זהב של שוטים

המסמרים הצליחו לעורר אופוריה בקבוצה הקטנה: הן לא מדובר בסתם ארגזים, אלא בארגזים שהשליך לאגם המנהיג הנאצי הרמן גרינג, לקראת תום מלחמת העולם השנייה, ובתוכם אוצרות מאוצרות שונים.

בקבוצה הייתה גם עו"ד ריקי פרי, מבעלי בית ההשקעות סיגמא, שגם תיעדה את המתרחש במצלמת וידיאו קטנה. פרי מיהרה לעדכן את חבריה בבית ההשקעות, ובתוך שבועות ספורים החל בית ההשקעות לפעול לגיוס כסף שישמש לחיפושים.

מה לבית השקעות מכובד, בראשות עו"ד פרי ופרופ' דן גלאי, מומחה בניהול סיכונים, ולסיפורי אוצרות? בדיעבד אפשר להניח שגם הם לא ממש מבינים, אבל בקיץ 2007, בשיאה של קדחת הזהב, בסיגמא לא עסקו בזוטות מעין אלה.

החוליה שחיברה בין בית ההשקעות לחיפושי אוצר הייתה ירון סבוראי, תושב קיסריה כבן 54. סבוראי זכה לפרסום בתחילת שנות ה-90 לאחר שהסתנן לתא ניאו-נאצי בגרמניה ותיעד במשך כשנה את פעילותו. את מעלליו הוא פרסם בספר שהפך גם לסרט שהפיקה HBO, ובשנים האחרונות הוא עוסק בחיפוש אוצרות נאציים.

הפרויקט של סיגמא וסבוראי דשדש חודשים מספר במימי האגם הגרמני, ולאחרונה נקבר בקול דממה דקה, לאחר ששרף כ-40% מהכספים שגויסו. למשקיעים, מטבע הדברים, יש טענות קשות. עו"ד פרי לא ממש מבינה למה, וכשהיא נשאלת מדוע לא נעשו אפילו הבדיקות הבסיסיות ביותר באינטרנט, לפני שהוצאו הכספים, היא עונה שאינה אוהבת את גוגל. סבוראי, מצדו - שרק בשבוע שעבר העניק ל"ידיעות אחרונות" ראיון שבו התפאר בשלל אוצרות שלטענתו הצליח למצוא, כמו גם בערכים כמו החזרת רכוש יהודי שגזלו הנאצים - העדיף במפתיע להסתפק בתגובה לקונית באמצעות עורכי דינו. כך או אחרת, סיפור חיפוש האוצר של סיגמא הוא סיפור מאלף על מה יכול לקרות לבית השקעות מכובד שלוקה בקדחת זהב.

מממן באופן עצמאי?

מיזם חיפוש האוצרות של סיגמא נחשף בראיון שנתנו פרי וגלאי לגלובס בסוף נובמבר האחרון, זמן מה לאחר עסקת 360 מיליון הדולר קוויגו - AOL, שבה גזרו קופון ענק. באותו ראיון הזכירו השניים כמעט במקרה גם השקעה בחברה בשם קסיופיאה, שפועלת לגילוי אוצרות. הם לא ששו להרחיב את הדיבור על ההשקעה הזאת: "מדובר ביזם בעל סיפור יוצא דופן, ולא יכולנו להישאר אדישים לרעיון הזה", אמרה פרי ולא הוסיפה.

היזם, מתברר בדיעבד, היה ירון סבוראי.

בראיון לידיעות אחרונות סיפר סבוראי כי בעקבות התחקיר שערך על הניאו נאצים, ב-1993 החליט "לנסות למצוא את מה שהם (הנאצים ד' ש') גזלו". סבוראי, חשוב לציין, לא המציא את השיטה: המיתוסים על-אודות האוצרות הנאציים פורחים מאז מלחמת העולם השנייה, ולמרות שישים השנים שחלפו ואין-ספור מחפשים וחיפושים, עדיין מצליחים להצית את דמיונם של רבים. במקרים בודדים גם נמצאו אוצרות, אולם מדובר במקרים נדירים שבנדירים; לרוב הסתיימו החיפושים בלא יותר ממפח נפש.

