מראה מעל הגשר

בימים אלה נפתח עוד צוהר לסטודנטים למשחק, בדרכם הארוכה לאור הזרקורים. פסטיבל בתי-הספר למשחק, השלישי במספר, שיוצא החודש לדרך, בצוותא תל-אביב, בין 26.04.08-29.04.08. במסגרת הפסטיבל, יקבלו השחקנים הזדמנות לחשוף ולהציג את עצמם בפני מפיקים, אמרגנים, יחצ"נים, בימאים ובנוסף יוכרזו השחקן והשחקנית "המבטיחים של השנה", שיזכו למענק צנוע בסך 5,000 שקל כל אחד.

הפסטיבל, שנועד לתת ביטוי לדור הצעיר בצעדיו הראשונים בעולם התיאטרון "האמיתי", חובק את בתי הספר - ניסן נתיב,יורם לוינשטיין, סופי מוסקוביץ, החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב, תיאטרון הגוף, סמינר הקיבוצים, בית-הספר מנוע חיפוש, ובית-הספר לאמנויות הבמה בבאר-שבע.

בתשובה לשאלה - איך מתמודד הפסטיבל עם התחרות בין בתי-הספר - אומר חיים וידר, המנהל האמנותי של בית הפרינג' בתיאטרון צוותא, כי "דווקא פה אין ניכור בין בתי-הספר. להיפך, פה הם מאגדים כוחות. כל אחד מציג את מרכולתו, ואחרי הפסטיבל נפגשים כולם, ומעלים רעיונות לשיפור. בשנה הראשונה אמנם כמה מנהלי בתי-ספר הרימו גבה בעניין, אבל בסופו של דבר, שיתוף-הפעולה עלה יפה".

*ממה סובלים בעיקר בתי-ספר למשחק בארץ?

"הבעיה העיקרית של בתי-הספר היא חוסר תקציב. ניסן נתיב בירושלים עומד על סף סגירה. לדברי מנהלי בתי-הספר, אם היו תקציבים, היו מועלות פה יותר הפקות. כאן יש להם יתרון, שההצגות מקבלות יחסי-ציבור יותר מאשר לו היו עושים זאת בעצמם".

*איך אתם בוחרים את ההצגות שישתתפו בפסטיבל?

"אני נמצא בקשר עם מנהלי בתי-הספר כל השנה. השיקול הראשון שלנו, הוא התאמת ההצגה מבחינה ויזואלית לאולם, כי כל עונה היא שונה. הבחירה היא בהצגה שהצטיינה במיוחד בבית-הספר, או הצגה שמועלית בבכורה. ההצגות מאוד רבגוניות. לא מדובר רק בקלאסיקות, כמו יצירות של חנוך לוין או של שיקספיר. מצד אחד, תועלה בפסטיבל הצגה דוקומנטרית, של נולה צ'לטון, של אוניברסיטת ת"א, "בדואים". מצד שני, ביה"ס של ענת ברזילי, מעלה את הקלאסיקה של חנוך לוין, "הלוויה חורפית". בתי-הספר של ניסן נתיב מירושלים וניסן נתיב ת"א, מאחדים בפעם הראשונה כוחות ומעלים ערב שהסטודנטים כותבים".

*ומה השיקולים לבחירת בתי-הספר שמשתתפים בפסטיבל?

"כל בתי-הספר שעובדים איתנו הם מוסדות שכבר נמצאים שנים בשוק התיאטרון. היו הרבה בתי-ספר נוספים שרצו להשתתף, אבל מבחינה אמנותית הם עדיין לא היו מספיק טובים, אם כי השתדלתי להביא גם בתי-ספר קטנים, כמו זה של יסמין גודר ואיציק גלילי, ששמו "מנוע חיפוש". זהו בית-ספר עם סגנון ייחודי, שעובד על עבודת גוף".

וידר מאמין בתחרות בריאה. לשיטתו, "ככל שיש יותר תחרות, ככה הטיב והאיכות עולים. ככל שנפתחים עוד בתי-ספר, מעלים ומתרגמים הצגות שמעולם לא העלו אותן כאן".

