השבוע לימד אותנו ארקדי גאידמק, בביקור באוניברסיטת ת"א שיעור בדמוקרטיה כשאיים וסתם את פיו של סטודנט מיוזע שהיעז לשאול אותו אם הונו בא מסחר נשק עם אנגולה והאם הוא ממשיך במסחר בנשק. גאידמק העיד על עצמו ואמר: “אני אינני פוליטיקאי רגיל שצריך לסבול את הדברים האלה", לאחר מכן, קינח ב"לך קיבינימט".
נכון שגאידמק תרם לחברה הישראלית, ופעמים רבות עשה את מה שממשלת ישראל בעצמה לא טרחה לעשות למען אזרחיה. אך מה שמאוד חורה לי, היא גישתו של גאידמק כלפי חוקי המשחק הדמוקרטי הישראלי שהוא בחר להיות בו שחקן ראשי.
גאידמק בחר להיחשף בפומבי, להקים מפלגה, לרכוש קבוצת כדורגל, תחנת רדיו, לתרום כספים וכו'. מי שרוצה לשחק במשחק הדמוקרטי צריך להתרגל לרעש הנביחות של כלב השמירה של הדמוקרטיה, גם אם הנובח הוא סטודנט מול מצלמה.
מר גאידמק היקר, הפגן נא מעט יותר בגרות ושיקול דעת, לפחות למראית עין לא יתכן שאתה רוצה להיבחר כמנהיג פוליטי ולא תדע להתמודד עם אמירות ושאלות המופנות אליך שאינן לרוחך.
גאידמק הציג לא אחת את גישתו העניינית והחד משמעית לפתרון בעיות וסיכסוכים. באוניברסיטת ת"א השבוע, אף סינן שהוא זה שסיים את מלחמת האזרחים באנגולה. גאידמק מציג לנו כוחנות שפוגעת באופן מהותי בחופש הביטוי.
כשהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ביקשה לנשל את גאידמק מתחנת הרדיו שלו בגלל שאיפותיו הפוליטיות, אמר גאידמק כי המהלך אינו דמוקרטי.
מציאות דמוקרטית, עשויה לזמן לעיתים מצבים לא נוחים, אך לא ייתכן שגאידמק יאמר שהרשות השנייה אינה דמוקרטית ובאותה נשימה יסתום את פיהם של אלה ששואלים אותו שאלות מביכות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