כך או אחרת, סבוראי, שבראיון לידיעות בשבוע שעבר טען ש"את כל התחקירים ומבצעי החיפוש אני עושה ומממן באופן עצמאי", פגש את ראשי סיגמא וטען בפניהם כי ידוע לו על מיקומם של מספר ארגזי אוצרות שהוטמנו באגם, ובהם כנראה רכוש של גרינג. ההשקעה בחיפושים ובאיתור האוצר הוערכה בכ-1.5 מיליון דולר.

אנשי סיגמא, לפי עדויות, התלהבו. פרי מתוארת כרוח החיה שדחפה את הנושא, גלאי היה פסיבי יותר. פרי יצאה עם סבוראי לגרמניה, לראות את האגם המוזהב, וראתה את המסמרים החלודים. זמן מה לאחר מכן הוקמה קסיופיאה. גורמים שהיו מעורבים מספרים כי התלהבותה של פרי הצליחה להדביק גם את העובדים הזוטרים בסיגמא, ששקלו התארגנות קבוצתית לצורך השקעה בפרויקט.

פרי: "זו הייתה הצעה שהייתה מלאת סקס-אפיל והזרימה לכולנו את האדרנלין. זה לא היי-טק ולא סטארט-אפ, וזו לא המומחיות שלנו, וגם לא אמרנו שיש לנו איזו מומחיות בחיפוש אוצרות. הגיע אלינו לידיים איזה סיפור עם מסמכים ועם אוצרות, נראה לנו מעניין, ואמרנו יאללה, בוא ננסה".

חשמל באוויר

ה"בוא ננסה" של סיגמא כלל לפחות ארבע מצגות למשקיעים פוטנציאליים במשרדיה ברמת גן. המשתתפים קיבלו תיק מסודר, עשרים-שלושים עמודים עם מפות, שקפים ותצלומים של האגם, צפו בסרט קצר המתעד את ביקורה של פרי, והקשיבו להרצאה של סבוראי.

בשיחות עם המשקיעים נאמר כי איש אינו יודע בוודאות מה יש בארגזים; ההערכות נעו ממטילי זהב ועד חפצים אישיים של גרינג. במהלך המלחמה עסק גרינג בשוד יצירות אמנות ויצר את אחד מאוספי האמנות הגדולים בעולם. לקראת סוף המלחמה הוא ניסה להימלט עם חלק מאוצרותיו, חלק אחר הוא הסתיר. גרינג עצמו, שנידון למוות במשפטי נירנברג, אולם הצליח להתאבד לפני הוצאת גזר הדין לפועל, לא השאיר רמזים ביחס לאוצרותיו.

המספרים שנזרקו באוויר, לטענת אחד המשתתפים, הבטיחו 80% ממה שיימצא למחפשים, ורק 20% לגרמנים. ומה אם יימצאו חפצי ערך אישיים השייכים לגרינג? אין לו יורשים (עובדה שאינה נכונה: לגרינג היו בת ושני אחים) , נטען בפרזנטציה. חלקו של סבוראי בשלל, אומר אחד המשתתפים, היה אמור להיות משמעותי, אולם את המשקיעים הפוטנציאליים הרגיעו בכך שמלבד האוצר יהיו למיזם הכנסות נוספות מפרסום.

המשתתפים במצגות מספרים על חשמל באוויר; זמן קצר לפני כן, חברת Odyssey Marine Exploration, שמתמחה בחיפוש באוניות טרופות, הודיעה כי הצליחה למשות אוצר מטבעות מקרקעית האוקיינוס האטלנטי. אוצר המטבעות, שהוערך ב-500 מיליון דולר, הקפיץ את מניות החברה בעשרות אחוזים. הבהלה לזהב דבקה גם במחפשים ממשרד סיגמא.

