למה למחזר רק בקבוקים?

בקבוקי הפלסטיק מהווים רק 6% מהפסולת הביתית, אך המודעות לנזק הסביבתי שהם גורמים זינקה בעשור האחרון בצורה מרשימה. השלב הבא, שאותו החלה לאחרונה לקדם התאחדות התעשיינים, הוא מיחזור כלל האריזות על סוגיהן השונים, כאשר המשמעות היא הפרדת פסולת בבית ואיסוף מבוקר של הרשויות המקומיות. בבלגיה זה עובד מצוין

ברחבי העולם מציינים היום (22.4) את יום כדור הארץ שצוין לראשונה ב-1970 בקידום יוזמות למען איכות הסביבה. אחד הדגשים הבולטים השנה הוא ההתמודדות עם התחממות כדור הארץ ועם השינוי האקלימי. על הנזק הסביבתי שגורמים בקבוקי הפלסטיק כולנו כבר יודעים, אך באופן לא לגמרי ברור, השיח הציבורי סביב איכות הסביבה כמעט ואינו נוגע ביתר האריזות של מוצרים שאנו צורכים, בדגש על מוצרי מזון. לפני כשבועיים קיימה התאחדות התעשיינים כנס בנושא חוק האריזות - חוק שעדיין לא קיים בארץ אך קיים בגרסאות שונות בחלק ממדינות העולם.

החוק מטיל את האחריות על פתרון לאשפת האריזות על היצרניות. המשמעות היא שכל חברה המפיצה מוצרים ארוזים, ולאו דווקא משקאות או מזון, מפרישה תשלום לתאגיד משותף האחראי על פינוי האשפה הביתית, העברתה למיחזור, ועל עידוד התושבים לשיתוף פעולה שעיקרו הפרדת האשפה והשלכתה במועדים קבועים ובאריזות מתאימות.

אם להתבסס על הכרזתו של רוני קוברובסקי, יו"ר איגוד המזון בהתאחדות, שלפיה הגיעה השעה ליזום מעשית את חוק האריזות מהיבט של אחריות סביבתית, ייתכן שבעתיד הלא רחוק תצטרף ישראל ל-27 מדינות החברות באיחוד האירופי שבהן מיושם החוק בהצלחה. השיאנית מבין מדינות אלה, אגב, היא בלגיה, עם 91% מיחזור הודות לחוק האריזות המיושם בה מ-2004.

עניין של תדמית

ב-2001, נכנס לתוקפו חוק הפיקדון המטיל על מיכלי משקה הקטנים מ-1.5 ליטר (לא כולל קרטון) דמי פיקדון בסך 25 אג' (עם הכחדת מטבע ה-5 אג' יש להניח שדמי הפיקדון יעודכנו בקרוב ל-30 אג'). בבסיס הדברים הצרכן משלם את דמי הפיקדון המגולמים במחיר המשקה, והוא זכאי להחזר אם הוא משיב את הבקבוק.

הניסיון להרחיב את חוק הפיקדון לבקבוקי ה-1.5 ליטר בשלב זה לא צלח, למורת רוחן של המפלגות הירוקות ולשמחת חברות המשקאות ותאגיד המיחזור אל"ה (הנמצא בבעלותן).

לפי ההערכות, תופסים בקבוקי הפלסטיק נפח של 6% בלבד מתוך הפסולת הביתית, הכוללת אריזות מחומרים בעלי פוטנציאל למיחזור (פלסטיק, זכוכית ונייר). היום הרשויות המקומיות בישראל אינן מפעילות מערכת של איסוף אשפה מופרדת, ואריזות אלה מצטרפות לזרם האשפה הכללי בדרכן לזהם את הסביבה.

גם ניר קנטור, מנהל תחום איכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים, קרא לקדם את החוק ביוזמת התעשיינים. קנטור סבור כי למוניטין של התעשייה בעיני הצרכנים משקל חשוב במהלך לקידום חוק האריזות, כאשר הוא מדגיש את חוסר האמפתיה הגוברת נגד הגופים המזהמים. לדבריו, 40 הצעות חוק פרטיות מונחות כיום על שולחן הכנסת, רובן ביוזמת ארגונים סביבתיים. "כל הצעת חוק כזו מהווה איום על התעשייה", הוא מזהיר ומציין את התחזקות הלובי הסביבתי במסדרונות הכנסת. איום אחר, לפי קנטור, היא התקשורת ה"צמאה לכותרות שליליות ומטרידות בעלות כוח משפיע". מכאן, שעל התעשיינים לקחת את המהלך לידיהם ולעבור לעמדה פרו-אקטיבית ולא רה-אקטיבית: "במקום לחכות לחקיקה נהיה אנחנו התעשיינים אלה שיניחו על שולחן הכנסת את חוק האריזות. לא ניגרר אחרי יוזמות אחרות להצעות חוק פופוליסטיות".

