איך לא חצבו על זה קודם

כשיורדים עם הכביש המתפתל ונכנסים אל תוך לועו של מכתש רמון מגלים באחת חלקת טבע מפוארת ודרמטית. הרי געש קדומים, שוניות אלמוגים במצב מאובן ואגמי לבה שקפאו לפני מיליוני שנים מצפינים שם סודות גיאולוגיים צבעוניים. המראה יכול להטעות. הטבע הבראשיתי הזה גם טומן בחובו אוצרות שיש להם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל, וכדי לממש אותו נחפרו שטחים עצומים, רוסקו מצוקים, נחלים נסכרו, חיות הבר נמלטו. חלקים רבים של המכתש כבר מזמן לא נראים כמו מקום שרגל אדם מעולם לא דרכה בו. הם נראים כמו אתר בנייה אימתני או כמו ארץ של עבודות עפר.

במשך שנים כרו גורמים שונים מאות מחצבות ללא תכנון נאות. כתוצאה, זרועה הארץ ביותר מאלף מחצבות נטושות, רבות מהן באתרי נוף וטבע שהם מן היפים והחשובים במדינה. וכאילו לא די בפגיעה האנושה בנוף, הפכו מחצבות רבות לאתרי פסולת פיראטיים, והן מהוות מפגעים סביבתיים ובטיחותיים חמורים. חלקן אף מושכות אליהן פעילות עבריינית.

כשמונים מחצבות פעילות קיימות כיום בישראל, והכרייה בהן נעשית באופן מבוקר בהרבה מבעבר. המחצבות הנטושות, לעומתן, נותרו בכייה לדורות. עם זאת, בשנים האחרונות מצטרפת ישראל לרשימה ארוכה של מדינות, שלא רק פוצעות את הנוף בהליכי כרייה, אלא גם מנסות לשקם אותו. על השינוי שחל בטיפול במחצבות, שיכולות להפוך לשטח פתוח ציבורי, תעיד פעילותה המואצת של הקרן לשיקום מחצבות, המבצעת בשנים האחרונות עבודות שיקום בהיקף נרחב ובהשקעה כספית ניכרת.

על הקמת הקרן הוחלט ב-1973, באמצעות תיקון לחוק המכרות, שנתן לשר המסחר והתעשייה סמכות להקים קרן לשיקום מחצבות. חבר הכנסת, יוסף תמיר, ועמו אברהם יפה, שהיה יו"ר החברה להגנת הטבע, פעלו אז רבות לאישור החוק, אך התקנות על פעילותה של הקרן ועל דרך ניהולה נכנסו לתוקף רק ב-1978, והיא פועלת כיום בתחומו של המשרד לתשתיות לאומיות.

לא פשוט לשקם מחצבה. מדובר בתהליך ארוך ומורכב של שיקום נופי, אקולוגי ופונקציונלי המצריך עבודת צוות של בעלי מקצוע מתחומים רבים - החל במהנדסים, דרך מומחי ניקוז ואדריכלי נוף, ועד גיאולוגים, זואולוגים ומומחים אחרים.

עד כה טיפלה הקרן, באופן שלם או חלקי, ביותר ממאתיים אתרי חציבה, בהשקעה כוללת של יותר מ-100 מיליון שקל. ההשקעה השנתית של הקרן בשיקום מחצבות נעה בין 20 ל-30 מיליון שקל, ופרויקטים בקנה מידה גדול במיוחד, כמו שיקום המחצבות במכתש רמון, שיעלה על-פי ההערכה כ-15 מיליון שקל, מתוקצבים בנפרד. מנין מגיע הכסף? מבעלי המחצבות עצמם, המשלמים לקופת הקרן סכום שנקבע בחוק על כל טון חומר שהם חוצבים.

לפני חמש שנים ביקש משרד האוצר לנהל את התקציבים הענקיים, שהצטברו במשך השנים בקרן, במסגרת תקציב המדינה. בתגובה, הגישו עמותת אדם טבע ודין, ואיגוד יצרני חומרי מחצבה בישראל עתירות לבג"ץ. הדיונים בבית המשפט נמשכים, אך בינתיים הגישו כמה חברי כנסת הצעת חוק פרטית הקוראת להסדיר את מעמד הקרן כתאגיד. בנוסף, יוזם משרד התשתיות תיקון חוק שיבטיח את המשך חופש הפעולה של הקרן. עד שתתקבל הכרעה בדיון, הורה בית המשפט העליון לקרן להמשיך לטפל במחצבות. "לשמחתנו, הלאמת כספי הקרן הוקפאה ופעולות השיקום נמשכות", אומר יו"ר הקרן, ד"ר יעקב מימרן.