המשקיעים הפוטנציאליים היו קבוצה מגוונת. הגיעה לשם, למשל, סוזי טובי, מנהלת משקיעים מוסדיים בבנק המזרחי, שבסופו של דבר לא השקיעה במיזם. עוד מוזמן שהקשיב בנימוס והעדיף לקום וללכת, היה המשפטן עו"ד יובל קרניאל. טובי וקרניאל סירבו להתייחס לפגישה, אחרים הסכימו, אם כי בעילום שם.

"כולם האמינו בסיפור הזה שחבל לך על הזמן", אומר אחד מהם. "זה היה אירוע של חבר מביא חבר, והיה רצון להשתתף בסיפור הרפתקאות עם נאצים ואוצרות. אמרו לכולנו להיות דיסקרטיים, לא לגלות, פרויקט שושואיסטי כזה. הבטיחו למי שישקיע שיקבל פי שלושה וארבעה מההשקעה, ובתוך זמן קצר".

משתתף אחר: "כל-כך הרבה מחקרים נעשו על האוצרות הנאציים, כך שהסיכוי להגיע לאוצר הוא אפסי; לכן, אותי אישית סקרנה השאלה אם סבוראי הוא פנטזיונר ששבוי בסיפור הקסום שלו. לרגע אחד לא חשבתי לסכן כסף; אמרתי למי שהיה איתי שאסור לשים כאן אגורה. גם העניין החוקי נראה בעייתי. נראה לי מופרך שאדם יכול לבוא, למצוא אוצר נאצי ולקחת אותו הביתה".

מי אם לא ליהודים יש זכות על נכסים שנגזלו?

"אולי כתביעה של מדינת ישראל. אבל להציג את זה כהזדמנות עסקית שבה משקיעים יכולים לעשות קופה? לא יצאתי אחרי חמש דקות כי זה היה מרתק, כמו מחזה. כשחולקו חומרים, אנשים נוספים הבינו שזה פרויקט הזוי. ברור שסיגמא הם הסיפור כאן: הם הביאו למקום אנשי עסקים ועורכי דין, והציגו להם את המצגת הזאת. הם הציגו את התוכנית כמשהו שהם בדקו. לדעתי הם היו מאוד לא זהירים".

איש העסקים עופר פרי: "בית השקעות סיגמא בראשותו של פרופ' דן גלאי, איש בעל שם עולמי בניהול סיכונים, הזמינו אותי למצגת מעניית בתחום ההשקעות. ה'אכסניה' של סיגמא נתנה לפרוייקט תוקף ואיצטלה של תוכנית עסקית ברמת סבירות גבוהה. כשמדובר בבית השקעות כזה, אתה מצפה להשקעה מפוכחת, לא למשהו שנראה, לי אישית, כמו סיפורי עלי באבא.

"יצאתי מהמצגת לאחר כעשרים דקות. למען האמת, הפרוייקט נראה לי די הזוי. הסבירות לאוצר בלב אגם במרכז גרמניה שרק מנהלי הפרויקט ידעו עליו נראתה לי די נמוכה".

אחרים נשבו בקסם.

""התפלאתי לשמוע שאנשים השקיעו. מר סבוראי ללא ספק ניחן בכושר ביטוי מדהים. יחד עם זאת, מדובר בהשקעה ולא במופע של מספרי סיפורים. ההסבר כי המידע הגיע מניאו-נאצים ולמרות זאת הם בעצמם לא לקחו את האוצר, מה גם שלא מדובר במרחבי האוקיינוס, אלא באגם סמוך לברלין, לא נראה לי מציאותי".

