בית הדין האזורי לעבודה בנצרת חייב את חברת זיכיון אופנת רנואר, הזכיינית של רשת הביגוד רנואר בצפון, לשלם פיצוי חריג בסך כ-114 אלף שקל, לסגנית מנהלת החנות בראש פינה, שפוטרה בשל הריונה והיותה אם.
כנרת אברו עבדה בחנות בראש פינה ונאלצה להפסיק את עבודתה בשל שמירת הריון. לאחר חופשת הלידה היא נטלה חל"ת. זמן קצר לאחר שובה לעבודה היא הרתה שוב וסיפרה על כך לשתי המוכרות בחנות, אך לא לממונים.
הממונה האזורי של רנואר החליט לפטרה, בנימוק של "ארגון מחדש בסניפי החברה". במשפט הסביר שלא עמדה בציפיות שלו ושל רנואר מבחינת מחזור המכירות. אברו הודיעה לממונה האזורי שהיא בהריון, ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי - שהבהיר לו שאסור לפטר אישה בהריון בלא אישור הממונה על חוק עבודת נשים, גם אם עילת הפיטורין אינה ההריון - הוא ביטל את הפיטורים והודיע לה על שיבוצה בסניף אחר.
אברו הציגה מכתב מרופא הממליץ למצוא לה עבודה שאינה דורשת נסיעה רחוקה, משום שהיא בהריון בסיכון. מנכ"ל החברה השיב שהיא לא תוכל לשוב לסניף ראש פינה "הן מעצם יכולתה המקצועית והן כי הסניף עבר ארגון מחדש ושובצו בו מנהלים חדשים עוד לפני דברי העובדת כי היא בהריון". באמצעות עו"ד דוד מימון תבעה אברו פיצוי בטענה שמדובר בפיטורים.
השופט חיים ארמון דחה את הטענות על חוסר שביעות רצון מתפקודה של אברו, וקבע שהממונה האזורי ביקש להציב עובדת אחרת כסגנית מנהלת החנות במקומה, "מסיבה שלא הובררה במדויק".
תוכנית מגירה
השופט הוסיף שלממונה האזורי היתה "תוכנית מגירה" למקרה שאברו תרצה לשוב לעבודה בכל זאת, והוא התנה את חזרתה במעבר לסניף מסוים. הוא דחה את טענת החברה, לפיה יש לראות את התנהגותה של אברו כהתפטרות. "לנתבעת לא היתה כל כוונה אמיתית לאפשר לתובעת לחזור לעבודה. הסכמתה לביטול הפיטורים היתה כלפי חוץ ולא הסכמה אמיתית".
הוא קבע שהחברה הפרה את חוק עבודת נשים בפיטורי אברו בלא אישור הממונה, וכן בהפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, משום שהחברה לא הוכיחה שהפיטורים לא נבעו מחמת העדפת אישה רווקה על פניה של אברו. אם לא די בכך, הוסיף, "הפיטורים נעשו בחוסר מוחלט של תום-לב".
הוא פסק לה פיצוי בסך כ-44 אלף שקל בגין הפסד שכר לתקופה של שנה (מהיום שלמחרת פיטוריה ועד לתום התקופה שהחוק מתיר לפטרה - 3 חודשי תקופת הלידה, 45 יום אחריהם ועוד 30 יום של תקופת ההודעה המוקדמת), הפסד דמי לידה והפסד תמורת הודעה מוקדמת.
לכך נוספו כ-10,000 שקל פיצויי פיטורין והפסד דמי הבראה; פיצוי חריג (בשל התנהלות החברה) בסך 50 אלף שקל בגין הפרת חוק עבודת נשים; 10,000 שקל בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות, וכ-13 אלף שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. (עב' 2007/06).
נקבע כי לחברה לא היתה כוונה אמיתית לאפשר לעובדת לחזור לעבודה לאחר חופשת לידה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
