דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

עושים כבוד לקיבוצניקיות

32 גלריות פועלות בקרב קיבוצים בכל רחבי הארץ, ומציגות עבודות של אמנים וחובבים מקומיים. כעת יוצאת גלריה "הקיבוץ" בתל-אביב בפרויקט מיוחד ועושה כבוד לאחיותיה מהפריפריה

את מכון החליבה הישן בקיבוץ נירים הפכו לפני 11 שנה דב הלר ואורנה גל-קפלון לסדנת תחריט. מדי שנה, ב-1 במאי, תאריך טעון משמעויות-עבר סוציאליסטיות, נפתחת במקום תערוכה יחידה, המוצגת לאורך מספר חודשים. הסדנה אינה גלריה במובן הרגיל של המילה, אך היא שייכת לרשת של גלריות בלתי רגילות - 32 במספר - אשר כל אחת מהן שונה בסגנונה ובתפיסת עולמה. האחת ממוקמת בבית ילדים ישן והאחרת בחדר הקיטור, אחת במאפייה לשעבר ואחרת במגדל המים המושבת, אחת צמודה לחדר האוכל ואחרת במועדון החברים. כל אחת מהן מקיימת זיקה ייחודית משלה למיקומה הגיאוגרפי בלב קיבוץ ולעולם האמנות שמעבר לו.

כמו ה-1 במאי, חגם האנכרוניסטי של העמלים, משרידיה של תרבות שהייתה ואיננה, נראה שהתנועה הקיבוצית כולה בוחנת בשנים האחרונות מחדש את שורשיה ומאפייניה התרבותיים. בימים אלה, לרגל שנת ה-60 למדינה, ריכזה גלריה "הקיבוץ", נציגתו העירונית של המגזר, בראשותו של האוצר יניב שפירא, פרויקט מיוחד המכוון זרקור אל הגלריות הקיבוציות.

"בחמש השנים האחרונות נפתחו שבע גלריות חדשות. הגלריות הקיבוציות הן תופעה שצריך לחקור אותה ולדון בה", אומר שפירא בראיון ל"גלובס", לקראת פתיחת התערוכה המרכזית, שמתעדת בצילום את כל חללי הגלריות הקיבוציות וכן פיסול במרחב הציבורי בקיבוצים. "צריך להסתכל על היחס בין הגלריה לקהילה הקיבוצית - אולי הגלריות ממלאות איזה חלל של אמן הקהילה.

"היבט אחר הוא יחס האמנות לפריפריה. אין דומה להיקף הפעילות של 32 גלריות בפריסה ארצית - מראש הנקרה וחניתה בצפון ועד אורים, מגן ומשאבי שדה בדרום - שמציגות קרוב ל-200 תערוכות בשנה. אמן בקיבוץ היום לא שונה מאמן בעיר. הגלריות לעומת זאת שונות לחלוטין מהגלריות בעיר, והן מתווכות לקהילה את האמנות שהן מביאות".

רוב התערוכות, יש לומר, הן של אמנות פריפריאלית. רבות מהגלריות הקיבוציות מציגות בעיקר אמנים חובבים, מקומיים או אחרים, ובוודאי לא אמנים מהשורה הראשונה. אולם לדברי שפירא, רבות מהגלריות מאפשרות חשיפה לאמנים צעירים, בוגרי בתי הספר לאמנות או מבוגרים מהם, המשוועים להזדמנויות להציג תערוכות. "הגלריות בכברי, בנחשון ובבארי במפורש מתייחסות לעולם האמנות הישראלי הכללי, ולא לאמני הקהילה שבה הן יושבות", הוא מציין כדוגמה.

"הגלריות הקיבוציות ברובן המכריע אינן גלריות מסחריות. אמנים לא משלמים כדי להציג בהן והן גם לא מוכרות, אלא מפנות אל האמן במקרה שיש התעניינות לקנייה. אבל עצם ההצגה מסייעת לאמנים. רוב רובן של הגלריות בסצנת האמנות הרגילה, ברגע שאתה נכנס בדלתן הן נסגרות בעצמן - שומרות על קאדר האמנים שלהן ועל רשימת האספנים שעמם הן שומרות על קשר. כאן יש מוטיב הפוך של שיתוף פעולה ופתיחות".

