עם מי יש לנו עסק?

נסראללה ערמומי, ציני, גס - אבל גם עם מכונת מלחמה השמורה למעצמות צבאיות

הציפייה, התקווה, כאילו, אולי, אפשר שאחד משני החטופים חי - טופחה ביומיים האחרונים על ידי כלי תקשורת מסחריים, כפרומו לקראת הטקס. הרי במשך כמעט שנתיים דיווחנו ופירשנו את דבר מותם של החטופים. התפרסם דו"ח רפואי, נערמו מידעים מצטברים, תהליך להכרזתם כחללים שמקום קבורתם לא נודע, החל ונקטע באמצעיתו.מזכיר הממשלה הודיע לפני כשבועיים, ביום 29.6.08, את ההודעה הרשמית הבאה: "ככל הידוע לנו, שני חיילינו, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, אינם בין החיים... גישתנו לשחרור חיילים חטופים חייבת להיות שונה מגישתנו להשבת חיילים שאינם בין החיים".

והנה לפתע נכרתה באחת התקווה, מפח נפש נחת עלינו, לאורכו ולרוחבו של היום חזר על עצמו ושב וחזר הביטוי, "עם מי יש לנו עסק". למען האמת, חסן נסראללה לא אמר באף שלב משלבי המשא ומתן, שהחטופים או מי מהם חי. יותר מזה, הוא עמד על כך שתהא זו "עסקה סגורה", כלומר, שלא יועברו סימני חיים או מוות. עסקה סגורה שבה כל צד נותן את מה שיש לו - כל הלבנונים מול כל הישראלים.

זאת ועוד, רק מעצם המחיר, חמישה אסירים - ברור היה כשמש שאנחנו מקבלים גופות. הרי לו היה אחד מהם חי, האם היה חיזבאללה מסתפק בחמישה אסירים? הוא היה דורש ומקבל מאות אסירים. לו אחד מהשניים, גולדווסר או רגב, היה בין החיים - מחירו הנקוב לא היה פחות מזה של גלעד שליט. כלומר, 450 מחבלים, או לכל הפחות 400, כפי ששולם בעסקאות קודמות.

המחלוקת שעיכבה את העסקה נסבה סביב אסירים פלסטינים. במשך כתשעה חודשים היתה העסקה תקועה בשל רצונו של נסראללה לקבל פלסטינים. האסירים הפלסטינים לא היו בנפשו, ידעו מנהלי המשא ומתן, הוא זקוק היה להם בשביל הדאווין, בשביל מראית העין.

הוא התחיל עם תביעה רועשת לשחרור אלפי פלסטינים וסיים עם נוסחה ריקה לפיה ישראל תשחרר כמה פלסטינים שתמצא לנכון, את מי שתמצא לנכון ולידי מי שתחפוץ. באופן מעשי, 9-10 אסירים, חברי פתח, שמועד שחרורם קרוב, לידי אבו מאזן.

עסקה נמדדת מדידה השוואתית ביחס לעסקאות שקדמו לה או למחירים שהולכים בשוק. כדי לקבוע שהיתה זו עסקה טובה, די להזכיר עסקאות קודמות שבהן קיבלנו גופות: 45 אסירים תמורת גופותיהם של החיילים אלשייך ופינק ז"ל, או 60 אסירים תמורת חלקי גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה ז"ל.

המחלוקת על שחרורו של סמיר קונטאר והשרשור שלו לסוגיית רון ארד, היו חלק ממהומה מלאכותית. קונטאר, רוצח אכזר ונחות במיוחד, לא היה מעולם קלף מיקוח או רכיב מרכיבי פרשת רון ארד. מוסטפה דיראני היה כזה וגם השייח עובייד, ששוחררו לפי כארבע שנים. שותפו של קונטאר למעשה הרצח בנהריה, אחמד אברס שמו, שוחרר כבר לפני 23 שנים, בעסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה. קונטאר, שעמד להשתחרר לפני ארבע שנים, הוסר ברגע האחרון מהרשימה תמורת מידע על רון ארד, שלא הגיע אז, לא הגיע גם כעת וספק אם יגיע אי פעם.

כשאנחנו אומרים "עם מי יש לנו עסק" ומתכוונים לנסראללה, לערמומיות הנחותה שלו ולציניות הגסה - כדאי להסיט מבט מפרוצדורה למהות, מהתנהלות מסחרית להתנהגות צבאית. חיזבאללה בנה בשנתיים האחרונות מכונת מלחמה התקפית השמורה למעצמות צבאיות, הוא מכסה את מרבית שטחי ישראל בטילים ארוכי טווח וכבדי משקל, הוא מקיים כעת מאמץ לגרוע מהעליונות של חיל האוויר הישראלי.

יש לנו "עסק" עם שלוחה איראנית בגבול הצפון, זה מה שצריך להטריד, ולא דרכי המיקוח שלו על גופות וחלקי גופות.

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2