בית המשפט אינו מוסמך לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור על החלטת רשם, המתברר באותה ערכאה בה מכהן הרשם. זאת, להבדיל מערעור על פסק דין של רשם, המוגש לערכאה גבוהה יותר. כך קבע רשם המחוזי בתל-אביב, איתן אורנשטיין.
ההחלטה נגעה לתביעות הדדיות בעניין הפרת פטנטים והסכמים בין כמה חברות ישראליות לחברה הולנדית המצויה בהליכי פירוק וחברות מהודו. הרשם אבי זמיר התיר במעמד צד אחד להמציא את התביעה לחברות הזרות, ודחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.
החברות הזרות עירערו על החלטתו האחרונה, ואז ביקשו החברות הישראליות לחייבן בערובה משום שמדובר בערעור סרק. סימן ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, ציין אורנשטיין, הוא פרק הערעור בתקנות הדן בחיוב בהפקדת עירבון בערעור. "משמע, מחוקק המשנה החריג במפורש את החיוב בהפקדת עירבון על החלטת רשם", קבע. זאת, משום שמדובר בהליך המתנהל בפני אותה ערכאה דיונית, ויש לראותו כמכלול.
הוא קבע כי לא ניתן להשתית את החיוב בעירבון על היקש מסעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לחייב חברת חוץ בערובה להוצאות הנתבע (ולא המערער). "מתקשה אני לראות הכיצד ניתן לראות הסדר חקיקתי, השולל חיוב בעירבון להבטחת הוצאות משיב, כשתיקה מקרית או הסדר חסר שניתן להשלימו על-ידי חקיקה אחרת ולא כהסדר שלילי", ציין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
