בין המלצות ועדת רונן: אגרה על בקשות ביניים והוצאות משפט קבועות מראש

הוועדה סייגה את המלצותיה בכך שכדי להגיע למסקנות מבוססות בדבר יעילותם של ההליכים השונים, יש צורך במידע מדויק ולעיתים במחקר מדעי, אולם בהנהלת בתי המשפט אין מחלקת מחקר (שהוועדה ממליצה להקימה). יתר חברי הוועדה היו עו"ד לאה רקובר, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט; מאיר בינג, רכז ממשל ומינהל במשרד האוצר; ועו"ד מיכל כהן ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים.

ועדת רונן ממליצה לבטל את הליך התביעה ב"סדר דין מקוצר" (שבו על הנתבע לבקש רשות להתגונן) בשל התחושה ש"מדובר בהליך שאיננו משרת עוד את מטרתו, ובמקום לקצר ולייעל הוא הופך הליך ארוך ומסורבל יותר מאשר תביעה בסדר דין רגיל". עם זאת, מוצע לקבוע הליך מקוצר נפרד לתביעות לסילוק יד במקרקעין או לפינוי מושכר.

כן מוצע להעלות את סכום התביעות שחובה להגיש בהליך של "סדר דין מהיר" מ-50 ל-100 אלף שקל. "מדובר בהליך יעיל", מנמקת הוועדה. "נשיאים ושופטים סבורים כי מדובר בהליך יעיל מאוד שראוי להרחיבו. להערכתם, למעלה מ-90% מהתביעות מסתיימות במסגרת הדיון הראשון. ביתר התיקים - הדיון ברובם מסתיים בתום ישיבת הוכחות אחת".

המלצה נוספת היא הגדלת סמכות בתי המשפט לתביעות קטנות מ-17,800 ל-30 אלף שקל. כן מוצע לחייב הצדדים בתביעה קטנה לצרף לכתב התביעה/הגנה את כל המסמכים הרלוונטיים לסכסוך. רובן של כ-44 אלף התביעות הקטנות המוגשת בשנה מסתיימות לאחר ישיבה אחת שבה טוענים הצדדים.

אגרת המשפט

הוועדה מציעה לבטל כליל את הליך השאלונים, למעט בתביעות פיצויים בשל נזקי גוף. "שופטים רבים סבורים כי הליך השאלונים מסורבל, אינו תורם להליך העיקרי ומטרתו מוחטאת", נקבע.

המלצה נוספת היא השבה מדורגת של אגרת המשפט, בכל מקרה בו הצדדים הגיעו להסכמה מבלי שביהמ"ש יידרש למתן פסק דין לגופו של עניין, וזאת בהתאם לשלבי ההליך. בפשרה עד שלב ההוכחות תושב לתובע מלוא האגרה, בניכוי אגרת פתיחת הליך. בפשרה לאחר תחילת הוכחות, יהיה שיקול דעת לבית משפט להורות רק על השבת המחצית השנייה של האגרה, כולה או חלקה. כל זאת, במקביל לבחינה עתידית של הגדלת האגרה בחלק מההליכים.

עוד מוצע לקבוע אגרה על רוב בקשות הביניים (למעט בקשות בהסכמה) וכן שגורם מינהלי יבחן בקשות לפטור מאגרה, כאשר שיקול דעתו לא יתייחס לנושא סיכויי התובענה, אלא רק לסוגיית יכולתו הכלכלית של המבקש.

בשל ההשפעה העקיפה של הוצאות משפט על יעילות ההליך המשפטי, מוצע לקבוע "תעריף" לכל "פלח" מהדיון, כלומר קביעת סכום לחיוב בגין כל ישיבת קדם משפט, ישיבת הוכחות, הגשת סיכומים וכד'. התעריף שייקבע יהיה בסיסי ובית המשפט יוכל לסטות ממנו לפי שיקול דעתו.

כך, מנמקת הוועדה, תיווצר האחדה בסכומי ההוצאות שיפסקו בתי משפט שונים והצדדים יוכלו לתמחר את "הסיכון" שלהם לצורך פשרה. "הידיעה כי כל ישיבה נוספת כרוכה בסיכון לתשלום נוסף, עשויה לגרום לצמצום מספר הישיבות הלא הכרחיות, וממילא לייעול ההליך". כדי לאפשר ויסות עומסים בין בתי משפט, מציעה הוועדה להסמיך גורם במערכת המשפט להעביר תיק מסוים או קבוצת תיקים ממחוז למחוז.