תודות: קווין מקהייל, מינסוטה

5 הערות על הזכייה של בוסטון סלטיקס באליפות ה-NBA

1. התמונות האלו. אין מה לשבת ולראות רגעי כדורסל מהסדרה הזאת. הם יימחקו מהזיכרון תוך כמה ימים או שבועות. זו לא היתה סדרה גדולה מבחינת הכדורסל ששוחק בה והתחרות. זה לא היה קרוב להזכיר קרבות בין בוסטון ללייקרס משנות השמונים. אפילו לא קרבות בין שיקגו ליוטה בשנות התשעים. או בין דאלאס למיאמי. לא נולדו יריבויות גדולות בין שחקנים, דוגמת לארי-מג'יק, קארים-פאריש, כאלו שילוו את הליגה בשנים הבאות.

גם הפרשנים לא התלהבו. בוב ראיין מ"הבוסטון גלוב", אמר לפני המשחק הלילה ש"במושגים של תחרותיות טהורה, הסדרה שכל כך דובר עליה היתה אכזבה גדולה. לא היה משחק אחד ששתי הקבוצות ביחד הצליחו להביא את עצמן אפילו לדרג B מבחינת רמת כדורסל באותו ערב. כל הזמן הרגשת שחסר משהו. פעם אחת אלו שיחקו, ופעם אחת אלו שיחקו. כל מה שהיה זה פרצים רגעיים של דומיננטיות".

המשחק הלילה לקח את האבחנה הזאת עוד יותר רחוק. 92-131. 39 הפרש לסלטיקס במשחק אליפות ו-2:4 בסדרה. משחק האליפות עם הכי הרבה דקות גארבג'-טיים בהיסטוריה.

אבל התמונות האלו בסיום. הבכי של קווין גארנט. האושר של פול פירס וריי אלן. כל ההיסטוריה הזאת שדיברו עליה, קפצה לה לתוך האולם בבוסטון רק כשנגמרה הסדרה. ככה נראית קבוצה אחרי 22 שנות צער. הקבוצה הגדולה בהיסטוריה, עם 16 אליפויות NBA, שמצליחה לחזור אחרי כל כך הרבה שנים כדי לקחת אליפות מספר 17.

2. מאמנים? ביזנס. סדרת הגמר הזאת הדגישה שוב כמה הליגה הזאת נמצאת בידיים של ג'נרל-מנג'רים. בליגה כל כך מורכבת של תקרות שכר וטריידים, גורלן של קבוצות נקבע בעיקר ביכולת של הג'נרל-מנג'רים להפוך לנביאים, להסתכל כמה מהלכים קדימה ולסגור עסקאות שישנו את פני הקבוצה. הטרייד שהביא הקיץ לבוסטון את קווין גארנט וריי אלן קיצר לסלטיקס תהליכים שניסו לבנות במשך 21 שנה. סביר להניח שאילולא הטרייד שהביא את פאו גאסול במהלך העונה ללייקרס, הם כנראה לא היו מגיעים בכלל לגמר.

גם מיקומם של המאמנים וההשפעה שלהם על הקבוצות קיבל הגדרה מחדש. דוק ריברס הביא את הסלטיקס בעונה שעברה לעונה הכי גרועה בהיסטוריה. הוא הפסיד את כל ארבע סדרות הפלייאוף שלו כמאמן, ובסיום העונה שעברה המאצ' היחיד שייחסו לו היה מי מאמן גרוע יותר בליגה - הוא או אייזאה תומאס של הניקס. אבל עונה אחת אחרי זה, הטריידים סידרו לו אליפות, ואין יותר סימני שאלה לגבי יכולת האימון שלו.

מצד שני, פיל ג'קסון. מאמן שזכה באליפות ה-NBA 9 פעמים. אישיות שעד הסדרה הנוכחית מעולם לא הועמדה יכולת האימון שלה בספק. אבל הסדרה הזאת הספיקה כדי להוציא עליו את כל הפרשנים בארה"ב ולהפיל את התיק של הכישלון בסדרה. פתאום נזכרו שאותו ג'קסון שקפא הלילה וקפא כל הסדרה, היה גם זה שהוביל את הלייקרס להתפרקות הקודמת בסדרת הגמר מול דטרויט ב-2004. גם אז, במשחק ההכתרה, הוא התבזה עם הלייקרס כשהפיסטונס כבר הובילו ב-27 הפרש והמשחק הפך לגארבג'-טיים ארוך. בדיוק כמו הלילה. אותו ג'קסון נהנה למעשה מהטרייד ששלח את שאקיל אוניל ללייקרס ובנה את השושלת קובי-שאק שהביאה 3 אליפויות. ועם מייקל ג'ורדן זה הרי באמת לא חוכמה...

3. גלובליזציה. הבילד-אפ שנעשה לסדרת הגמר השנה ב-NBA היה חסר תקדים. אבל בסופו של דבר גם סדרה כמו סלטיקס-לייקרס, עם כל מה שהיא מעוררת בארה"ב, לא סיפקה את הסחורה מבחינת רמת העניין. הגלובליזציה שדייויד סטרן חלם עליה הביאה לכך שאת ה-NBA רואים היום הרבה יותר אנשים מחוץ לארצות הברית, אבל היא כבר לא מהווה מוקד משיכה לאמריקנים. ביום ראשון האחרון, במשחק מספר 5 שהיה יכול להביא אליפות לסלטיקס, הרייטינג בארצות הברית עמד על 10.1% בלבד. את דקות ההכרעה בסיבוב הרביעי של אליפות ארה"ב בגולף, באותו ערב, ראו יותר אנשים בארה"ב משראו את דקות ההכרעה של לייקרס-סלטיקס.

בבוסטון ובלוס אנג'לס הרייטינג אמנם היה גבוה ועבר את ה-20%, אבל ברוב המדינות בארה"ב הסדרה גירדה בין 6%-7%. ה-NBA היא כבר לא מותג אמריקני כפי שהיה בשנות ה-80 ועד האליפות האחרונה של ג'ורדן ב-1998. השאלה אם זה מה שדייויד סטרן רצה לייצר - סדרת גמר אמריקנית שפחות מעניינת את האמריקנים, אבל רואים אותה בספרד (גאסול), בסרביה (רדמנוביץ'), בצרפת (טוריאף) ובסלובניה (וויאצ'יץ').

את התשובה לפחות הוא קיבל על המגרש. הקבוצה שזכתה באליפות היא הקבוצה היחידה בליגה שאין בה אפילו שחקן אחד שהוא לא אמריקני. אולי בגלל זה לאליפות הזאת יש טעם של פעם.

4. הכי מרגש. לפני סדרת הגמר פגש ביל ראסל את קווין גארנט ואמר לו שבמקרה הכי גרוע, הוא ייתן לו טבעת אליפות אחת משלו. ראסל זכה עם הסלטיקס הגדולים ב-11 אליפויות. בסיום המשחק, גארנט נופל על הכתפיים של ראסל. חיבוק. בכי. "אני לא צריך את הטבעת שלך. יש לי אחת משלי". בכי. כולם בוכים.

5. תודה אחרונה. לקווין מקהייל, סגן הנשיא של מינסוטה טימברוולבס. אם לא אתה, איך היינו זוכים לראות את התמונות האלו?