כבר לא קופצים לאילת: הנתונים מציגים תמונה עגומה שלפיה הקסם של העיר הדרומית הולך ונעלם

הישראלים מעדיפים את טורקיה והתיירים תלויים בצ'רטרים שממעטים להגיע ; מה יעלה בגורל עיר התיירות הדרומית?

האם אילת, עיר התיירות של ישראל, הולכת ומאבדת ממעמדה הרם? הנתונים בתקופה האחרונה מציגים תמונה מעט עגומה לפיה הקסם של העיר הדרומית הולך ונעלם.

ברבעון הראשון של 2008 רשמה אילת ירידה של 8% במספר לינות הישראלים בעיר וגם חג פסח האחרון, הנחשב לתקופה חזקה בתיירות, היה חלש מהרגיל. נתונים אלה מעוררים חשש בלב מלונאי אילת לפיה מדובר במגמה של נטישת העיר מצד תיירים וישראלים, מגמה שעשויה רק ללכת ולגדול.

מעוניינים להשתתף בסקר גולשי "גלובס" ולהצביע על הסיבה המרכזית לדעיכת אילת? הצביעו בסקר, המופיע בטור השמאלי של כתבה זו.

דאגה זו של המלונאים בעיר מתעצמת עוד יותר על רקע העובדה שגם תיירות החוץ באילת מתאוששת בקצב איטי הרבה יותר מהמצופה. אמנם לפי שעה איש אינו חושש ממפולת, אך לאחרונה ניתן לשמוע יותר ויותר קולות המתריעים על שחיקת מעמדה של העיר והפיכתה לכזו המיועדת לוועדי עובדים בלבד.

לדברי מנכ"ל התאחדות מלונות אילת, שבי שי, אילת אמנם נחשבת לעיר הפופולרית ביותר בקרב הישראלים וגם כיום כ-48% מסך לינות הישראלים בבתי מלון הן באילת, אך אין ספק שמגמת הירידה באחרונה צריכה להדאיג מאוד.

הנופש בחו"ל בא על חשבון אילת

את הירידה במספר הישראלים המגיעים לעיר מסביר שי בהתחזקות שער השקל לעומת הדולר, בריבוי נסיעות ישראלים לטורקיה וליעדים נוספים באירופה וגם בשינוי הרגלי הנופש שלהם. "אם בעבר הישראלים היו משלבים בין נסיעה לחו"ל וחופשה בארץ, כיום נראה כי זה בא אחד על חשבון השני", מסביר שי.

אבל גם המחירים עצמם מהווים שיקול מכריע. "מתברר שאתרי הנופש בטורקיה הורידו מחירים בפסח האחרון עד ל-400-350 דולר לסוף שבוע, כמחיר לילה אחד באילת. מחירים נמוכים אלה שכנעו את הישראלים להעדיף את אנטליה על פני אילת. זאת למרות מזג האוויר הקריר בעונה זו של השנה ולמרות שכל האתרים שם עדיין סגורים. "מי שהיה מוכן להסתפק רק בלשחק שש-בש ולאכול קיבל את מבוקשו", אומר שי. "זו עובדה שאילת נשארה ריקה".

בעיקר תיירים יהודים מגיעים

לא רק המקומיים מסרבים להגיע לאילת, גם זרם התיירים מסרב לפרוץ. המשבר הגדול בתיירות החוץ בישראל החל עם פרוץ האינתיפאדה בסוף שנת 2000. אם עד אז הגיעו לעיר כ-45 סדרות שבועיות של מטוסים מכל אירופה, בין 2001-2006 הגיעו לאילת 3-4 טיסות שבועיות בלבד ועליהן בעיקר יהודים מאנגליה ומצרפת.

