רק מכה קטנה בכנף

1

נתחיל בנימה אופטימית - עוד חמש שנים, כאשר משבר הסאב פריים יהיה הרחק מאחורינו, יקבלו המחיקות הגדולות של בנק הפועלים את הפרופורציה המתאימה, אירוע כואב אך לא בעל משמעויות ארוכות טווח. כמו מכונית שקיבלה דפיקה בכנף, זה לא אסתטי, זה מאוד לא נעים אבל המכונית ממשיכה לנסוע. התיקון במוסך לא זול אבל המנוע לא נפגע והנוסעים יושבים במקומם, חגורים היטב וממשיכים ליעדם.

ההשקעה ב-MBS וב-SIV גרמה לבנק הפועלים למחוק 15% מהונו העצמי, והבנק לא יעמוד ביעד התשואה על ההון שנתיים ברציפות אבל הבנק חזק ויציב. 300 סניפיו ממשיכים לייצר הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה ובואו לא נשכח - מדובר בבנק שמייצר ללא אירועים מיוחדים רווח שנתי של 2 מיליארד שקל.

2

ההחלטה שנפלה אתמול, למכור את התיק, מתבקשת משלוש סיבות. תחילה, רצון להכיל את האירוע, לצמצם את הנזק ולבודד אותו. מוכרים, מוחקים, מכירים בהפסד ואפשר לעבור הלאה. הסיבה השנייה היא תשומת הלב הניהולית שדורש המשבר. הבנק משקיע יותר מדי זמן מנהלים בבעיות שנוצרות עקב אגרות החוב מגובות נכסים לסוגיהן. ישיבות דירקטוריון והנהלה, לחץ של משקיעים, אנליסטים, תקשורת ורגולציה.

בסוף הרי גם צריך לנהל בנק. והסיבה השלישית - השוק נרגע וחזר לעצמו ויש קונים, UBS וסיטי מכרו חלק מהתיק, גם הפועלים יכול. גם המחיר, 75 סנט לדולר, סביר בהחלט כדי להחזיר את הבנק למסלול.

ההחלטה למכור את התיק ולרשום הפסד ענק של 1.5 מיליארד שקל ברבעון מחייבת אומץ לב ניהולי ומנהיגות. דנקנר הוכיח היום כי יש לו את שניהם וכי אין לו רתיעה מהכרעות קשות. סייעה לכך העובדה כי מי שחתום על מדיניות ה-MBS הוא קודמו בתפקיד שלמה נחמה, שעד כה התחמק כטפלון כמעט מכל דיון על חלקו ואחריותו.

3

הבעיה העיקרית אתה יתמודד הבנק מכאן ואילך היא הלימות ההון. הפועלים נכנס למשבר כשהוא חשוף לחלוטין, עם שיעור ההלימות הנמוך ביותר במערכת הבנקאית ומדיניות דיבידנדים אגרסיבית. בד בבד נאלץ הבנק להתחייב על הגדלת הלימות ההון ל-12% עד סוף 2009 עם יעד ביניים מאוד שאפתני של 11% עד סוף 2008.

כדי לעמוד ביעד זה ולהמשיך לצמוח בתיק האשראי בקצב הקיים על הפועלים לגייס לפחות 5 מיליארד שקל. לכך יש כמה אפשרויות ידועות: גיוס אג"ח, הנפקת זכויות תוך גיוס הון מבעלי המניות, מכירת נכסים (ישראכרט וכלל ביטוח) וביטול הדיבידנד. הבנק, סביר להניח, ינקוט את שלושתן. לחלופין הפועלים יכול להקטין את קצב צמיחת תיק האשראי. הצעד האחרון מסוכן מאוד ברמה האסטרטגית כיוון שבכך מפנה הפועלים את השטח לבנק לאומי ומגדיל במו ידיו את הפער ההולך ונפתח בין שני הבנקים.

4

ועוד עניין קטן ולא נעים אך כזה שלא ניתן להתחמק ממנו. אחרי מחיקות בהיקף כזה, אחרי טעות גסה של הגדלת הפוזיציה ממש ערב המשבר ובנכסים מסוימים גם במהלכו, מתברר שאין בבנק הפועלים מי שייקח אחריות. נדגיש - מדובר בלקיחת אחריות ולא בהטלת אשמה. בכל בנק אירופי או אמריקני שנאלץ למחוק בגין המשבר סיימו בכירים את תפקידם. בבנק הפועלים סגרו שורות, חלק מהבכירים כבר לא בבנק (אך ללא כל קשר למשבר) אלו שנשארו לא נפגעו.

מדובר באנומליה בסיסית - כאשר הפועלים מציג תוצאות מצוינות, המנהלים מתברכים במעשי ידיהם ולוקחים בונוסים נאים. כאשר יש תקלות, מחיקות והרווח יורד אז מסבירים כי מדובר במשבר עולמי, כאילו חשיפת הבנק למשבר וההפסדים שנגרמו בעטיו הם כוח עליון ולא החלטה של מנהלים.