ועדה ממליצה: ילדים עד גיל 6 לא בהכרח יישארו אצל האם בעת גירושין

ועדה ציבורית ממליצה לבטל את "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים להורים גרושים נמצאים עד גיל 6 במשמורת אמם - זאת משום שהחזקה מנוגדת לממצאים פסיכולוגיים אמפיריים, לפיהם הילד זקוק לקשר עם שני הוריו

מהפכה בנושא משמורת ילדים: הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין ממליצה לשר המשפטים, דניאל פרידמן, לבטל את "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אלא אם יוכיח האב שהוא ראוי להיות ההורה המשמורן. זאת, משום שהחזקה מנוגדת לממצאים פסיכולוגיים אמפיריים, המוכיחים שלצורך התפתחות תקינה של הילד יש חשיבות מירבית לכך שיהיו לו קשרים עם שני הוריו.

כן מוצע למסד בחוק את מערכת יחסי הגומלין בין הורים לילדיהם ואת חובת הורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם ("אחריות הורית"). היקף חובות ההורים אמנם לא ישתנה, אולם הורה לא יוכל לוותר על האפוטרופסות שלו כלפי ילדיו. הורה שיתרשל אף יוכל להיתבע על-ידי ילדו.

הוועדה, בראשות פרופ' דן שניט, מונתה ב-2005 על-ידי שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, במטרה לבחון את הסדרי המשמורת והראייה של הילדים וכן את מימושם ואכיפתם בבתי המשפט.

ליבוי המאבק

במיוחד התבקשה הוועדה לבחון את החזקה שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המעניקה עדיפות לאם על-פני האב בנוגע למשמורת ילדים עד גיל 6. לפי החוק, שני ההורים הם האפוטרופסים גם לאחר הגירושין, אולם טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחד מהם, כשההורה השני מסתפק לרוב בהסדרי ראיה ומאבד את האפשרות לקבוע את אופן מימוש זכויות הילד.

כדי לסתור את החזקה נדרש האב המעוניין במשמורת להביא ראיות לכך שדווקא הוא מתאים להיות המשמורן ובמקביל להוכיח שהאם אינה מתאימה לכך. בפועל, רק במקרים נדירים מועברת המשמורת לאב.

הוועדה מצאה שהחזקה מלבה את המאבק בין ההורים, כשהנפגעים העיקריים הם הילדים, משום הדבר גורם לא אחת לתופעות קשות כגון ניכור הורי, חטיפת ילדים ואף אלימות במשפחה.

עוד מצאה הוועדה, שכיום הסדרי הקשר והראייה ההוריים אינם נתפסים כחובה המוטלת על ההורה שאינו משמורן כלפי ילדו, וכי בשל יחסים עכורים עם הגרושה, לעיתים קרובות ההסדרים אינם מבוצעים בצורה סדירה.

רוב חברי הוועדה סברו ששימור המצב הקיים, בו אבות אינם מעוניינים לממש את אחריותם, או רצון לאזן את זכויות הנשים על-רקע מצבן המשפטי המוחלש בדין האישי, אינם עולים בקנה אחד עם עיקרון "טובת הילד".

אחריות הורית

הוועדה סבורה כי על ההורים לתת משקל מועדף ל"טובת הילד" כדי להבטיח את התפתחותו התקינה. לכן, היא ממליצה לבטל את "חזקת הגיל הרך" ולקבוע קווים מנחים, לפיהם יבחן בית המשפט כל מקרה, תוך התחשבות במכלול הפרמטרים, כדי לקבוע מהי טובת הילד.

הנחות היסוד שעליהן מבוססים הקווים המנחים: טובת הילד היא ששני הוריו ימלאו תפקיד משמעותי בחייו וששניהם יגדלוהו ויממשו באורח מיטבי את אחריותם ההורית; יש לעשות את המירב כדי להבטיח ששני ההורים ימלאו את מחויבותם, ושהורה לא ישתחרר מאחריותו ההורית אלא אם יש ודאות קרובה לפגיעה בילד כתוצאה מהקשר עימו; יש להתייחס לכל ילד כאדם אוטונומי, הזכאי שטובתו העצמית תיבחן לגופו בלא שענייניו ייגזרו מזכויות שיש להוריו.

כן מוצע לקבוע בחוק, שגם במקרה של פירוד בין ההורים, אחריותם של שני ההורים תהא להבטיח לילד את מימוש הקשרים המשפחתיים עם אחיו, אחיותיו והורי הוריו. כדי ש"האחריות ההורית" לא תהפוך לאות מתה בחוק, מציעה הוועדה להתוות להורים "תוכנית הורית" כדי להביאם לשיתוף פעולה לצורך מימוש אחריותם.

הוועדה ממליצה לכלול בחוק אמצעים שיאפשרו לבית המשפט לפעול למימוש מעשי של ההסדרים, ובהם זכות להפעיל אמצעי אכיפה משפטיים שונים כלפי ההורה המפר את "אחריותו ההורית", לרבות זכות תביעה בנזיקין כלפי הורה רשלן.

עיקרי ההמלצות

* לבטל החזקה שילדים עד גיל 6 יהיו ברשות האם.

* חובות ההורים כלפי ילדיהם ימוסדו בחוק.

* הורה לא יוכל "לוותר" על חלקו בהורות ולנתק קשר.

* הורה שיתרשל ב"הורותו" יוכל להתיבע על-ידי הילד.

צרו איתנו קשר *5988