הירידה בכמות התיירים לא נבעה רק מהמצב הביטחוני הבלתי יציב, אלא גם מהעובדה שהתיירות לעיר תלויה לחלוטין בטיסות צ'רטר, שמארגניהן לא מיהרו להשיב את אילת אל מפת התיירות האירופית. הסיבה לכך היא שאם סוכן אינו משוכנע שיוכל למכור את כל המושבים במטוס, הוא יעדיף להמליץ ללקוחותיו על יעד אחר.

בהיעדר צ'רטרים, הנוסעים העדיפו לדלג על אילת, שכן אם תייר מגיע לשדה התעופה בן גוריון, צריך להחליף מטוס ולעבור בידוק ביטחוני מחודש כדי לעלות על מטוס לאילת, הוא יוותר על החוויה לטובת יעד נופש אחר. משרד התיירות אמנם הסכים להעניק רשת ביטחון לסיטונאי התיירות ולהבטיח להם מימון במקרה ולא ימלאו את המטוסים, אך גם אמצעי זה נחל הצלחה חלקית בלבד. כשהמהלך של משרד התיירות החל בכל זאת להשפיע ומלונאי העיר העיזו לקוות ל-20-16 טיסות שבועיות, פרצה מלחמת לבנון השנייה והחזירה שוב את העיר לימיה הקשים ביותר.

גם גדי טפר, מנכ"ל ארקיע, מאמת את דבריו של שי. לדבריו, בעוד שאירופה ובעיקר טורקיה, נהנות מגידול ניכר במספר התיירים בעיקר מרוסיה וממדינות חבר העמים, העיר אילת נשארת מחוץ לתמונת הגידול. "הסיבה לכך היא החשש הביטחוני, קשיים בירוקרטיים והמחירים הגבוהים אך גם השירות", אומר טפר.

לדבריו, בחודשים האחרונים חל גידול ניכר במספר ההזמנות מצד ישראלים לטוס לטורקיה באמצעות ארקיע לצד ירידה קלה במספר הישראלים הטסים לאילת.

"לחורף 2009 נצליח אולי להחזיר את התיירות מפינלנד, רוסיה וגרמניה", מקווה שי. "במקביל, אנחנו נמצאים במו"מ עם רשות שדות התעופה (רש"ת) ועם חברות התעופה להביא לכך שתיירים המגיעים לנתב"ג לא יאלצו לעבור בידוק כפול ויוכלו להמשיך לאילת בפרק הזמן הקצר ביותר. אני מקווה שזה יעזור".

לא משקיעים בפיתוח העיר

באשר להמשך פיתוח העיר, מדגיש שי, כי עד שהאירופאים לא יחזרו לעיר אין סיכוי שיזמים יחליטו לבנות בתי מלון חדשים. אמנם לאחרונה רכשה רשת מלונות פתאל שני מלונות מיצחק תשובה ויולי עופר השקיע כמה מיליונים בשיפוץ מלון מרידיאן והצהיר כי הוא מאמין בעיר, אך אין לשכוח שמדובר במיחזור של מלונות קיימים ולא בתוספת של חדשים.

מה בכל זאת ניתן לעשות? "נצטרך לכנס את כל המלונאים ולראות איך מתמודדים", אומר שי. "אין ספק שלא ניתן יותר להמשיך בדרך זו. במהלך הפסח התקיימו ברחבי הארץ פסטיבלים ואילו באילת לא היה שום דבר. אין ספק שהגיע הזמן שראש העיר יבין שאין מנוס מלתת ערך מוסף לשהייה בעיר. צריך להציע יותר פעילות, לשדרג את החוף, לדאוג יותר לניקיון ובעיקר להזיז את הנמל הצבאי שיאפשר קצת יותר מקום. אורך החוף של אילת הוא 1.5 ק"מ בלבד, לאורכו בנויים כ-12 אלף חדרי מלון. עובדה זו מותירה כ-1 ס"מ לאורח. מדובר בשטח קטן מאוד לאילת שהים ומזג האוויר הם הסמל המסחרי של העיר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988