בבלגיה המיחזור יותר נוח

לפי הערכות, כל תושב בלגי מייצר 116 ק"ג אשפה מדי שנה, מתוכה 70% אשפת נייר (כולל עיתונים), 30% אשפת זכוכית ו-15% ק"ג אשפת PMD (בקבוקי פלסטיק, פחיות וקרטוני משקה). 10.4 מיליון תושבים מונה בלגיה. 589 רשויות מקומות אוגדו ל-50, למען התנהלות נוחה יותר מול תאגיד המיחזור. 5,900 חברות, המהוות כ-92% מכלל השוק, ואשר תורמות חלק נכבד ל-730 טונות האשפה המיוצרת ברמה הביתית, חברות בתאגיד FostPlus.

הנרי מאירסון, מנכ"ל תאגיד המיחזור הבלגי FostPlus, הציג בכנס סוגיה מעניינת: מי הבעלים של האריזה? האם היצרן שהפיץ אותה לשוק, או הצרכן שרכש אותה עם המוצר? כך או כך, הוא מדגיש, ללא שיתוף פעולה בין כל הגורמים לא יכול היה התאגיד הבלגי להגיע להישגים המרשימים הנזקפים לזכותו.

מהתושבים הבלגים נדרשת הפרדת פסולת לא רק לפי סוגים אלא גם לפי צבעים - כך למשל הפרדת זכוכית שקופה מצבעונית, הפרדה בין נייר לבן לצבעוני ועוד. את אשפת הזכוכית ואת אשפת הנייר מוציאים התושבים אחת לחודש ומניחים בפתח ביתם. את אשפת ה-PMD נדרשים התושבים לאחסן בתוך שקיות כחולות-שקופות מיוחדות לפינוי במועד הקבוע. סנקציות הן חלק מהחינוך הצרכני - אם מסתנן לשקית מרכיב שאינו נכנס לקטגוריה, האשפה לא תפונה והשקית תסומן במדבקה אדומה למען יבין התושב את הטעות שעשה.

"לכיסוי שטחי המדינה נדרשו חמש שנים של פעילות הדרגתית. בתחילה הציבור הביע כעס לנוכח תנאי הפינוי, אולם כעבור שנה התרצה והבין את משמעות שיתוף הפעולה, כך שהיום 92% מהבלגים מצהירים שהם רוצים לקחת חלק פעיל במעגל המיחזור", אומר מאירסון בגאווה.

סכום התשלום של החברות לתאגיד נקבע מדי שנה בהתאם לדיווחיהן אודות כמויות האשפה וסוגי האריזות שייוצרו. התאגיד אינו גוף כלכלי רווחי, והכנסותיו המורכבות גם ממכירת חומרי המיחזור וממכירת שקי האשפה המיוחדים, מועברות לטובת איסוף האשפה, פעולות הסברה וסבסוד עתידי של דמי החברות השנתיים. נקודה חשובה שמדגיש מאירסון, למניעת שחיתויות ולמען היושר, קבלני המשנה המשמשים לאיסוף הפסולת נקבעים בהתאם למכרז פתוח שמקיים התאגיד: "לשקיפות מימד חשוב ביותר בדעת הקהל", הוא אומר.

האם הצרכן הישראלי יפריד?

הנתונים הבלגיים ללא ספק מעוררים קנאה. לא נותר אלא לתהות האם גם הצרכן הישראלי ישתף פעולה במטרה להביא להצלחת חוק האריזות. קוברובסקי מופתע מחוסר האמון שמביעים בצרכן הישראלי: "מדינה שרוצה להשתייך ל-OECD תפעיל מערך הסברה שיעודד את הצרכנים לקחת חלק פעיל. אם המהלך הזה פועל בהצלחה בקפריסין וברומניה, אין סיבה שלא יצליח גם בישראל".

גם נחמה רונן, יו"ר אל"ה, תאגיד איסוף מיכלי המשקה, מאמינה בציבור הישראלי: "קמפיין אל"ה לעודד השלכת בקבוקי פלסטיק לכלובים הוביל לגידול של 95% - שיעורי הצלחה שלא ציפינו להם, המוכיחים את נכונותו של האזרח הישראלי. בארץ נצטרך לחשוב על מועדי פינוי תכופים מאשר פעם בחודש, אך כרגע יש להדגיש את הרעיון העיקרי של חוק האריזות שנותן מענה לכל סוגי האריזות ולא רק לבקבוקי הפלסטיק".

צרו איתנו קשר *5988