גם בוז'י שתק, ותראו לאן הוא הגיע

מי יודע, אפשר ש"פרשת אולמרט החדשה" דומה לסיפור ההוא, המכונה "פרשת עמותות הקש של ברק" 1999, שהרצוג פעל בהן. אפשר שזה רק מה שמישהו רוצה שיחשבו, ואין מדובר בכספים פוליטיים אלא בכספים אחרים. בקרוב, אחרי שיוסר איסור הפרסום, אולי נדע. אולי לא.

בכל מקרה, זקן איננה "איש ציבור", איננה "נבחר ציבור". היא אזרח מן השורה, מזכירה בכירה, ש"זכות השתיקה" מוקנית לה מכוח חוק המדינה, חוקי מרבית מדינות העולם, וגם מכוח המשפט העברי שקבע כי "אין אדם משים עצמו רשע".

בהחלט מעניין, אבל לעניינו לא חשוב, למה זקן שותקת. אפשר ששותקת כדי לא להפליל עצמה, או/ו לא להפליל את הבוס, אהוד אולמרט, שעימו היא צועדת שנים ארוכות ומלבלבות. אפשר ששותקת כי היא יודעת שחוקרינו המצוינים חזקים בדיג מידע פרונטלי וחלשים מאוד באיסוף מידע וניתוח נתונים, בנוסח המוכר לנו מספרי בלשים ותוכניות משטרה טלוויזיוניות.

תופסים במילה

שוטרי ישראל מצליחים כשהם תופסים אותך במילה שלך. אתה יושב בחדר חקירות, מולך חוקר ומולו מסוף, בחדרים אחרים, שהנחקר לא רואה, יושבים חוקרים ובודקים התאמה בין מה שאמרת לפני שבוע, חודש, שנה ושנתיים לבין מה שאתה אומר עכשיו. אם לא תגיד כלום, יש הרבה סיכוי שתשמוט את בסיס נשמת החקירה. נכון, נעמי בלומנטל שתקה בחקירה, ונמצאה אשמה במשפט. אבל במקרה-בלומנטל, גם היה מי שהציל עצמו בזה שדיבר וגם, אפשר שאם היתה מדברת, כפי שהיא מדברת, זה היה נגמר הרבה יותר קשה.

"העדר ראיות"

ב-1999, לקראת הבחירות לכנסת ה-15, הוקמה "ישראל אחת" בראשות אהוד ברק. לצורך מימון מסע הבחירות שלו לראשות הממשלה השתמש מטה ברק במספר עמותות לגיוס תרומות מהארץ ומחו"ל. חלקן עמותות ותיקות שגויסו לפעילות הקמפיין, חלקן הוקמו סמוך לבחירות ופעלו זמן קצר.

במאי 1999, ח"כ הליכוד מיכאל איתן, אז יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, העלה חשדות כי מדובר, בכמה מהמקרים, ב"עמותות קש", עמותות פיקטיביות שמטרתן היחידה היתה גיוס כספים לקמפיין. בינואר 2000 פרסם מבקר המדינה דו"ח מפורט ורחב במיוחד על חריגות המפלגות מחוק מימון מפלגות.

"החקירה העלתה", כתב המבקר. "כי במטרה לתרום למאמצים לקידום בחירתו של מועמד ישראל אחת לראש הממשלה, מר אהוד ברק, ננקטה שיטה שלפיה הוזרמו כספים לעמותות, אשר היה בפעילותן לתרום, אם במישרין ואם בעקיפין, לקמפיין הבחירות. כספים אלה לא היו חלק מהמסגרת התקציבית הרשמית, החוקית והמדווחת של הסיעה..."

באופן תקדימי ציין הדו"ח שמות חשודים בעבירות שונות ופירוט העמותות ששימשו להעברות מיליונים רבים למפלגה, בניגוד לחוק. המבקר קנס את המפלגה והעביר את התיק ליועץ המשפטי לממשלה דאז, שהורה למשטרה לפתוח בחקירה. ברק נחקר באזהרה ושיתף פעולה עם חוקריו.

עוד נחקרו: עו"ד יצחק הרצוג, אשר נחשד כי גייס מיליוני שקלים לישראל אחת באמצעות העמותות ופיקח על העברת כספי קרנות מחו"ל; טל זילברשטיין, ששימש מנהל הקמפיין של ישראל אחת; עו"ד דורון כהן, גיסו דאז של ברק, אשר ייסד כמה מהעמותות. שמות נוספים הוזכרו.

הרצוג, זילברשטיין וכהן שמרו על זכות השתיקה. כמובן שהיו להם טיעונים משפטיים שמצדיקים את זה. גם לשולה זקן יש.

ב-2003 הודיע היועץ דאז, היום שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, כי לא יוגשו כתבי אישום בפרשה בשל "העדר ראיות". נגד זילברשטיין הוא החליט על כתב אישום, אולם שלוש שנים אחרי כן, בקיץ 2006, הודיע היועץ המשפטי הנוכחי, מני מזוז, כי גם התיק הזה ייסגר בשל הקושי לבסס כתבי אישום.

הרוויח בגדול

מה היה אם הם היו מדברים, או כמו שנהוג לומר "משתפים פעולה עם חוקריהם"? כמה סיכוי יש שהם היו מפילים, שמא מפלילים, את עצמם במו פיהם?

בוז'י השתקן הרוויח בגדול. ב-1999 מונה למזכיר הממשלה והמשיך עד 2001, תוך ובמהלך חקירת המבקר ותחילת חקירת המשטרה.

ב-2003, כשפרשת עמותות הקש כבר ידועה במלואה, בחרו בו חבריו למפלגה למקום ראלי ברשימה לכנסת. ב-2005, אחרי שהתיק נסגר "מחוסר הוכחות", בחרו בו חבריו למקום השני ברשימה. הוא מונה לשר הבינוי והשיכון, אחרי כן לשר התיירות, ואז, ב-2007, סידר לעצמו תיק חברתי סופר-מורחב.

מה היה קורה אילו היה הרצוג נכנע ל"לחץ הציבורי" והיה "משתף פעולה"? מה היה קורה אילו העדיף הרצוג את התשבחות החמקניות והמניפולטיביות של הציבור על פני הבחירה האינטרסנטית ב"שמירה על זכות השתיקה"? ספק אם היה לו צ'אנס לקריירה פוליטית כה מואצת.

אז למה ששולה זקן "תדבר". יש שוטרים, יש חוקרים, שיעשו את העבודה, יחקרו וימצאו הוכחות. זאת העבודה שלהם, לא?