פטור מוחלט מאחריות

אבל חלק מהמוזמנים כן השתכנעו, ובמהלך הקיץ חתמו על ההסכם עם חברת שלו-לייק (SL), חברה שהוקמה לצורך הפרויקט כחברה בת של קסיופיאה, ונרשמה באיי הבתולה. הפרויקט, לפי ההסכם שהועבר למשקיעים עם SL, היה אמור להתרכז במשייתם של עד חמישה ארגזים, בהסתמך על המידע של סבוראי. החברה סייגה את ההסכם בכך שאינה מייצגת את סבוראי בקשר לרמת הדיוק במידע. היא גם שמרה לעצמה את הזכות להפסיק את הפרויקט בכל עת שהיא, והבטיחה לעצמה פטור מוחלט מאחריות במקרה של הפסקת הצלילות באגם, במקרה שהארגזים יהיו ריקים, או שבשל מגבלות חוקיות יימנע ממנה להחזיק באוצר.

החוזה בין SL למשקיעים קבע גם כי כל ממצא שיימצא בארגזים ויש לו קשר לשואה או לרכוש יהודי גנוב, ייתרם לארגוני צדקה וללוחמים בניאו-נאצים.

בהסכם צוין כי שכרו של סבוראי יהיה 15 אלף דולר לחודש לתקופה של ארבעה חודשים, ובונוס. לטענת אחד המשקיעים השכר הזה היה בנוסף לאחוזים שהיו לסבוראי מכלל הרווחים בפרויקט. חלוקת הרווחים למשקיעים הייתה מעניינת לא פחות, ושיקפה הערכה לרווחים עצומים: מיליון וחצי הדולרים הראשונים מהרווחים היו אמורים לשמש להחזר ההשקעה. שניים ורבע מיליוני הדולרים הבאים היו אמורים להיות מועברים לבעלי SL, וכל סכום מעבר לזה היה אמור לשלם דיווידנדים למשקיעים. "כשרופא הנאמן עליך רושם לך תרופה, אתה לא הולך לרופא נוסף לבדוק מה רשם לך", אמר משקיע כשנשאל מדוע חתם על ההסכם.

נורה אדומה

בספטמבר אשתקד נתקלו פרי ואנשיה במה שהיא תגדיר מאוחר יותר כסימנים המערערים על "אמינותו ונאמנותו של סבוראי ל-SL". כדי להתמודד עם החששות הם החליטו לשגר את אחד המשקיעים, שהיה נאמן עליהם - זאב זאבי, לפקח על הצוות שסרק את האגם. לשולחיו דיווח זאבי כי לדעתו "סבוראי אינו נראה כמי שמסוגל לנהל מבצע חיפושים שכזה, והתנהגותו בשטח מוזרה". זאבי, השבוע, לא הסכים להרחיב את הדברים וגם לא לאשר או להכחיש את מעורבותו בפרויקט. "אני אזרח פרטי, ולא מוכן לדווח על השקעותיי", חזר ואמר.

באותה נסיעה של זאבי התגלה, לכאורה, ארגז נוסף באגם. SL דיווחה למשקיעים כי הוא נראה כארון קבורה, ואחת הסברות הייתה שיש בו מטילי זהב. החשש היה שתהיה עליהם הטבעה של הבנקים המרכזיים של המדינות שנכבשו בידי הנאצים, מה שהיה מעניק להן בעלות עליו; ב-SL עלו מספר רעיונות איך להתמודד עם הדבר, אך לבסוף התגבשה ההסכמה שלא יהיה מנוס מהגעה לבית משפט.

במבט לאחור המשקיעים זועמים על סיגמא. "נגיד שעלו סימני שאלה, למה לא עצרו מיד, ולא אחרי שנדלקו כל הנורות האדומות? ואיך נשרף כל-כך הרבה כסף?" תוהה אחד מהם. "אם אתם לא ממש מכירים את האיש, תשחררו כסף טיפין-טיפין. זה א-ב. לגמור בשלושה חודשים יותר מ-40% מההשקעה? ואיפה דוח ההוצאות? מישהו גזר פה קופונים?"

