הנקראות ביותר

כל כך הרבה צרות היו לו עם המלחמות / וולפגנג בורכרט

חמלה. זו מילת המפתח כשבאים לדבר על הספר הצנום שאוסף בתוכו את כתביו של וולפגנג בורכרט ב-26 השנים הקצרות של קיומו על פני האדמה הזאת. כשקוראים את "שישיפוש, או המלצר של הדוד שלי" (הסיפור הקצרצר הראשון ב"כל כך הרבה צרות היו לו עם המלחמות") קשה שלא לחזור ולהרהר עד כמה כתיבה שבאה מתוך חמלה מצליחה לזעזע ולחדור ולהשאיר את רישומה זמן רב אחרי שהקריאה הסתיימה.

וולפגנג בורכרט מצליח לעשות את זה בכל-כך מעט מילים, בסיפורים קטנים. אפילו קטנים מאוד. בלי התרחשויות דרמטיות, בלי כתיבה מתוחכמת ומסוגננת, ובלי מניפולציות על בלוטות הדמעות. סיטואציה קטנה של מלצר עלוב עם פגם לשוני העומד לשרת לקוח עשיר וחזק הסובל מאותו פגם לשוני. אצל האחד זהו ליקוי מלידה, אצל השני זו נכות ממלחמה. וההתנגשות הקטנה ביניהם יוצרת אי הבנה גדולה.

היכולת של הסופר להאיר את התקרית מזווית בלתי צפויה ולתאר את הכאב באהבה ובאמפתיה: "ושישיפוש, המלצר המסכן האפור הקטן, התעורר ממותו, הרים את המפית שלו ונפנף בה למעלה ולמטה כמנקה חלונות שהשתגע. הוא קרצף בנפנופו את כל העולם האפור, את כל גני הקפה שבעולם, את כל המלצרים ואת כל מומי הלשון שבעולם, וביער אותם אחת ולתמיד מתוך חייו" (עמ' 19) - היכולת הזאת שוברת כל לב והופכת אותו לקורא שבוי. גם את מי שלא אוהב אסופות של סיפורים קצרים, וגם את מי שלא אוהב גרמנים ולא סולח להם.

הסיפורים הקצרצרים והמדויקים ב"הרבה צרות היו לו עם המלחמות" נותנים תמונה קורעת לב של גרמניה שבורה ודואבת אחרי מלחמת העולם השנייה, והתיאורים הקצרים והתמציתיים של העוני והסבל מזכירים את "בעולם נהדר ואכזר" של אנדריי פלטונוב, שגם הוא קובץ סיפורים שחלקם מתרחש אחרי המלחמה, רק שלא בגרמניה אלא בברית המועצות. אז אמנם האנטי-גיבורים של בורכרט מדברים גרמנית ואצל פלטונוב הם מדברים רוסית, אבל האנשים הקטנים שנושאים על גבם השח את מחיר המלחמה הם אותם אנשים בכל מקום, והסבל הוא אותו סבל, והשיר של אחרי מלחמה בהחלט לא מזכיר תקווה, רק כאב ומצוקה.

ככה אנחנו פוגשים את שישיפוש המלצר המסכן ואת הדוד השמח ש"רק" איבד את רגלו וחלק מלשונו במלחמה, ואת הזקן בן ה-20 שרק שעון מטבח נשאר לו מהוריו ומביתו, ואת מוצרט הקטן שנדון למוות בכלא הגרמני, ואת התינוק שנולד לחג מולד קפוא בלי קורת עץ אחת לחימום, ואת הנער החייל שחזר מרוסיה אל העיר "שאין בה מרתפים שילדים חיוורים נאכלים בהם בלילה בידי עכברושים, ואין בה עליות גג שאבות תולים בהן את עצמם כי הנשים לא יכולות לשים לחם על השולחן, זו העיר שהצעירים בה לא עיוורים ולא גידמים..." (עמ' 133).

והספר הזה, שיצא בעבר תחת השם "מוצרט הקטן שלנו", מוגש לנו שוב השנה, ומעיד בכל סיפוריו כי לא רק כישרון אדיר היה לוולפגנג בורכרט אלא גם הרבה חמלה.

"כל כך הרבה צרות היו לו עם המלחמות", וולפגנג בורכרט, הספריה הקטנה/הוצאת הקיבוץ המאוחד, 135 עמ'

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות