ד"ר שריל ומיסיס סבן

חחברי מועצת המנהלים של בית החולים לילדים בלוס אנג'לס לא שיערו לעצמם שהבחורה השברירית חסרת האונים והכסף, שהגיעה אליהם למיון בבהלה עם תינוקת בת תשעה חודשים שסובלת מכוויות חמורות, תהפוך מאוחר יותר לאחת התורמות הכבדות ביותר של בית החולים ותצטרף לדירקטוריון. ב-21 השנים האחרונות מקדישה את עצמה ד"ר שריל סבן, 57, לזכויות הילדים והנשים בארה"ב. נישואיה לאיל ההון והמדיה חיים סבן שדרגו את היכולת שלה להזרים תרומות נכבדות, ולסחוף כוכבים מפורסמים למטרות פילנתרופיות.

"אני ברת מזל, אני ברת מזל", היא ממלמלת עשרות פעמים במהלך הראיון, שהתקיים במשרדים המרווחים של חיים סבן, בסנצ'רי סיטי בלוס אנג'לס. זו אולי התובנה הכי חזקה שנשארה לה אחרי שחוותה גיהינום וחזרה מנצחת בגדול. בגיל 18, היא מספרת לראשונה, עברה אונס ברוטלי.

"הייתי בחורה צעירה שגרה לבד במהלך חופשת הקיץ. שכרתי דירת חוף קטנה בעיירה בקליפורניה, כפי שנהגו לעשות אז צעירים רבים לפני הקולג', למרות שהוריי התנגדו לרעיון", היא מספרת. "בעיני המשטרה והבלשים שחקרו אותי, קיבלתי 'מה שמגיע לי'. בעיניהם, הייתי צריכה להישאר עם הוריי בבית. הגישה העוינת והמשפילה הזו נשארה עמי הרבה זמן. לקח לי גם הרבה זמן להשתחרר מרגשות האשם על האונס.

"במשך זמן רב הייתי אבודה. ברוך השם, הצלחתי להציל ולחזק את עצמי. אבל לרבים מאלו שהותקפו מינית זה לא כל כך פשוט להמשיך עם חייהם. המעבר מסיטואציה של קורבן לעוצמה של שורדת יכול להיות קשה וארוך מאוד. יש לפעמים ביעותים, ספקות ורגשות השפלה. אני כשלעצמי נכנסתי לשתיקה ארוכה - הגנתי על עצמי על ידי זה שהתחבאתי מעצמי".

כעסת?

"כן, יש אלמנט של כעס. לכן חזרתי לחבר הראשון שהיה לי, ושנה לאחר האונס נישאתי לו. מיד גם נולדו לי שתי בנות (טיפאני והיידי, היום בנות 35 ו-33). היינו נשואים חמש שנים. פחדתי שלא אוכל להמשיך בחיים נורמליים, לא רציתי להיפגע שוב. אני כל כך מבינה נשים שלא יכולות להירפא אחרי הטראומה הנוראית הזאת. לי לא הייתה הזדמנות ללכת לטיפול, כמו שהיום נהוג. אני עשיתי את הטיפול בעצמי, אבל העצב תמיד נשאר".

במה זה מתבטא כיום?

"כשאני רואה סצנה של אונס בסרט, זה עדיין קשה לי. הפחד האיום מהזכרונות. גם כשאני קוראת מאמרים בעיתון, הלב שלי נקרע. לא מזמן דיווחו על אישה מערב הסעודית שזכתה לחנינה מהמלך על האונס הקבוצתי שעברה. היא קיבלה שישה חודשי מעצר עם 200 מלקות. סליחה? התמלאתי זיעה קרה כשקראתי את זה. הרעיון להעניש את האישה על זה שהיא נאנסה!".

רק ב-1997, כמעט 30 שנה אחרי האונס, פרסמה סבן את "חטאים של האם" - ספר העוסק באם ששומרת בסוד את העובדה שנאנסה, ולא משתפת את בעלה ואת ילדתה, שנולדה כתוצאה מהאונס. "כתיבת הספר עזרה לי להתמודד עם הכאב. להוריי היה מאוד קשה, אבל הם התגברו ותמכו בי", היא מספרת. "תקופה ארוכה כלאתי את רגשותיי. כל ילדיי יודעים על האונס, אבל אנחנו לא דנים בזה. הם מאוד מגנים עליי. אין טעם לחרוש את הטראומה. למזלי יש לי כיום בעל וילדים מקסימים. ממש התברכתי".