"בשנים האחרונות מטפלת הקרן ב-50-40 אתרי חציבה בשנה, החל משלבי התכנון ועד לשיקום מלא ומסירה לרשות שבתחומיה נמצאת המחצבה", אומר מזכיר הקרן, צבי זיו. "יעדי השיקום משתנים ממחצבה למחצבה, בהתאם לסביבה הטבעית ולאופי החציבה, אך לרוב הם כוללים הסדרה נופית, פארק, שטח ציבורי".

חצץ נחשונים: שיקום בשלבים

כשמתכננים שיקום של מחצבות, ניתן לשקול שיקום בשלבים, ולמזער את הפגיעה בסביבה. המחצבה בנחשונים, שגודלה זיכה אותה בכינוי "ארץ המחצבות", היא דוגמה לתכנון החציבה במקביל לשיקום: שאריות חומרי הגלם שנותרו אחרי החציבה נוצלו לבניית אזור תעשייה למוצרי בנייה וסלילה, הפועל במקום. כך יכולים מפעלי בלוקים, מפעלי בטון ומפעלים לייצור טיט ומרצפות לפעול בסמוך למקורות חומרי הגלם, ולחסוך זיהום שנגרם משינוע מיותר של החצץ.

על השטחים הנמצאים בתחומי ראש העין, מצפון לנחל שילה, ושעליהם פעלו בעבר מפעלי התעשייה הללו, הוכשרו מגרשים לבתי מגורים. כחלק מעבודות השיקום, אמור לקום בסמוך אליהם פארק, שבתחומו יוקם הגן הלאומי אפק. על-פי התוכניות, הנרקמות כבר כשלושים שנה ומחכות עדיין לאישור, הפארק יוקם במעטפת העליונה של אחת מהמחצבות הנטושות שעומקה עשרות מטרים, ויותקנו בו שבילים, מצפורים, מתקני ספורט ואזורי פיקניק.

ליד אזור התעשייה, שנמצא בהקמה, קיים בור מחצבה גדול ונטוש, שאפשר להפוך אותו לאגם שיאגור את מי השיטפונות הזורמים בנחל שילה. הטיית אפיק הזרימה לתוך הבור תמנע שיטפונות במדרונות, תעשיר את מי התהום ותמנע זרימה של מי גשמים לא מנוצלים לים.

השלב הראשון של השיקום נעשה ב-1998, והשלב השני ב-2002, תוך שיתוף פעולה בין הקרן למינהל מקרקעי ישראל ולמועצה האזורית דרום השרון. בימים אלה עומד להיחתם הסכם לביצוע שלב נוסף, שבו יוכשרו באזור התעשייה חצב עוד כשישים דונם. במסגרת הפרויקט יוכשר תוואי של חלק מכביש גישה חדש ליישוב אלעד, הסמוך למחצבה, ועודפי העפר ישמשו להמשך שיקום המחצבה. עלותו המשוערת של המשך הפרויקט היא כ-24 מיליון שקל, מתוכם כ-8.5 מיליון מתקציב הקרן.

פארק נחף: טבע קרוב לבית

ממזרח לכפר הערבי נחף, השוכן מצפון מזרח לכרמיאל, פועלות כמה מחצבות אבן גיר המפיקות גושים לתעשיית השיש ולתעשיית המוזאיקה. המועצה המקומית ניצלה את אחת מהמחצבות שאינה פעילה כבר כמה שנים להטמנת פסולת גושית. ב-2000, לאחר שבור המחצבה הנטושה כבר היה מלא עד תומו, פנה ראש המועצה, עומר מטר, לקרן לשיקום מחצבות וביקש להקים על-גבי הבור המלא פארק שישמש את תושבי הכפר.

שיתוף הפעולה בין המועצה המקומית לבין הקרן הוליד פארק עם תיאטרון פתוח, פינת משחקים ומגרשים למשחקי כדור. הפרויקט סיפק, אולי לראשונה בתולדות המדינה, שטח ציבורי פתוח לתושבים הערבים הנאלצים להרחיק לרוב לפארקים ביישובים יהודיים. הוא גם לימד את ראשי המגזר הערבי שצריך וראוי להסב שטח ששימש בעבר כמחצבה, ולאחר מכן כאתר פסולת, לפארק עירוני שישרת אזור שלם שאין בו מקומות פתוחים לבילוי. המועצה המקומית לקחה תחת פיקוחה לדאוג לתחזוקת המקום ולשמירתו מפני הרס, גניבה או חבלה.

