השמפניה של השמפניה

כידוע לכולנו, השנה האחרונה הייתה שנת השמפניה. כפי שכתבנו לא אחת במדור, השינוי שעשה המחוקק באמצע 2007, וההפחתה במיסוי על יינות מבעבעים בכלל ועל שמפניה בפרט - יצרו גל גדול של התעניינות בשמפניה. המשקה האריסטוקרטי, שפעם היה יקר ובלתי נגיש לציבור הרחב, הפך באחת ללהק נסיכות חייכניות שירדו אל העם. היבואנים הגדולים החלו להאיץ את קצב משלוח המכולות משמפן, ושלל מותגים החלו לעשות את דרכם ארצה.

אחרי שוך ההתרגשות הראשונית, בא הגל השני של ההתעניינות. לא סתם שמפניה, אלא שמפניית בוטיק, שמפניה עם זהות, שמפניה של מגדלים. כזו שמגיעה מיקבים של כורמים מגדלי ענבים, ולא מבתי חרושת של מיליוני בקבוקים. במילים אחרות, האנשים שרוצים שמפניה של מגדלים הם אלה שאכפת להם מה הם אוכלים, שחשוב להם לדעת מאיפה הגיע הדג שעל הצלחת או העוף שבתנור, אלה המעדיפים ירקות בעונתם על-פני עגבניות חממה חיוורות של אמצע החורף.

לא סתם מוצר יוקרה

כאן נכנסים לתמונה אלדד לוי והחברה שהקים, בוטיק דה שמפיין (www.bdch.co.il), שדרכה הוא מייבא לישראל שמפניות של מגדלים שבחר בעצמו, אישית. לוי משווק ישירות, ללא סיוע סיטונאים או רשת הפצה, ולכן המחירים שפויים בהחלט. זה הרגע מבחינתי לגילוי נאות, שכן אלדד לוי הוא ידיד - קולגה שכותב על יין במגזין האוכל "על השולחן". אנחנו מכירים כבר שנים, וזרמו בינינו כבר המון בקבוקים ואלפי כוסות. הפעם הוא עבר לצד השני, של הסוחר, של היבואן, של זה שמזמין עיתונאים לטעימה.

לדעתו, הטרנד החדש מסתמך על יינות בעלי אופי, זהות וייחוד, ואינו תווית של מוצר יוקרה סתמי, שלא מאפיין את האדמה שעליה גדלו הענבים. אם רוצים ליהנות מהיופי הפנימי של שמפן ולגלות את הטרואר שלו, צריך להכניס רגל לעולם המגדלים-היצרנים, עולם של סדרות ייצור קטנות עם שונות מובחנת וברורה של אזורי גידול. לדעת לוי אנשים מחפשים בקבוק עם סיפור אישי, עם שם של אדם הקשור באופן אישי למוצר הנצרך. יין שנעשה בידי "הוא", כורם, ולא בידי "זה", מפעל או בית שמפניה גדול.

היינות הממותגים בעולם

לוי רוכב על אופנה עולמית של יינות מאופייני טרואר. סופר היין המוכשר אנדרו ג'פורד כתב בספרו "צרפת החדשה": "שמפן ניצבת על ספו של שינוי עמוק. ישנה הכרה גוברת כי הכורמות באזור הפכה למרושלת, וכי העדינות המובחנת של הטרואר הוזנחה כליל. עידן המגדלים הטובים והכרמים המצטיינים רק החל".

הטרנד התפשט עד כדי כך, שכמה מבתי השמפניה הגדולים החלו לאחרונה להציע שמפניה מכרם יחידני, מושג השאול מתחום הטרואר ויקבי הבוטיק דווקא. תרבות ה-Single Vineyard הגיעה גם ליצרני המיליונים. אלא ששם, בבתים הגדולים באמת, המחיר של הכרם היחיד יקר פי חמישה ויותר ממחיר היינות הטובים של מגדלי הבוטיק. טוב, חייבים לספק שמן למכונה הגדולה.

לשמפניה ערך מיתוגי מאוד גבוה. למעשה אלו הם היינות הממותגים ביותר בעולם. כשמישהו רק מנסה להשתמש בשם, המקודש מבחינתם, "שמפניה", מיד הם קופצים ותובעים אותו. התעשייה הצרפתית מגינה על עצמה בעוצמות מטורפות. אפילו חברת בשמים גדולה נתבעה, ונאלצה להוריד את הבושם מהמדף, בגלל שהעזה להעניק לניחוח את השם "שמפניה". מה שמצחיק הוא שלא מדובר כאן במותג פרטי של מישהו. זהו שם היסטורי של איזור שלם.

ובאזור שמפן מתרחשים דברים מרתקים. הביקוש לשמפניה הוא כה גדול, עד כי לאחרונה ניתן אישור היסטורי להגדיל את האפלסיון הכה הדוק ומוגדר. כלומר, ישנה דרישה עולמית ליינות שמפניה, למרות הספקולנטים שכבר הספידו את התעשייה מיד לאחר חגיגות המילניום. הצרכנים הפנימו כי שמפניה טובה אינה זקוקה לאירוע. שמפניה טובה היא האירוע עצמו. **