חלק ניכר מהפעילות שלך מוקדש לנשים.

"אני רגישה לנושאים של נשים. אנחנו הנשים חייבות לדעת כיצד להגן על עצמנו, חייבות לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע מצבים מסוכנים. את חייבת לשדר דימוי של אישה חזקה ולא מועדת להיות קורבן. להיות מודעת לסכנות, ולהתגונן מפניהן. לשים לב לאן הולכים, לא לשקוע בתוך האייפוד או הבלקברי. לשים לב גם לאותם אימיילים שנותנים טיפים כיצד להתגונן מפני תקיפה מינית".

איך זה משפיע על החיים שלך ביומיום?

"עד היום אני לא חונה ליד מכונית מסחרית במגרש חניה, משתדלת לא לחנות במקומות חשוכים בתוך קניונים, ובכלל מעדיפה לא להחנות לבד את המכונית במגרשי חניה סגורים. עדיף לשלם לוולה פרקינג שיעשו עבורי את השירות".

זו גם הסיבה שבסיום הראיון ליווה אותה שומר ראש לחניון הפנימי של המשרדים. "חיים סבן אמר לי שאני תמיד צריך ללוות אותה לחניון. לא לתת לה ללכת לבד במקום הזה", הסביר לי השומר.

"הייתי נחושה להביא ילדים עם חיים"

סבן מגיעה לראיון לבושה בג'ינס חום, חולצת טריקו חומה הדוקה וצעיף תואם. היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, ומגדירה את עצמה כסופרת, כותבת תסריטים, פעילה חברתית, ו"הכי חשוב, אימא לארבעה ילדים, ארבעה נכדים ואישה לבעל הכי מקסים בעולם".

מה הופך אותו לכל כך מקסים?

"הוא ג'נטלמן אמיתי. בשנה הראשונה לנישואינו, אבא שלי עבד כמהנדס בחברת טלפונים והיינו רחוקים משפע כספי בבית. אני זוכרת שיום אחד הוא פנה לחיים, שכבר אז היה מאוד מבוסס, ושאל אותו, 'מה עשיתי לא נכון?'. חיים פנה אליו בחום ואמר, 'לא עשית שום דבר לא נכון. להפך. הקמת בית ומשפחה למופת. זה המון'. זה חיים. המון אמפתיה וחום".

אני מניחה שגם הקשרים של חיים עוזרים לגיוס תרומות.

"ודאי. ללא ספק, כסף מדבר. כשיש כסף זה נהדר.בפילנתרופיה זה מתורגם לכוח. אבל עם זאת, צריך לעקוב להיכן הכסף הולך - יש לנו מחלקה במשרד שעוקבת אחרי ההשקעות. חיים לא צריך לחפש יחסי ציבור. אנשים רצים אחריו לשמוע את סיפור חייו. האישיות שלו מאוד חזקה, והוא מאוד אוהב ומעריך אותי. לכן הוא מאוד תומך בפעילות הפילנתרופית שלי".

אחרי גירושיה הראשונים התפרנסה סבן מדוגמנות וניסתה את כוחה גם בשירה. החלומות על התהילה לא התיישבו בדיוק עם המצב הכלכלי שלה. היא חיפשה פרנסה יציבה, ונענתה להצעתו של ידיד לעבוד במשרד לעיצוב. בהמשך מונתה למנהלת המשרד העמוס. בינתיים גם נישואיה השניים עלו על שרטון, והיא העדיפה להניח לחלום הנישואים ולהתמסר רק לפרנסת המשפחה.

את חיים סבן הכירה כאשר חיפשה עבודה כעוזרת למפיק טלוויזיה. בראיון העבודה השני היא נחתה במשרדו של סבן, שכבר היה מפיק מצליח מאוד, הרבה בזכות הפאואר ריינג'רס. "מיד התלהבתי מהמראה שלו ומההליכות שלו", היא כותבת בספרה Miracle Child genetic Mother, Surrogate Womb, שיצא בשנת 1993. "היה לו יופי אקזוטי. שיער שחור מתולתל וארוך, ועור בצבע ברונזה. הוא דיבר באנגלית טובה עם מבטא קל, שמאוחר יותר הבנתי שהוא שילוב של עברית וצרפתית". אחרי שבוע ניסיון היא קיבלה את העבודה. כשם שהיא נשבתה בקסמו של הבוס, גם הוא התאהב בה, והשניים החלו לצאת.

