באפריקה ישראל מאוד לא אוהבים את הדיבורים על הברדק הניהולי השורר בקבוצה. כלפי חוץ לפחות, נורא חשוב להם לשדר עסקים כרגיל - ממלא מקום המנכ"ל מתפקד בעצם כמנכ"ל; הבעלים עבר לחו"ל אבל הוא תמיד היה שם; שרשרת מנהלים אמנם עזבה את החברה בזמן שיא, אבל במקומם באו אנשים לא פחות מוכשרים.
אבל אז באה סאגת דניה סיבוס וכביש 431, שטורפת את הקלפים ושומטת את הקרקע מתחת לטענות החברה. יתרה מכך, להבדיל ממרבית הצרות הנוחתות על חברות הנדל"ן לאחרונה, שניתן בקלות לתלות אותן במשבר העולמי, מדובר הפעם בבעיה מקומית בעיקרה.
לפני שלושה שבועות נופפה דניה סיבוס בשתי סיבות שגרמו להפסד מסלילת הכביש - גילוי קברים וגידול בעלויות הבנייה. הבעיה הייתה, שאותן סיבות הן חלק טריוויאלי בתמחור מקדים של כל פרויקט תשתיות.
ואתמול הסתבר, שאולי התירוצים ההם היו הבעיה הקטנה. אחרי שלושה שבועות גילתה דניה סיבוס, חברת התשתיות הכי מוערכת בישראל, שההפסד המוערך בדו"חות 2007 (שנה שהסתיימה לפני כמעט שלושה חודשים), על רמה גבוהה יותר, שדומה להון החברה.
זה לא סוד שאפריקה ישראל ולב לבייב זכו לעיקר תהילתם בתחום היזמות. שם, האינטואיציות והאומץ משחקים תפקיד חשוב, וגם שולי הרווח מספיק גדולים כדי לכסות לא פעם על אי-אלו טעויות בדרך למטרה. לא בכדי, דרך אגב, הנדל"ניסטים הגדולים האחרים - יצחק תשובה (אלעד ודלק), נוחי דנקנר (נכסים ובנין) או אליעזר פישמן (כלכלית ומבני תעשיה) - עסוקים כמעט אך ורק ביזמות. תחום הביצוע, המאופיין בשולי רווח נמוכים ובתחרות שיא, לא מתאים לגדולים. אפילו שרי אריסון, שהחזיקה בישראל פעילות ביצוע ותיקה ומפוארת באמצעות סולל בונה, החליטה לפני מספר שנים לחתוך ולפרוש מבנייה בארץ כמעט לחלוטין.
אלא שלהבדיל מהם, לבייב החליט להיות הכי טוב והכי גדול גם בביצוע. הצרה היא, שהתחום הזה יותר מכל התחומים זקוק למנהלים. המשקיעים צריכים לקוות שלפחות לא נגלה עוד הפתעות עד ה-11 למאי, אז יהפוך אילן בן-גיגי למנכ"ל דניה סיבוס ואולי הסדר ישוב על כנו. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