*מצד שני יותר מוסדות מתלוננים, ובצדק, על חוסר תקציב.

"אנשים לוקחים סיכונים. ישנם הרבה בתי-ספר שנפתחו ונסגרו, בדומה לבתי-קפה ולמסעדות. או שזה מצליח, או שלא".

*מהו בית-ספר טוב למשחק בעיניך?

"בית-ספר טוב הוא מוסד שמכבד את תלמידיו, ושמציג הצגות לאו דווקא רפרטואריות. בית-ספר שמוריו נותנים לתלמיד את כל הכלים האפשריים, כך שאם אתה הולך להיבחן לדרמה, לקומדיה או למחזמר, אז כתלמיד היה לך כבר ניסיון קודם בחומרים האלה בבית-הספר שבו למדת".

חלק בלתי-נפרד מהחברה

החוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א, בראשותו של ד"ר גד קינר, מעלה הפקה דוקומנטרית מעניינת - "בדואים", הצגה שנוצרה ביוזמתה של נולה צ'לטון, שאותה כתבו נולה צ'לטון ורועי רשקס. לדברי קינר, "הרעיון הוא, להעלות על הבמה לראשונה את הנושא של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. נושא שהתקשורת הישראלית נוטה להתעלם ממנו".

ההצגה מתבססת על תחקיר שערכו הסטודנטים של החוג, שנסעו ותיחקרו את בעיית הבדואים, וראו כי למרות תרומתם למדינה, הממשלה מסרבת להכיר בכפריהם. לדברי קינר, "משנות ה-50 פועלת סיירת שהורסת בתים שהבדואים בונים, ויש פה יחס של איפה ואיפה לעומת עצימת עיניים להתיישבות של בעלי חוות בנגב. המדינה מסרבת להכיר ביישובי הבדואים, ויש כפרים שאנשיהם גורשו מהם, כל פעם מסיבות ביטחוניות. זאת, כשהם ישבו במקום לפני קום המדינה, וגם השלטונות הבריטי והטורקי הכירו בבעלותם. את הכתם הזה ההצגה הזו מנסה להבליט ולעורר דיון ציבורי".

*בעצם אתם מביאים מחאה אל הבמה?

"הסגנון של ההצגה הוא דוקומנטרי. זאת אומרת, שעל בסיס תיעודי נכתבו קטעים בדיוניים. עשינו את זה בצורה של תוכנית קברטית, שמורכבת ממערכונים ומשירים, שמאירים היבטים שונים של הסוגיה, כמו בעיות החינוך, הבריאות, וגם של גששים מצטיינים בצה"ל, שאפילו חבריהם מתנכרים להם ברגע שהם מנסים לגייסם למען עניינם".

*האם זה אומר שאתם הופכים מחוג לתיאטרון למעין תיאטרון מחאה, ותהיו גם יותר פעילים מבחינה חברתית?

"כבר בעבר ראינו כחלק מהמחויבות שלנו, לפעול למעורבות אזרחית במה שקורה במדינה. אנחנו מנהלים במשך שנים מגמה קהילתית יחידה במינה, שמחנכת ומפעילה את השחקנים לעבוד עם אוכלוסיות נחשלות, שקולם לא מגיע לתקשורת. אנחנו רואים את זה כחלק בלתי נפרד מההכשרה של הסטודנט. סטודנט למשחק הוא לא רק מי שעתיד להיות שחקן או במאי אלא קודם כל איש תיאטרון משכיל עם אופק רחב, שמנסה להשפיע על מה שקורה. אנחנו מאמינים, שהחוג לתיאטרון צריך ללמד לא רק מיומנויות מקצועיות, אלא גם להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ולתרום לה".

צנוע כאדם אך אמן חוצפן

*איך אתה רואה את פסטיבל בתי-הספר למשחק של צוותא?

