ציון 9
עמיר לב כבר לא ילד, עוד מעט 45, ועדיין ההופעה שלו מלאת אנרגיות ואושר צרוף, מה שלא תמיד מתבטא באלבומים שלו. רבים השוו בעבר את אמיר לב לליאונרד כהן בצעירותו. אבל בהופעה חיה, בעיקר הודות לגיטריסט המוכשר אמיר צורף, שגם עיבד את ההופעה, יש גם רוק על הבמה, וקצב.
כך נוצר מצב, שהמילים חודרות עמוק לתוך הלב. למשל, ב"ערב ראש השנה": אני אקום רק אם תרצי לשתות/ את לא מסתכלת את מתביישת לראות/ עכשיו נצא ירח מלא בלילה שחור/ נלך נקנה סיגריות ונחזור".
ב"עננים שחורים" אומר לב: "את תאהבי אותי תמיד גם אם תהיה לי כרס", וללב יש כרס קטנה, הוא נראה הרבה יותר כמו הדוד החביב עם הטי-שירט השחור הדהוי מאשר איש הרוק, אבל ברגע שהגיטרות מנגנות ולב פותח את הפה, לא ממש משנה מי עומד על הבמה. הכול עובד ודופק כמו מכונה משומנת. הקול הצרוד של לב, שלעתים נשמע כאילו הוא "מדבר שיר", המלכנכוליה שאינה עוזבת אותו, רק מעמיקים את החוויה.
המוזיקה של לב מעולם לא ניחנה במורכבות מסוימת, כמו, למשל, אצל אהוד בנאי, אבל העיבוד של צורף מוציא את המיטב מכל לחן. את קולות הליווי עושה רק המתופף אסי ששון, חבר להקת "הג'ירפות".
שתי מחוות ליוצרים עושה לב בהופעה: ללהקת "ג'ינג'יות" (שבה היה חבר צורף) ולאביתר בנאי (עימו שיתף לב פעולה). הקהל, בני 30 ו-40 פלוס, שרים עם לב, שלא ממש מקיים איתו דיאלוג ועושה רושם, שאת כל מה שהוא רוצה להגיד, הוא מעביר דרך השירים שלו.
אולי זה רק הדמיון הפרוע שלי, אבל אני מוכן להישבע, שבשלב מסוים עלה חיוך בזווית הפה של לב. ואולי זו הייתה רק עווית, שנבעה מהנגינה המאומצת על הגיטרה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