השיקום נעשה בשנים 2003-2004 בשטח המיועד, על-פי תוכנית המתאר, לשטח ציבורי פתוח ולשכונת מגורים. משרד השיכון, שבנה את הבתים בשכונה, גם נתן את הסכום שנדרש להשלמת הפרויקט על-ידי המועצה המקומית. מאז שנפתח, פוקדים תושבי הכפרים הסמוכים את הפארק בשעות אחר הצהריים, וקבוצות תלמידים מסיירות בו בשעות היום. זהו הפרויקט הראשון שעשתה הקרן עד כה במגזר הערבי.

פארק הגליל: בורות ירוקים

בשנות ה-60, לפני שכרמיאל הוקמה, פעלו כאן כמה מחצבות, ועל הגבעה שממערב לבניין העירייה נותרו במשך כל השנים בורות פתוחים. במסגרת השיקום הפכו בורות המחצבה לאלמנטים צורניים - כעת יש בהם אדמה, וממנה צומחות גינות עם צמחייה ים תיכונית וגלילית, ולידן יש שלטים עם שמותיהם המדעיים של הצמחים. בנוסף, נבנו כמה טרסות ופינות ישיבה מוצלות, בריכה עם צמחי מים ומפלים, נקודות תצפית ושבילי הליכה.

בתהליך השיקום עבר האתר תהליך של מיחזור, תוך שימוש בפסולת ובעודפי העפר שהצטברו במקום ליצירת גבעות ולעיצוב המדרונות. גם תיאטרון האבן במקום נבנה מחומרי המחצבה הנטושה ומעודפי העפר. בימים אלה גם הסתיימה הקמת גשר להולכי רגל, הפרוש מעל "קניון" חצוב שגובהו כשישה מטרים ורוחבו 1.7 מטרים. הגשר מורכב משני אגדי פלדה המשמשים גם כמעקה בטיחות, ומדרך הגשר עשוי עץ מעובד.

לאחרונה פורסם מכרז פומבי לביצוע השלב האחרון של השיקום, שבמסגרתו יינטע גן ורדים בשטח של כשישה דונמים. זו לא תהיה המחצבה המשוקמת הראשונה שהפכה לגן פורח: גני בושארד במדינת ויקטוריה בקנדה הוקמו על שטחה של מחצבה נטושה אדירת ממדים. 4,000 שיחי הוורדים, מזנים רבים ומגוונים, שיישתלו על טרסות המחצבה המשוקמת של כרמיאל, אמורים להפוך את הפארק למיוחד באמת.

עבודות התשתית והפיתוח המתוכננות כוללות פעולות חציבה, הכנת תעלות לחשמל, בניית קירות ומסלעות, התקנת מאחזי יד וגדרות בטיחות, הכנת דרכי גישה לנכים, הוספת ריהוט ופרגולות עץ, ועבודות גינון והשקיה. העבודות, בהשקעה של כמיליון שקל, אמורות להתחיל בקרוב.

פארק הגליל נחשב לאחד היפים מסוגו בארץ, ומשמש אתר לטיולים, לפעילויות תרבותיות ולנופש. סיפור ההצלחה שלו נובע במידה רבה גם מרמת התחזוקה הגבוהה של הפארק. "השיקום המוצלח במיוחד בכרמיאל התאפשר בזכות העובדה שעיריית כרמיאל היא אחת הרשויות המובילות בארץ בתפיסת הסביבה ואיכות חיי התושבים", אומר מימרן. "מבחינתנו זוהי 'עיריית מודל', המשכילה להקצות את המשאבים הדרושים לתחזוקת פארק המחצבה שבתחומה".

גדוד העבודה: נוף היסטורי

למרגלותיו המזרחיים של הר הארבל, מתחת למצוק, בתחומי שמורת הטבע גן לאומי ארבל, נמצאת מחצבה שאותה הקימו אנשי גדוד העבודה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. הם השתמשו בחומר הגלם שהופק ממנה כמצע לסלילת הכבישים בצפון, ובמיוחד בראש פינה ובתל חי. המחצבה שימשה גם את סוללי כביש טבריה-מגדל, שזכה לכינוי כביש הלחם, כי סיפק פרנסה באחת מתקופות הרעב הקשות שעברו על היישוב בארץ.