"יש כאן מפגש חשוב בין בתי-ספר למשחק ובין אוניברסיטאות. אחת הבעיות היא, שבמדינה קטנה האנשים האלה עתידים להיפגש על הבמה, אבל עד היום לא התקיים ביניהם דיאלוג, אין העברת ידע, ואין חשיפה של בתי-הספר לאסכולות בימוי של בית-ספר אחר. מהבחינה הזו היוזמה של צוותא מבורכת".

*ומדוע לדעתך הדיאלוג הזה לא מתקיים?

"כי כל בית-ספר שקוע בענייניו. בבתי-הספר עובדים מאוד קשה, כי נוסף ללימודים האקדמיים ישנן גם מגמות הפקה. כלומר, סטודנט למשחק עובד פי שניים ושלושה מסטודנט רגיל. אבל במסגרת הזמן המצומצם, לא יוצא לבתי-ספר להחליף ידע ודעות, וזה חבל. כי זו מדינה קטנה עם מאגר מבריק של כוחות אמנותיים, אז למה לא להיפגש, לנהל יחד סדנאות. אני חושב, שבשנים הבאות צריך להרחיב את זה, ולדאוג שלא יקרה מצב כמו שקורה השנה בפסטיבל, ששני בתי-ספר מציגים באותו זמן. צריכות להיות יותר סדנאות של מורים מבית-ספר אחד שילמדו גם תלמידים של בית-ספר אחר".

*איך אתה מסביר את הפריחה של בתי-הספר למשחק בארץ?

"אני מניח שמצד אחד הדבר נובע מהדרישה של זכייני הטלוויזיה לשחקנים. מצד שני, יוצאים המון שחקנים לשוק והיצע יותר גדול מהביקוש, והם מנסים למצוא פתרון לכוחות האמנותיים שלהם, מה שגורם לפריחה של הפרינג', וזה נפלא בעיניי. בעבר, אנשים לא רצו ללכת לפרינג'. בתי-הספר למשחק היו מסדרון ישיר לתיאטראות הרפרטואריים.

ויש גם הסתייגויות מהפסטיבל. "אני הייתי אחד האנשים שתמך ורצה שפסטיבל כזה יקרה עוד שנים לפני שהוא קרה", אומרת סופי מוסקוביץ', שביה"ס שלה מעלה את המחזה "שמונה נשים" של רובר טומאה. "אני חושבת, שיש מקום לשיפורים, כמו הסברה למה נותנים את הפרס דווקא לשחקנים שנבחרו. אני לא יודעת איך נעשה השיפוט, על-פי איזה קריטריונים".

*האם שאלת את המארגנים?

"השנה אני רוצה לדעת. לא התעקשתי על כך בשנים קודמות".

*מה מיוחד בבית-הספר שלך?

"אני לא משווה אותו לאף אחד. לי זה נראה כנורמה לפתח שחקן וירטואוז, שיהיה צנוע כאדם וחוצפן מבחינה אמנותית".

*איך "יוצרים" שחקנים כאלה?

"למשל, אצלנו אפשר לבוא לבית-הספר אך ורק עם תלבושת שחורה, כך שאין פה תצוגות אופנה, ואין אף מורם של שנה גימל, ודרישה מעצמך לקבל פרסי אוסקר בשנה ב'. כולם עוזרים פה לכולם, וכולם שווים".

חיים וידר אמר בתגובה על טענות מנהלי בתי-הספר למשחק: "באשר לטענה כי הצגות מוצגות במקביל, זוהי מהותו של פסטיבל. בכל פסטיבל, לרבות פסטיבל עכו, מוצגות הצגות במקביל, והבחירה מה לראות היא בידי הקהל.

"באשר לטענה כי צוות השיפוט לא ידוע, הדבר נעשה במתכוון. חבר השופטים נחשף רק בתום הפסטיבל. זאת, מטעמי הגינות כדי למנוע חיזורים אחרי השופטים על-ידי משתתפי הפסטיבל. בסוף הפסטיבל, עולה יו"ר חבר השופטים וקורא את הנימוקים לבחירה של השחקנים הזוכים".