עננה אחת העיבה על יחסיהם: שריל הודתה שלא תהיה מסוגלת להביא ילדים לעולם, כיוון שעברה ניתוח להסרת הרחם בעקבות גידולים. חיים מצידו לא היה מוכן להתחייב ליחסים ממוסדים, והצהיר שהבאת ילדים משותפים חשובה לו במיוחד. העניין הוביל לפרידה, אבל היא הייתה זמנית בלבד. החתונה המפוארת התקיימה בספטמבר 1987.

העובדה שלא יוכלו להביא יחד ילדים לעולם גרמה לה לתסכול עצום. "אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות את זה. ידעתי כמה זה חשוב לחיים", היא מספרת. "לא היו לו ילדים מהנישואים הראשונים, וההמשכיות הייתה עבורו עיקרון משמעותי. אמנם הוא החליט להתחתן עמי למרות שידע שאין באפשרותי להביא ילדים לעולם, אבל הייתי נחושה למצוא פתרון לבעיה".

הפתרון נמצא בהפריות מבחנה. "לא רק שאפשר היה 'לשכור' אם שתהרה עם הזרע של בעלך, גם אפשר היה להביא ילד ביולוגי לגמרי של שנינו תוך שימוש ברחם של אם להשכרה", היא מסבירה בהתלהבות. בני הזוג סבן הביאו כך לעולם את ילדיהם נס וטניה - שנולדו לשתי פונדקאיות שונות באמצעות הפריה ביולוגית חיצונית. "אני שמחה שהייתי חלוצה בנושא הזה", היא אומרת היום. "זה נהדר שיש במדע חידושים שמאפשרים לנשים להיות אימהות בכל דרך".

רגשי האימהות העמוקים הם גם אלה שגורמים לה להתנדב במשך שנים בבית החולים לילדים. "יש הורים שלא יכולים להיות 24 שעות ליד הפגים או התינוקות, גם האחיות מאוד עסוקות, אז אני באה ללטף את התינוקות", היא מסבירה.

"סקס? יש הרבה חילוקי דעות"

מעבר לפילנתרופיה ולהתנדבות, אומרת סבן, "הלהט והאנרגיות שלי מושקעים בספרים. זה מה שאני אוהבת באמת לעשות". ספרה הבא, שיצא בסתיו הקרוב, ייקרא "מדריך הישרדות להורים צעירים", ויכין הורים לקראת הבאת תינוקם מבית החולים. "יש המון ספרים העוסקים בצד הרפואי של הבאת תינוק הביתה", היא מסבירה, "אבל אין מספיק כאלה שעוסקים בתכנון הנדרש לפני השינוי הגדול - כמו, למשל, חזרת נשים למעגל העבודה או קבוצות תמיכה. זה לא יהיה ספר כבד במיוחד, פשוט עצות שימושיות".

התכנונים של סבן לטווח הארוך כוללים גם ספר שיחגוג את הנשיות, ספר העוסק בהתמודדות עם מחלה כרונית, וספר העוסק בבית החלומות. "זה ספר יותר כיפי. אני כבר 21 שנה בונה ומשפצת. כל הזמן משנה ומסובבת דברים בבית, ונהנית מזה נורא".

במהלך הראיון מצלצל הטלפון. חיים על הקו. שריל מתנצלת על ההפרעה בחיוך רחב, פונה במילות חיבה לבעלה, ומספרת לו על הנושאים שעלו בשיחה בינינו. השיחה מסתיימת במילות אהבה - בדיוק כפי שהמליצה במדריך הנישואים שלה, "תפריט לנישואים טובים".

את מאמינה שיש דבר כזה נישואים אידיאליים?

סבן מהססת. "למדתי כמה דברים משלושת הנישואים שלי. חיים ואני נשואים כבר 21 שנה, ואנחנו עדיין כמו ילדים. אלו נישואי קסם. היו לנו אולי ארבעה מקרים של חוסר הסכמה במהלך כל חיי הנישואים. הנוסחה, ככל הנראה, קשורה לכך שאנחנו מעריצים אחד את השני".

מה עוד כלול בנוסחה?

