"משל לאנטי-עירוניות"

האדריכל: את העיר החל לתכנן האדריכל ריכרד קאופמן בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

אייקון ישראלי: לדברי האדריכל עמי שנער, ממן-שנער אדריכלים, קאופמן חזה ותיכנן את עפולה כעיר גנים תעשייתית. שנער, שדיבר השבוע על הנושא ביום האדריכל הישראלי, הסביר כי תוכנית קאופמן נכשלה ועפולה מאז אינה אלא משל לאנטי-עירוניות האופיינית בארץ. לדברי שנער, הרעיון של עיר גנים הלהיב את הציונים הראשונים. הנחת היסוד היתה דחיית הדגם המסורתי של הכפר הערבי ודחיית מודל השכונות היהודיות הראשונות שמחוץ לחומה.

בשלבים הראשונים תוכננה עפולה כ"מושב עירוני", עם בנייה נמוכה, כיכר ותחנת רכבת במרכז וכיכרות נוספות. מאוחר יותר תכנן קאופמן את עפולה הגדולה והכפיל את שטחה, כשההשראה היתה סכימת עיר גנים תעשייתית.

ואולם, החזון התרסק ועוד לפני קום המדינה עפולה נזנחה. בהמשך היא פוצלה והתפתחה באופן שנראה כמשל ישראלי: התפשטות לרוחב גם במחיר של פיצול ודילול הפעילויות העירוניות; פיזור האוכלוסייה; תפיסת אדמות נטושות; שיכון ככלי בידי הביטחון. שנות ה-50 וה-60 מאופיינות בעלייתו וירידתו של השיכון הציבורי. בשנות ה-60 נחלשה סבלה עפולה מהגירה שלילית. מצבם הפיסי של השיכונים הידרדר ובשנות ה-70 בלטו שיקום שכונות ותוספות ומתיחות פנים משונות. בשנות ה-80 פרחה מגמת ה"בנה ביתך" ובנייה בורגנית, במקביל לפשיטת הרגל של השיכון הציבורי.

היום, לדברי שנער, אנו יכולים לראות הרבה בנייה מבולבלת: בנייה קבלנית סתמית לצד "בנה ביתך", ללא מגמה ברורה. ב-1998 החל משרד מן-שנער בהכנת תוכנית המתאר החדשה לעפולה, במטרה לאפשר את חיבור הקרעים, את חזרה לעיר של ממש וסגירת מעגל עם תוכנית קאופמן.