זיו ודנקנר צריכים להסיק מסקנות

עידן אזולאי הוא מנכ"ל קרנות נאמנות אפסילון

צהלות השמחה שנשמעו בשוק לאחר הישיבה הדרמטית שבה החליט בנק הפועלים למכור את יתרת החזקותיו בתיק האג"ח, הזכירה לי חבר חביב שאיתו הייתי ממלא טוטו לפני שנים.

החבר הציע לי ללכת פעם אחת "בגדול" ולמלא טופס בכמה מאות שקלים. אחד ההימורים באותו טופס היה על ניצחון של בית"ר נתניה (כן, הייתה פעם קבוצה כזו בליגת העל) שעד אז לא ניצחה אפילו משחק אחד נגד בית"ר ירושלים, שהובילה גם אז את הליגה (מסתבר שאפשר גם בלי גאידמק).

ההימור הנועז על בית"ר נתניה הצליח, אבל לצערנו, מתוך 16 הניחושים האפשריים, קלענו רק לשבעה, כולל זה של נתניה נגד ירושלים. כשהבעתי בפני החבר את אכזבתי מכך שלא זכינו בדבר, הציע לי לשמוח בכל זאת כי: "אמנם לא הרווחנו, אבל 'תפסנו' את בית"ר נתניה".

גם במקרה של בנק הפועלים נדמה שהשמחה על כך שהבנק הצליח למכור את התיק ולהסיר בכך מכשול רציני מפני הרווחיות שלו, היא שמחה כפויה.

הכרזת הבנק לפיהן מעתה "פניו קדימה", מעידות שאנשיו לא הפנימו את מקור הצרות - זה אינו האג"ח מגובות המשכנתאות, אלא ההתנהלות שלו, של מנהליו.

כישלונות עסקיים הם מנת חלקו של כל עסק באשר הוא - בנק כמו מכולת. מותר להיכשל ולעיתים אפילו כדאי, ולו בכדי שהלקח מהכישלון יילמד ויסלול את הדרך להצלחה בעתיד.

אלא שבבנק הפועלים לא הסיקו את הלקח הנכון. הבעיה אינה הכישלון העסקי, אלא ההתעלמות מהתחייבויות כלפי בעלי המניות. זה התחיל בכך שהבנק לא הבין את ההשפעה שיש לחולשה המסתמנת בשוק הנדל"ן בארה"ב על המאזן שלו והמשיך בדבר חמור בהרבה - ההיסוס שגילה במתן ביטוי להשפעה זו בדוחותיו.

הנהלת בנק שזקוקה להנחייה של אנליסטים בשוק ההון כדי שאלו יצביעו על שיבושים עסקיים, היא הנהלה שבמקרה הטוב אפשר לומר עליה שהיא אופטימית ובמקרה הרע שאינה יודעת מה מתרחש סביבה.

הנהלה כזו צריכה להחזיר את המפתחות כדי להשיב את אמון השוק בבנק. בנק הפועלים הוא אולי הבנק היחיד בעולם שהסתבך בהשקעה בסטרקצ'רים ובמקום שמנהליו ישלמו את המחיר בכיסאם, חלקם נותר על מקומו בשלום וחלק אחר, בר מזל גדול יותר, זכה בנחת של ממש: הארכת חוזה שכולל כמובן בונוס בזכות "הישגי" שנת העסקים 2007 (עם הישגים כאלה לא צריך אויבים) ואופציות בכסף (!).

מה קורה כאן? איפה האחריות כלפי בעלי המניות? מדוע הבונוסים לא ניתנים למחזיקים במניה שספגה בשנתיים וחצי האחרונות ירידת ערך בכ-40% לעומת מדד ת"א 100?

אותי היו מעלים על המוקד מזמן

מנהל קרנות נאמנות (כמוני, למשל) שהיה מציג תשואת חסר בשיעור 40% בהשוואה למדד המרכזי (ת"א 100) בתוך שנתיים וחצי, היה כבר מזמן מועלה על מוקד ובכיכר העיר.

האם לא הגיעה העת, גם במדינת "חפש את האחראי ולבטח זה לא אני" לקחת אחריות?לכישלון יש מחיר, והוא גבוה ועוד איך. אלא שהמשלם במקרה של בנק פועלים הם מחזיקי המניה.

ובכן, אני סבור שצריך לקחת אחריות, גם אם הדבר כרוך באי נעימות, שתזדמן למשל כשהמפטרים והמפוטרים ייפגשו במסיבת קוקטייל כזו או אחרת.

אין בי כל תשוקה לראות את דמם של מנהלי בנק פועלים נשפך, זה לא אישי נגד זיו (שנשאר), נחמה (שהלך) או דנקנר (שהגיע רק לאחרונה), אני מאמין שאם הם יטלו אחריות וישלמו מחיר, אולי התקדים הזה ילמד את הקולגות לקח.

נטילת אחריות מעודדת מצוינות ורק בשל כך היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד ממהלך העסקים הרגיל.

אם מאמן קבוצת כדורגל הולך הביתה בגלל שהשחקן הכי אחראי שלו החליק והחמיץ פנדל מכריע, הנהלה של חברה ציבורית יכולה לגלות אחריות וללכת הביתה, בגלל שהיא כבר מזמן הפסידה במשחק.