"המרכיבים הכי חשובים הם תקשורת, כישורי הסתגלות, ניהול כעסים ושמירה על האינדיבידואליות שלך. יש נשים שמתבטלות לחלוטין כשהן נישאות, במיוחד במקרים שבהם לבעל יש אישיות מאוד חזקה וכריזמטית. הן מרגישות שהן חיות בצל מאיים, ולא מעיזות להתפתח".

גם חיים ניחן באישיות חזקה במיוחד, לא?

"ועוד איך!".

אז איך את מסתדרת עם זה?

"אני פשוט לא צריכה להתחרות איתו. אנחנו מביטים על העולם מאותה זווית. הוא מכיר ומעריך את מה שאני עושה, ולהפך. אני מעורבת ויודעת מה קורה בביזנס של חיים, גם אם אני לא נמצאת כל הזמן בתוך העניינים".

אבל זה לא סוד שזוגות רבים הרבה על סקס, ילדים וכסף.

"לכן, לפני שמביאים ילד לעולם צריך לדבר הרבה על השקפת העולם של כל אחד מבני הזוג בנוגע לגידול הילדים. צריך גם לראות את רמת הכעסים של בן הזוג, אם הוא יכול לשלוט בזה, אם הוא לא מוציא את התסכול שלו מבחוץ על הקרובים לו.

"וסקס, כן, יש הרבה חילוקי דעות. יותר מדי, פחות מדי, עובד, לא עובד. כל פסיכולוג יגיד שחייבים לתקשר אחד עם השני, ולא צריך להחביא או להתבייש. הרבה פעמים מביאים בעיות אחרות למיטה, מלבד הסקס עצמו. זה רק דוחף את רמת העוינות לקיצוניות גדולה יותר. זה גם מוריד את הביטחון העצמי. כן, פנייה לעזרה מקצועית יכולה לעזור בהרבה מקרים".

"למדתי לעשות שקשוקה"

בין הפערים שבני הזוג סבן הצליחו לגשר עליהם היטב נמצאת גם העובדה ששריל אינה יהודייה, ולא עברה תהליך גיור. "למרות שגדלתי בבית לותרני, כשהגעתי לקולג' חיפשתי את הדרך שלי לרוחניות. אני לא נוטה לדת או לדוקטרינה מסוימת. אם הדת הממוסדת באמת הייתה עובדת, לא היו יותר מלחמות בעולם וגם לא היו נלחמים בשם הדת. אבל אני מאמינה באלוהים וברוחניות. למעשה, חוט שני אחד מקשר בין הדתות. אם מאמצים את הערכים המשותפים, אפשר להיות סובלניים לגבי דתות השונות משלך.

"כשפגשתי את חיים הוא לא היה ממש דתי, במובן הפולחני. אבל הוא ישראלי קיצוני, יהודי בנשמה. עוד לפני שנישאנו ידעתי שחשוב לו לגדל את הילדים כיהודים. אמרתי לו שאין לי בעיה עם זה. היה ברור לי מראש שאני מגדלת את ילדיי כיהודים. אמרתי לרב שקל לי לקבל את ערכי היהדות. אמרתי לו, 'תחשוב עליי כעל מי שחושבת שהמשיח כבר הגיע'.

"חיים לא ניסה לכפות את דתו עליי. לא התגיירתי, אבל למדתי על היהדות והבטחתי שאנחיל את ערכיה לילדינו. ילדיי הלכו לבתי ספר יסודיים יהודיים, כי ידעתי שאני לא יכולה ללמד אותם את כל המסורת בעצמי. אנחנו חוגגים את החגים היהודיים, וכמובן יש ארוחות שבת. אני גם טבחית טובה. למדתי לעשות את השקשוקה הכי טובה, ועגל מצוין".

עד כמה הילדים שלך מחוברים לערכי היהדות?

"לנס היה יותר קל בנושא בר המצווה, הוא היה מוכן רגשית להתחייבות המורלית. טניה לא הייתה כל כך בשלה בגיל 12 לבת מצווה, אז חגגנו לה יותר מאוחר. נראה לי שדי קשה לילדים היהודיים בלוס אנג'לס, בעיקר במשפחות האמידות. יש תחרות איומה - בעיקר בעריכת בר ובת המצווה - מי עושה מסיבה יותר מפוארת. מלבד זאת יש דברים שהם עושים במסיבות, שלא יאים לגיל הזה".

