיניות ישראל, בעוד שלחמאס, לג'יהאד האסלאמי, לחיזבאללה, למנהיגי ערב, לנסיכים שלו - אין שום אשמה.

מה עם הטענה שהעיתונות בכלל, ואל-ג'אזירה בפרט, משמשים בסך הכל ראי של המציאות? - זו טענה שלפעמים היא נכונה ובמקרים רבים היא דמגוגית ומופרכת. בסופו של יום, וגם במהלכו, הכתב והצלם בוחרים מה לצלם, ואיך ואיפה, כך שמה שהם משדרים אינה "המציאות", אלא הדברים שהם בוחרים לדווח עליהם. לאחר מכן עולה החומר על שולחן העורך שמפרסם לא בהכרח את "המציאות", אלא את אותו חלק המתאים להשקפותיו או לאינטרס של כלי התקשורת. העיתונות כראי המציאות זה מיתוס שמזמן אבד עליו הכלח.

אל-ג'אזירה אינו כלי תקשורת נייטראלי. הוא לא יכול להיות, מכיוון שזה בלתי אפשרי, כאשר הבעלים שלך היא מדינה דיקטטורית-מלכותית. אל-ג'אזירה היא תחנה, העושה מאמצים גדולים ליצור לעצמה תדמית מקצועית, כדי שתוכל לתת אמינות לדברים הבלתי אמינים שהיא משדרת. המאמץ הזה של אל-ג'אזירה בהחלט זכה להצלחה לא מטעה והיא נחשבת בעולם המערבי לליברלית, יחסית, כמובן, לא לתחנות מערביות, אלא לערביות.

האם נכון להחרים את אל-ג'אזירה? לדעת ואליד עומרי - "ישראל תזיק לעצמה, לא לנו, כי בעולם הערבי יהיו מיליונים שימחאו כף כאשר דוברים ישראלים לא יהיו על המסך". גם אמירה זו היא מגמתית ומטעה. קשה להניח שיכולה להיות תועלת בניסיון לשכנע מיליונים שאינם רוצים לראות ולשמוע ישראלים. לעומת זאת: כאשר אנשי ציבור ישראלים בכירים מופיעים באל-ג'אזירה, הם יוצרים את הרושם שישראל רואה במוסד זה תחנה עיתונאית מקצועית. כלומר, כאשר ישראל משתפת פעולה עם אל-ג'אזירה, היא מעניקה לה הכשר של אמינות שחוזר אלינו כבומרנג בדיווחים הלא אמינים. לכן: אחרי שלבני תנזוף בווהבה על התנהלותו, כדאי שתדון ביוזמתו בצורה עניינית.