סרט בהמשכים

חיפוש פשוט באינטרנט על-אודות סבוראי היה מגלה לאנשי סיגמא כי בשנת 2001 תבע עו"ד דרור בננסון את לקוחו לשעבר סבוראי על אי-תשלום שכר טרחה. במשפט (שעדיין לא הסתיים), אוזכר גם חיפוש האוצרות של סבוראי. הדבר נראה לשופטת יהודית שבח כל-כך ביזארי, עד שציינה בפסק הדין - שבגלגולו אז היה לטובתו של בננסון - כי "ישנם נושאים שלגביהם דרישת שכר טרחה הנה תמוהה, כגון: מציאת משקיעים לצורך איתור אוצר נאצי המצוי, על-פי הטענה, בקרקעית אגם באוסטריה..."

בננסון ייצג את סבוראי בשנים 1998-2000 בעניינים שונים, ובהם גם בהסכמים שיגנו על זכויותיו של סבוראי בתחקירים שערך, ולטענתו גם בשני פרויקטים לחיפוש אוצרות - יהלומים שחיילים אמריקאים גנבו מהגרמנים ושנקברו בגבול צרפת-גרמניה (בראיון בידיעות טען סבוראי כי היהלומים נמצאו ו"כולם נמסרו כתרומה בעילום שם לארגוני צדקה למען ילדים"), ואוצר באגם באוסטריה שנמצא והתברר כי כלל שטרות כסף בריטיים שזייפו הנאצים. סבוראי הכחיש בדיונים שקיבל סיוע של בננסון בחיפושים.

בננסון מגדיר את טיב יחסיו עם לקוחו לשעבר כ"סרט בהמשכים". "קשה לי לחוות דעה. בזמנו הוא היה מסובך מעל הראש. כל דבר שנגע בו, הסתבך. לא ברמה פלילית, אבל התחייב לאנשים והסתבך".

האם השגת לו משקיעים?

בננסון: "לא השגתי לו אנשים לחיפוש אוצרות, רק נתתי לו ייעוץ כשרצה להשיג משקיעים. בדרך כלל הגיע אליי אחרי שהסתבך, לא עשה דברים כמו שצריך, חיפף. לא נכחתי בפרזנטציות שלו, רק שמעתי ממנו סיפורים".

בסופו של דבר החליטה גם סיגמא לערוך בדיקות משלה על כל מיזם האוצר. בספטמבר הובא ארצה עורך דין גרמני, פיטר ווקרבאוור שמו. הוא הציע לנסות להגיע למשא ומתן עם הרשויות הגרמניות ולא, הזהיר, יוחרמו הארגזים. סיגמא החליטה לנסות את הדרך המוצעת, אבל למשרד האוצר הגרמני לא היה כל עניין; בנובמבר 2007 הגיע מכתב הסירוב של שלטונות גרמניה. בשלב זה נעצר הפרויקט.

למה בעצם לא בדקתם, אפילו רק באינטרנט, מה המצב החוקי ומה הרקורד של סבוראי?

פרי: "אני לא אוהבת להסתכל בגוגל".

מה רע בגוגל?

"לא אוהבת. בבקשה, תעשה מזה כותרת: רבקה פרי לא פותחת גוגל".

אז גייסתם כסף ורק אחר כך גיליתם שאי-אפשר להוציא את האוצרות מגרמניה?

"בוא נפסיק את השיחה הזאת".

פרי העדיפה לא להרחיב, וכנראה לא במקרה. ב-28 בינואר השנה התקיימה פגישת עבודה שבה נכחו, בין היתר, גלאי, זאבי, עו"ד ווקרבאוור, ורודיגר שמידט, בעל חברה לציוד ולחקר סונאר, האיש שניהל את החיפושים באגם. בפגישה התברר כי הנ"צ של מיקום האוצר, ששמידט העביר ל-SL לא היו מדויקים. "שמידט אמר לנו", כתבה פרי למשקיעים מאוחר יותר, "כי הוא עשה את זה בהוראת סבוראי, שחשש כי SL והמשקיעים ינסו להערים עליו ולמצוא את חפצי הערך בלעדיו. ירון הורה גם לשתול חוטי נחושת במקומות 'שגויים' כדי להטעות את ציוד הסונאר".