לאחר שהמחצבה ננטשה היא הפכה לאתר פיראטי להשלכת פסולת. לפני כעשר שנים פנה ראש מועצת גליל תחתון, בני גורפינקל, אל הקרן לשיקום מחצבות, ויחד החליטו לשקם את המחצבה ההיסטורית. בזכות המבנה הטופוגרפי שלה בצלע ההר, ניתן להקים במקום תצפית נוף מיוחדת על שטח המחצבה ועל הכינרת. במסגרת עבודות השיקום, שנערכו ב-2000, הותקנו גם שולחנות פיקניק, מקום התכנסות לקבוצות קטנות, וגן המתבסס על צמחי ארץ ישראל ותבליניה, שאותו מתחזקת רשות הטבע והגנים הלאומיים. בינתיים, עד שייסלל כביש הגישה למחצבה המשוקמת ולחניון, קשה להגיע למקום, ועדיין חסר בו שילוט שינציח את סיפורה ההיסטורי של המחצבה.

אתרי כרייה: ספינת הדגל של השיקום

ב-1994 קיבלה הממשלה את אחת ההחלטות החשובות בתחום שמירת טבע, כשביוזמתו של השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, הוכרז על שימור "ארץ המכתשים". "לאחר יותר מארבעים שנה של חציבת חומרים במכתש רמון", אומר סגן מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, גלעד גבאי, "נותר הטבע עם פצע אנוש ומערכת אקולוגית בעייתית". ההחלטה קבעה כי רוב שטחי הכרייה והחציבה במכתשי הנגב, שאין בהם עתודות של חומרי כרייה וחציבה, יוגדרו כנטושים וייועדו לשיקום; שלא תותר כריית חומרים שיש להם חלופות במקומות אחרים בישראל; ושהמפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים. ההבנה שהמכתשים בנגב הם תופעת טבע מיוחדת במינה עוד לא השתרשה במדינת ישראל המתפתחת של שנות ה-60 וה-70. ההיצע הרחב של מחצבים לענף הבנייה הפך את המכתשים לאתרי כרייה: במשך עשרות שנים נגסו מכונות הגריסה העצומות בקרקע, הרסו מצוקים, פערו בורות ושינו תוואי נחלים. לכן, רוב השיקום שנעשה עד היום במכתש רמון הוא אקולוגי; לאורך שבע שנים נסתמו בורות חציבה, הוזזו הררי עפר ופסולת כרייה, אפיקי נחלים הוסטו חזרה למסלולם, ורוב מבני המחצבות נהרסו.

השיקום במכתש רמון הוא ספינת הדגל של מפעל שיקום המחצבות בישראל. בתוכנית האב השתתפו מדענים ואנשי מקצוע מובילים, המועצה המקומית מצפה רמון, רשות הטבע והגנים, חברת נגב מינרלים, שברשותה נמצאים עדיין שטחי כרייה של חומרי גלם מיוחדים במכתש רמון, ומינהל מקרקעי ישראל. כמו כן נערך שימוע פומבי בשיתוף תושבי מצפה רמון. עד כה שוקמו מחצבות גבס, בנטוניט, קאולין, חול וחרסית, והאזור כולו, הנמצא לאורך כביש 40, כבר נגיש בחלקו למטיילים.

ממחצבת הקאולין המשוקמת, שהשביל המוביל אליה תחום בסלעים צבעוניים שהתגלו מחדש בתחתיתה, ניתן לצפות בשעות הבוקר והצהריים, בעונה המתאימה, בנשרים התופסים זרמי אוויר וחוזרים לקנן במצוק שבצפון המכתש. "הנשר הוא הסמן של הבריאות האקולוגית", אומר בן דרורי, פקח רשות שמורות הטבע בדרום, "אם פרויקט השבת הנשרים למכתש יצליח, ובעקבותיהם יגיעו זוחלים, חרקים, זאבים וצבועים, נדע שאנחנו בדרך הנכונה". לא רחוק מכאן, מצדו השני של הכביש, נמצאת מחצבת הקאולין המשוקמת. במקום לטפס על קירות המכתש המסוכנים, מוזמנים הילדים למלא כאן בקבוקים ריקים בחולות המכתש הצבעוניים.

כשממשיכים לכיוון צפון מזרח, אל תוך לב המכתש, באזור הנמצא כעת בתהליך אדיר של שיקום ושל איחוי מחדש של ערוצי נחלים, אפשר לראות את ההרס הנרחב שנגרם בשל העבודה בבורות הכרייה הענקיים. כאן יעבור הנתיב התיירותי של "ציר צבעי רמון", שיגיע עד לחניון בארות: לב אזור המחצבות של המכתש עתיד להפוך לגן לאומי ובו מסלולי הליכה, אגם מים קטן, שבילי אופניים, מוזיאון לתולדות הכרייה והחציבה וחניוני לילה. "עבודות שיקום הטבע במכתש רמון משמשות כמעבדה לפיתוח שיטות ודרכים לשיקום נוף ולשיקום אקולוגי, והתובנות מיושמות בפרויקטים אחרים בארץ", אומר גבאי.