למה את מתכוונת?

"הם מתנסים בסקס מאוד מוקדם, או שהם לפחות מתפארים בהצלחות שלהם. כן, יש הרבה לחצים של החברה. אבל לשמחתי, בתי טניה עמדה בלחצים והתבגרה. היא בין הבודדות שלא רשומות בפייסבוק".

איך הגנת על הילדים שלך מתופעות הלוואי של העושר והזוהר ההוליוודי?

"חיים ואני לא באנו מבתים עשירים, אבל תמיד למדנו לתת לקהילה בחזרה. זו הפילוסופיה שלנו. אי אפשר להאשים את הילדים שלי שנולדו לסיטואציה שונה משלנו, סיטואציה עם הרבה כסף ואפשרויות.

"עם זאת, הנהגנו בבית חוקי התנהגות, כל מיני מטלות שהם היו צריכים לעמוד בהן. למזלי התברכתי בארבעה ילדים נהדרים. הם לא התחצפו. גם אם כעסו, הקשיבו ולא ענו בחזרה. לפחות עם השניים הקטנים לא הרגשנו במיוחד את תקופת ההתבגרות. נס היה בקיבוץ בישראל וגם הדריך במחנה קיץ לאימהות שעברו התעללות, וטניה התנדבה לעזור בכפרים באלסקה.

"הילדים שלי היו צריכים לעבוד בשביל המכוניות הראשונות שלהם, והן גם לא היו חדשות. מלבד זאת, הם גם תרמו את כספי בר ובת המצווה לצדקה. אנחנו מצפים מהילדים שלנו שיתרמו. נכון שיש להם את האפשרויות החומריות שלא היו לנו, אבל האתגרים שלהם יהיו שונים".

"פרמיירות ומסיבות כבר לא מלהיבות אותי"

בהוליווד נחשבת שריל סבן ל-Power hostess, שמארחת עשרות אירועי צדקה בשנה בביתה המפואר שבבוורלי הילס. הבדיחה שמסתובבת בין החברים שלהם היא שאם אתה מוזמן לארוחה בבית סבן בלי שביקשו ממך לתרום כסף, אולי קרה משהו. "מחקרים רבים הוכיחו שאנשים מאושרים הם כאלה שמעורבים בפילנתרופיה", מסבירה סבן את הרציונל שמניע אותה לארגן את כל האירועים הללו. "אנחנו התברכנו בהצלחה כלכלית, ולכן כל עוד אנו חיים נמשיך לתת לנזקקים. גם אחרי שנלך מהעולם, האגודות שהקמנו ימשיכו במשימה החשובה.

"אנחנו גם מאוד מודעים לבעיות של אנשים מבוגרים - בריאות, בדידות וכדומה. אנחנו רואים מה קורה לקשישים שהיו בעבר מעורבים בתעשיית הבידור. לרבים מהם אין מקורות מחיה או ביטוח רפואי. זה נורא לראות אותם בודדים ואומללים. זו הסיבה שתרמנו להקמת מרכז ספורט ופעילות לפנסיונרים מעולם הבידור שיוצאים בגיל מתקדם בחוסר כל".

מי החברים שלכם?

"ממש חברים טובים, אלה אנשים שהם לאו דווקא מהביזנס של עולם הבידור. חיים אוהב מאוד להיות עם חברים דוברי עברית וצרפתית. אנחנו מוזמנים לכל כך הרבה אירועים, שלפעמים זה נמאס ואנחנו מעדיפים להיות בשקט ובנחת בבית. בהתחלה זה מלהיב ללכת לכל הפרמיירות והמסיבות, אחרי כמה זמן זה פחות מעניין, אבל אנחנו תמיד שמחים אם זה קשור גם לפילנתרופיה".

ומי בחוג החברים בישראל?

"לחיים יש חברי ילדות, וגם חברים מהפוליטיקה (שמעון פרס הוא אחד מהם, י"ב), אבל אין לנו כל כך הרבה זמן בחופשות וקשה לראות את כולם. כשאנחנו מגיעים לארץ, אנחנו אוהבים בעיקר להיות עם המשפחה. יש לי חותנת מדהימה, בת 97, שקיבלה אותי למשפחה בחום למרות שידעה שאני לא יהודייה. היא רצתה שחיים יהיה מאושר, וידעה שאני אגדל את הילדים כיהודים".