בג"ץ יפסוק אם ימשכו הפקעות קרקע ללא פיצוי מכורח פקודה מנדטורית

הרכב מיוחד של שבעה שופטי ביהמ"ש העליון יכריע האם להמשיך לאפשר הפקעת קרקעות חקלאיות ללא תשלום פיצוי מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל המנדטורית. כך קבעה נשיאת ביהמ"ש העליון, דורית ביניש, בעתירה של בעל חלקה חקלאית בבנימינה נגד שרי התחבורה והעבודה והרווחה והחברה הלאומית לדרכים (מעצ) בגין סירובם לשלם לו פיצויים על הפקעה לצורך הרחבת כביש 4.

הרכב השופטים ידון בתיק בצירוף עם ארבעה ערעורים אזרחיים הדנים בפרשנות סעיף 7 לפקודה המנדטורית, הקובע שאפשר שלא לשלם פיצויים בגין הפקעה אם הוכח שלא נגרם לבעל הקרקע סבל.

לטענת העותר מבנימינה, עופר לאואר, שעתר לבג"צ באמצעות עו"ד גד שטילמן ועו"ד אורי לאואר, ההפקעה בוצעה בפועל על-ידי מעצ ללא תשלום פיצוי בגין אובדן הקרקע. הפקודה המנדטורית נחקקה ב-1943 והקנתה לנציב הבריטי סמכות להפקיע מקרקעין בהליכים קצרים ולא מסובכים, אך ורק למטרות של הגנת הארץ. באותה תקופה היה הליך הפקעה מיוחד זה נחוץ בשל האינטרסים של הנציב נוכח המצב הביטחוני הרגיש בצל מלחמת העולם השנייה. ב-1951 תיקנה הכנסת את סעיף 7 והסמיכה להפקיע שטחים גם לשם פיתוח הארץ.

לאואר טוען בעתירתו, כי לא יכולה להיות מחלוקת על שנגרם לו סבל ונזק כתוצאה מההפקעה המהווה פגיעה בקניינו הפרטי ובפרנסתו, הואיל והקרקע נטועה ומעובדת על-ידי בני משפחתו מאז 1933. מחוות דעת של שמאית המקרקעין נחמה בוגין עלה, כי הפקעה של 6 דונם הסבה לעותר נזק של 1.3 מיליון שקל.

לטענתו המשיבים לא מפעילים כל שיקול דעת בסירובם לתת פיצוי בגין הפקעה לפי סעיף 7, ואינם בודקים את התנאים של גרימת סבל. הוא הוסיף כי לא יעלה על הדעת מצב בו קומץ חקלאים בעלי חלקות סמוכות לקטע הכביש המורחב יידרשו לממן ברכושם את צרכי הציבור, וכי המדיניות השרירותית של המשיבים שלא להעניק פיצוי אינה תואמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המכבדת את זכויות הקניין של אזרחיה.

טרם נקבע מועד לדיון הרכב השופטים.