בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב שלח סרבן גט חרדי ל-5 שנות מאסר בפועל, לאחר שנקבע כי "מדובר בבעל ששם לעצמו מטרה אחת: לעגן את אשתו ככל שיוכל". הדיינים עיכבו את החלטתם החריגה והנדירה ב-30 יום, כדי לאפשר לבעל לתת את הגט המיוחל.
חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין לגירושין) מאפשר לבית דין להוציא "צו הגבלה" ובו סנקציות שונות נגד סרבני גט, כמו עיכוב יציאה מהארץ, שלילה או אי-חידוש דרכון ורישיון נהיגה, שלילת האפשרות להחזיק חשבון בנק, מניעת מינוי למשרה ציבורית, מניעת עיסוק במקצוע שהעיסוק בו דורש רישיון, עיקול גמלה וקצבה ועוד.
הסנקציה החמורה ביותר שמאפשר החוק היא להטיל עד 5 שנות מאסר (הניתנת להארכה עד ל-10 שנים). פסקי דין לכפיית גט ניתנים באופן נדיר ורק במקרים קשים במיוחד, קל וחומר כשמדובר בסנקציה של מאסר. ב-2007 הסתמנה מגמת עלייה בצווי ההגבלה (76 לעומת 51 ב-2006) ואף בצווי המאסר (23 לעומת 9 ב-2006).
אלמנה חיה
במקרה זה, במאי 2007 חייב בית הדין את הבעל לתת גט לאשתו, תוך שהוא מציין שאם לא יינתן הגט, ידון בית הדין בבקשת האישה לאכוף את פסק הדין בדרכי הכפייה. הבעל הופיע לדיון בבקשה ועמד בסירובו. בית הדין ניסה לשכנעו לתת גט, אולם הבעל "היכה באגרופו על שולחן ביה"ד שלא ייתן גט לעולם ולא יוסיף לענות לבית הדין", כפי שתיאר זאת הדיין.
באוקטובר שעבר הטיל בית הדין סנקציות על הבעל, לאחר שהגדיר את האישה כ"שבויה שמצווה לפדותה ולהצילה, ויפה שעה אחת קודם. הבעל התרכך מעט: "יכול להיות גט, אך אני רוצה קודם שיחזירו לי את הילדים", אמר. "ואם הילדים לא יבואו ולא רוצים לבוא אליך", הקשו הדיינים. "אז לא יהיה גט", הבהיר הבעל וניהל עימם דיון פילוסופי בשאלה מדוע שלא ירצו הילדים לראותו.
בהחלטה שניתנה באחרונה על-ידי הרכב בראשות ראש אבות בתי הדין בתל-אביב, הרב נסים בן-שמעון, והדיינים אליהו הישריק ואבירן יצחק-הלוי, נאמר כי "אין ספק שלפנינו בעל ששם לעצמו מטרה אחת, והיא לעגן את אשתו ככל שיוכל ובזה ממשיך את מסכת ההתעללות שלו באשתו". טענות הבעל בעניין הילדים הוגדרו כ"משוחזרות ומשומשות" שכבר נדחו בעבר.
הדיין הישריק ציין כי "הבעל במו ידיו ורגליו 'דאג' להביא את הילדים למצב שבו הם נמצאים היום, כאשר בפני בית הדין לא חסכו שום מילה רעה כנגד הבעל, כולל המשפט 'אני שונא אותו, שיילך'".
הוא הוסיף כי "שליחת צד כל שהוא למאסר אינה מן המשימות שביה"ד שש אליהן. אדרבה, זהו צעד שאם ביה"ד מחליט לעשותו, הוא נעשה מתוך צער רב, אך למול צערו של ביה"ד ניצב צערה הגדול מנשוא של אישה עלובה זו, שהיא בבחינת 'אלמנה חיה' עוד בחיי בעלה". (9217-21-2).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
