משבר האורז הוא נבואה שמגשימה את עצמה

חששות באסיה מפני מחסור באורז הפכו, כך נראה, לנבואה שמגשימה את עצמה, וחושפת אגב כך את התלות המוגזמת של כלכלות רבות ביבשת זו בסובסידיות מזון ובאמצעים אחרים שגורמים לחוסר איזון בשוקי המזון.

כלכלנים ואנליסטים אומרים שתחושת המשבר צפויה לפוג עם היבולים שיגיעו לשווקים בשבועות הקרובים, אך קובעי המדיניות צריכים להתייחס לתחושה הזו כאל צלצול השכמה ולהתחיל להתמקד בשיפורים בני קיימא של פריון הייצור בתחום זה.

מתוך חשש כבד מפני התרחיש של מחסור באורז ועליית מחירים, מדינות באסיה הגבילו בשבועות האחרונים את יצוא מצרכי המזון הבסיסיים שלהן והנהיגו סבסוד של המחירים, ובכך נסוגו משנים של רפורמות כלכליות. האמצעים הללו רק ליבו את האינפלציה וזרעו יותר פאניקה, אומרים אנליסטים.

"משבר האורז הנוכחי הוא מעשה ידי אדם", אומר רנדי ברקר, ראש החטיבה למדעי החברה במכון הבינלאומי למחקרי אורז בפיליפינים, "אנחנו יצרנו פחות או יותר את המשבר הזה על ידי הגבלות יצוא ואפילו בתחום היבוא. המדינות מנסות לבנות מלאים של אורז".

פקידי סחר קוראים כעת לארגון הסחר העולמי לכפות על מדינות שמייצרות מזון להמשיך את היצוא שלהן, כדי למנוע החרפה של המשבר. "כעת אין מחסור, אך ההגבלות מבוססות על תפישה של ביטחון לאומי. זו החלטה של ממשלות", אמר קזויוקי צורומי, נציג ארגון המזון והחקלאות של האו"ם בז'נבה. לדבריו, "כאשר יתבררו ממדי היבול של 2008, ייתכן שיוסרו ההגבלות על היצוא בכמה מדינות".

מכיוון שאורז הוא מצרך יסוד ברוב מדינות אסיה ומחסור בו עלול לגרום למהומות ולאי יציבות, הממשלות רגישות מאוד למחיר האורז. המחירים כבר גרמו בשבועות האחרונים למהומות ולמקרי מוות ברחובות של כמה ערים בעולם. בבנגלדש עובדים התפרעו ובאינדונזיה ובפיליפינים, שתי יבואניות גדולות של אורז, קיים אי שקט אם כי ללא אלימות.

משבר האורז הנוכחי לא רק מאתגר את מחויבותן של כמה ממשלות אסיאניות לסחר החופשי, אומרים אנליסטים, אלא גם חושף את הבטן הרכה של כלכלות שהן בריאות מיסודן. על פניהן, הכלכלות האסיאניות בריאות יותר אחרי הרפורמות השאפתניות שבאו אחרי המשבר הפיננסי של 1997-1998. הממשלות חיזקו את המאזנים שלהן עם עודפים שוטפים במאזני התשלומים, והבנקים חיזקו את בסיסי ההון שלהם.

אך ללא מערכת רווחה חזקה שתספק רשתות ביטחון למיליוני בני אדם שחיים קצת מעל תת-תזונה, הממשלות עדיין זקוקות לסובסידיות של מחירי מזון ודלק כדי לשמור על סדר חברתי.

הודו, יצואנית האורז השנייה בגודלה בעולם ב-2007, ווייטנאם הנהיגו הגבלות על יצוא אורז. אינדונזיה הגדילה את ההוצאה המתוכננת על סבסוד מזון בתקציב של 2008. בפיליפינים רשות המזון הלאומית עלולה לסיים את השנה בגירעון של מיליארד דולר, מול גירעון של 62 מיליון דולר בלבד בשנה שעברה, כך דיווחו עיתונים מקומיים.

פיקוח על מחירים מופעל במהירות, עולה הון לממשלות ונוטה להתחפר למשך שנים, אומרים מומחים. במקום זאת, הממשלות צריכות להפנות את הסיוע הכספי לקבוצות מצומצמות ולעודד השקעות, הם אומרים. הממשלות צריכות גם להשקיע יותר במערכות השקיה, במחקר לשיפור יבולים, תחום שבו ההשקעות לא גדלו בשנים האחרונות, ובשיפור טכנולוגיות של טיפול ביבולים אחרי האיסוף שלהם, תחום שבו יכולים ללכת לאיבוד 30% מן היבולים, אומרים המומחים.

אך כל הצעדים הללו הם פתרונות לטווח הארוך. בטווח הקצר, עד שמחירי האורז יתחילו לרדת ולפני הקציר השלישי הנדיר בתאילנד, מומלץ בעיקר לשמור על שקט נפשי.

"הכל התחיל כאשר הנשיאה ארויו הכריזה שהיא זקוקה ל-1.5 מיליון טון אורז. זה מה שתרם לפאניקה", אמר סונג סנג וון, כלכלן אזורי של חברת המחקר CIMB-GK, בהתייחסו לנשיאת הפיליפינים, גלוריה ארויו.

המסע הפומבי מאוד של הפיליפינים להבטחת אספקת אורז, שכלל הוראות למסעדות מזון מהיר לצמצם את מכירות האורז ושיגור חיילים לאבטחת מכירות האורז של המדינה, עורר את החששות.

"כעת, הכל זה פונקציה של ניסיונות לבלום את אפקט הפחד. זו שאלה של אמון. מהפיליפינים עד אינדונזיה, צריך לומר לאזרחים שמחסני האורז מלאים", אומר וון.