במהלך הפגישה העביר שמידט את הנ"צ המדויק, אולם זה כבר היה מאוחר מדי. שמידט ועו"ד ווקרבאוור הציגו בפני הנוכחים שני פרסומים מהתאריכים 23 ו-24 בינואר, כלומר ארבעה ימים קודם לכן, ובהם מידע על אוצר באגם. על-פי הפרסומים, חוליות חיפוש נוספות סורקות את האגם, למורת רוחם של התושבים הגרים בסמוך. ווקרבאוור הוסיף כי חוליות החיפוש הללו קיבלו היתרים לחפש באגם ממצאים היסטוריים. כלומר, גם אם המחפשים הישראלים היו מוצאים משהו, והממשלה הגרמנית הייתה מכריזה עליהם כעל פריטים היסטוריים - המוצאים היו זוכים, על-פי החוק הגרמני, רק ב-3% מערך הממצאים פלוס עלויות חיפוש.

בעקבות הפגישה החליטה SL לבטל את הפרויקט. ב-7 בפברואר קיבלו המשקיעים הודעת דואר אלקטרוני, ובה התחייבות להחזיר להם כ-60% מכספי ההשקעה. במייל שנשלח בשעת לילה, פירטה SL את השתלשלות העניינים, אך לא לקחה עליה מאומה מהאחריות.

עו"ד פרי: "הסיפור הפך להיות ידע כללי, כולל המיקום והמפות, כולל קבוצות שמחפשות. הבנו שאין לנו עדיפות כאשר אנחנו בישראל והשאר בגרמניה. מה שנשאר לנו לעשות זה מה שאנחנו הכי טוב יודעים לעשות, וזה ניהול סיכונים. מכיוון שעדיין לא נכנסנו למבצע עצמו והסיכון עלה, שווה להחזיר את הכסף למשקיעים".

על מה הוצאתם 40% מהכסף?

"היו הוצאות על עורכי דין, בדיקות היתכנות ועוד. אבל כל השאר הוחזר למשקיעים. כאב הלב שלא הייתה לנו ההרפתקה הזו, אבל ללכת להתחרות עם עוד קבוצות מחפשים מגרמניה לא נראה לנו הגיוני כאשר אנחנו בישראל.

"אף אחד לא היה אחראי לזה שהמידע יצא לאינטרנט, כולל היזם בעצמו. הוא היה צריך להיות אחרון שירצה שהמידע יצא לכל העולם. זה נכון שההתנהלות שלו לא הייתה של איש עסקים, אבל זה לא היה הנימוק העיקרי. השאלה היא אם זה בכלל בליין שלנו. זה משהו אקזוטי, שנופל לך רעיון שנראה לך מזרים אדרנלין ואתה מתפתה. אבל אנחנו לא הופכים עכשיו לציידי אוצרות".

כשדוחקים בפרי בעניין האחריות על הטיפול החובבני של סיגמא, היא מאבדת את סבלנותה. "אין בזה עניין לציבור", היא חותמת.

סבוראי, שכאמור רק לפני שבוע התהדר מעל דפי עיתון באוצרות שמצא, הפנה את G לעורכי דינו כדי שיגיבו בשמו. ממשרד אהרונסון שר אבולעפיה אמודאי ושות' נמסר ש"בין ירון סבוראי*לבין חברת סיגמא התגלעו מחלוקות, הנובעות, בין היתר,*מפערים מהותיים בתפיסות הצדדים לגבי ניהול הפרויקטים ומטרותיהם. הטענות חסרות השחר מצד חברת סיגמא אינן ראויות להתייחסות, ותתבררנה בבוא העת בין כותלי בית המשפט או מחוצה לו. למר סבוראי טענות קשות ביותר, ומבוססות כדין נגד סיגמא ושותפיה, אך ממילא אין הוא רואה לנכון ללבן את המחלוקות בעיתון". **

david-s@globes.co.il