גלריה "הקיבוץ" עצמה, בלב "מתחם הגלריות" של ת"א, הוקמה לפני 40 שנה בשיתוף פעולה בין התנועות הקיבוציות (שהתאחדו מאז) במטרה לייצג את "אמני הקיבוצים" בעיר הגדולה. בשנים האחרונות היא מציגה לא רק אמנים יוצאי קיבוץ או קיבוצניקים בפועל, אלא גם תערוכות שונות, אישיות וקבוצתיות, של אמנים עירוניים לכל דבר. האמנים המציגים בה שואפים למכור - ככל אמן.

"חלק מתפיסת העולם שלי, כגלריית הקיבוץ, היא להבין במה היא שונה מהגלריות השכנות, כמו גורדון, רוזנפלד או גבעון. איזו הצעה הגלריה יכולה לתרום לשיח התרבותי שמתקיים כאן. הבחירות שלי הן אף פעם לא 'מה יימכר' אלא מה ישקף את הרחוב מצד אחד, את השיח האמנותי העכשווי מצד שני ואת ההיסטוריה של אמנות ישראלית מצד שלישי. היסטורית לגלריה תמיד הייתה אוריינטציה חברתית, אם לא פוליטית.

"השאלות היום שונות מלפני 40 שנה, היום אני שואל איך אני רלוונטי לא רק לשיוך הקיבוצי אלא גם לתרבות הישראלית - אם הגלריה הייתה רלוונטית רק לקיבוצים היא כבר לא הייתה קיימת. אבל יש לה אפשרות להציג אלטרנטיבה ולהניף דגל שונה".

בהחלטה להציג 32 גלריות קיבוציות בגלריה "עירונית" אחת, אומר שפירא: "אני עושה קשר בין המרכז לפריפריה במלוא מובן המילה. זה כמו גילוי של המציאות - ת"א במרכז והגלריות במרחב".

כותרת הפרויקט "נלבישך שלמת בטון ומלט" אינה מתרפקת דווקא על הצדדים הירוקים והחקלאיים של הקיבוציות הישראלית, אלא מרמזת לעצם הפריסה הרחבה של נקודות יישוב.

"השורה הזאת משירו של אלתרמן, שהוא שיר אהבה למולדת, קיבלה 30 פרשנויות שונות. הכותרת אפשרה את המנעד הרחב בין העכשווי להיסטורי, מבט אוהב וביקורתי. לא הנחינו את הגלריות מה להציג, אבל בגלריות בדרום הארץ למשל, זה מאוד מושפע מהמצב בשטח. בנחל עוז למשל אפשר לראות דגמי מגננות בטון נגד הקסאמים".

קטלוג הפרויקט, שייצא בשיתוף עם עיתון "הקיבוץ" ובפורמט של מוסף עיתון, מהווה, לדברי שפירא, "אלטרנטיבה לקטלוגים המהודרים של הפרויקטים הממלכתיים. זו ממש אופוזיציה לתערוכות העשור הגדולות: לא במרכז, אלא בפזורה, לא קטלוג מהודר בכרומו ב-100 שקל, אלא נייר עיתון, ב-30 אלף עותקים שמופץ בחינם". על צילום הגלריות הופקדה אתי חן-ברייר, אמנית צעירה בוגרת המדרשה. בקטלוג מופיעים מפת הגלריות, ייצוג של כל גלריה על אוצריה, מאפייניה ומיקומה, רשימת התערוכות המתקיימות כחלק מהפרויקט המשותף, ראיונות ומאמרים.

"נלבישך שלמת בטון ומלט", הפתיחה בגלריה "הקיבוץ" ביום ו', 16.5, 12:00, דב הוז 25, ת"א. ב'-ה' 11:00-15:00, 16:00-18:00, ו' 11:00-14:00. www.kibbutzgallery.org.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות