פורטפוליו / שלמה גרופמן

ילדות: תל אביב הקטנה, אזור שינקין. כשלא רציתי לאכול, אימא הייתה לוקחת אותי על תלת-אופן לגינה המפורסמת, להאכיל אותי. אבא היה משפטן, רב מוסמך, ואחד ממקימי הביטוח הלאומי וראשיה. אימא נולדה למשפחת סוחרים עשירה בוורשה.

חזנות: בבית הספר הדתי ביל"ו, שבו למדתי, היה בית כנסת עם מקהלה גדולה בניצוחו של הרב שלמה רביץ. כששרנו, אם מישהו מאיתנו היה מעז לשיר במלעיל במקום במלרע, היינו מקבלים נזיפות נוראיות. מאז אני שבוי בעולם המוזיקה הליטורגית היהודית, ומנהל את אנסמבל החזנות "יובל".

שירה: היום בעיקר באמבטיה, בחזרות ובקונצרטים. אבל מוזיקה היא הנשמה היתרה שלי.

כיפה: גדלתי בבית דתי. אבא היה מראשי "המזרחי", והציפייה הייתה שאמשיך לחבוש אותה. מכיוון שלא סימלה עבורי דת ומסורת, הורדתי אותה כשהתחלתי ללמוד כעתודאי.

קריירה: רציתי להיות משפטן, ומשום מה, כשסיימתי את התיכון, התקבלתי לעתודה דווקא בכלכלה, ואחר כך למדתי גם מינהל עסקים. כשהתחלתי את השירות הצבאי למדתי גם משפטים, אבל מעולם לא עסקתי בתחום. במקביל, החיידק הפוליטי העמיק אחיזה והייתי פעיל באגודת הסטודנטים.

ישראל סחרוב: בגיל 23 הוא נתן לי את האפשרות למנכ"ל חברות מאוד גדולות: י.מ. סחרוב ובניו, סהר סול, והמשביר לצרכן. הייתי יו"ר מגדל על כל בנותיה, פקר פלדה, נגב קרמיקה ואפריקה ישראל.

אפריקה ישראל 1: ניהלתי אותה 15 שנים, ובניגוד למה שנכתב, עזבתי עוד לפני שלבייב קנה אותה, על רקע חילוקי דעות שהיו ביני לבין בעלי המניות בבנק לאומי, בנושא המכירה. בנוסף להתנגדותי לפיצול ממגדל, הרגשתי שהגיע הזמן לפרוש, מה שרציתי לעשות חמש שנים קודם, ובכל פעם פיתו אותי להישאר.

לב לבייב: פגשתי אותו, לבקשתו, אחרי הקנייה, לשתי ארוחות בוקר בביתו. מערכת היחסים שלנו קורקטית.

אפריקה ישראל 2: החברה יקרה לי מאוד, ולכן אני נמנע מלהתבטא על הנעשה בה היום.

פרישה: לעזוב חברה שעובדת משש בבוקר עד שתיים לפנות בוקר לטובת שקט מוחלט זה לא עניין פשוט, אבל אני גאה בעצמי שכמעט מיד התחלתי לכהן בראשות דירקטוריונים, ובתוך זמן קצר נוצרה השותפות ביני לבין זלמן שובל, והקמנו את קרן פייר שעוסקת בנדל"ן.

שולה: אשתי והעזר כנגד. בלעדיה, באופן אמיתי, לא יכולתי להגיע למה שהגעתי. היא בקטריולוגית במקצועה, אבל העדיפה לעבוד כמזכירה בבית ספר תיכון בחולון, ואחר כך נדבקה בחיידק מחשוב הביטוח. יש לנו שלושה ילדים. הבנים עורכי דין והבת סוכנת נסיעות.

קרן פייר 3: בהתהוות. שתי הקרנות הראשונות התמקדו בהשקעות בארץ, ויכול להיות שבשלישית הפנים יהיו לחו"ל.

פוליטיקה 1: האמנתי בצעירותי במה שאני מאמין היום פחות, שאת ההשפעה הגדולה בחיים אפשר להשיג רק דרכה. הייתי חבר מרכז מפלגת העבודה וסגן ראש עיריית חולון, סייעתי לברק בקמפיין שלו לראשות הממשלה, והייתי בידידות עמוקה עם יצחק רבין.

יצחק רבין: כל מה שאומר לא ייתן ביטוי למה שאני חש כלפיו. הייתה לו התמצאות במספרים, ידע במאקרו כלכלה, והבנה עמוקה שהתשתיות יקרבו את הפריפריה ויגבירו תעסוקה, וגם שהקמת קזינו אינה חטא.

הרצח: באותו ערב הייתי אצל השופט העליון סאלים ג'ובראן, במפגש שנתי שאנחנו עורכים. צלצלו אליי מלשכת ראש הממשלה, ומיד שמתי פעמיי לאיכילוב.

שמעון פרס: היינו שכנים בשכונה ובמגדל אמות משפט. במאבקים הראשונים על ראשות הממשלה בינו לבין יצחק, הייתי פעיל דווקא במטה שלו.

פוליטיקה 2: אחרי שישים שנים, כבר אפשר לקבוע ששיטת הבחירות נכשלה. הגיע הזמן לבחון את הדברים מחדש, ואז אנשים כמוני, שהיו עוזבים הכול למען המדינה, היו לוקחים חלק בהנהגת המדינה.

תפיסת עתיד: עוד כמה שנים לפתח יוזמות חדשות בנדל"ן. הייתי שמח לחזור ולהרצות באקדמיה, למצוא זמן לקרוא ספרים, וליהנות משמונת הנכדים.