ומימרן מסכם: "שיתוף הפעולה הרחב בין כלל הגופים הממלכתיים והירוקים הוא תהליך ייחודי, ולשמחתנו הוא מסתייע באזור המכתשים הגדולים של הנגב. בניגוד להליך הכללי, שבו דוחק הפיתוח המואץ את הטבע, באזור מכתשי הנגב מחזירים את הטבע על-ידי עצירת הכרייה במחצבות, הסרת אנטנות ומפגעים אחרים, ועצירת הפיתוח התעשייתי והצבאי למען שימור הטבע הייחודי של האזור".

אפיק: שיעור בגיאולוגיה

מחצבת אפיק הנטושה, הנמצאת מעל ערוץ של נחל אפיק בגולן, הייתה במשך שנים מפגע סביבתי קשה. היא הפכה לאתר פיראטי שאליו הושלכו כלי רכב הרוסים, גרוטאות ברזל ופסולת בניין. האדריכליות שתכננו את השיקום ניצלו את קירות המחצבה החשופים כאלמנט נופי, שבו יש משחק צבעים בין שכבות הבזלת הכהות-אפורות לבין שכבות הגיר הבהירות-לבנבנות הנמצאות תחתיהן.

המחצבה שימשה בעבר מקור לחומרי גלם לעבודות סלילה ולתחזוקת כבישים ברמת הגולן, והיא שוקמה בזכות שיתוף פעולה בין המועצה האזורית גולן ומשרד התיירות. כיום זהו אתר קהילתי ותיירותי נגיש ומטופח, שנערכים בו אירועים ומופעים. על-פי התכנון, ישתמשו בו תושבי הגולן ואלפי המטיילים באזור כבסיס יציאה לטיולים בשמורות הטבע הסמוכות נחל מיצר וסוסיתא.

על הגבול העליון של המחצבה נבנתה טיילת עילית שממנה ניתן להשקיף על הכינרת והסביבה, ובמקום הוקמו חניון גדול, אזור פיקניקים מסודר, ולאחרונה אף נחנך אמפי פארק שבו 500 מקומות ישיבה.

לדברי מימרן, באזור הר אביטל ובסמוך לתצפית קוניטרה מתוכנן פרויקט שיקום נוסף, שאמור לשמש כמוזיאון גיאולוגי פתוח. התוכניות לשיקום נמצאות בשלבי אישור.

ניר עם: סטנדרט אולימפי

עד לפני כעשרים שנה השתמשו בכורכר כחומר המצע העיקרי לסלילת כבישים. בשנים האחרונות הידלדל המחצב הזה ונעלם, ואת מקומו תפסו חומרי מחצבות האבן והחצץ. על גבול רצועת עזה, ליד קיבוץ ניר עם, הייתה פעורה במשך שנים מחצבת כורכר ישנה ונטושה. ביוזמת הקרן לשיקום מחצבות והמועצה האזורית שער הנגב, שוקמה המחצבה ב-2001. מאחר שמידותיה התאימו לסטנדרטים של מטווח אולימפי, נבנה על-גביה מטווח חדיש, והוא נקרא על שמו של אלוף משנה נביה מרעי, שנהרג זמן קצר אחרי שסיים לפקד על החטיבה הצפונית ברצועה.

במסגרת השיקום הוקמו במקום סוללות עפר, וכדי לייצב את קירות המטווח והמחצבה הנטושה נשתלו צמחים ודשא, והוסדר הניקוז שלרגלי הסוללות. המטווח משמש כיום לאימונים של כוחות הביטחון ולאזרחים הנדרשים לחדש את רישיון הנשק, וניתן להתאמן בו בירי ברובה אולימפי, בירי באקדחים, בירי בתנועה ועוד. מפעילה אותו המועצה האזורית שער הנגב, והוא מזכיר מתקן נופש, עם שטח פתוח גדול, צמחייה, שקט ואוויר צח. ליד המטווח, על גבעת נזמית השוממה, הוקם מצפור על-שמו של נביה מרעי, ובו נשתל מחדש עץ זית שהועתק מגינת הוריו שבכפרו חורפיש. מהמצפור יש תצפית מצוינת על רצועת עזה.