יולי 2008. מי שגילה את "החורף בליסבון", שנשמתו נעתקה ב"ירח מלא", שהתרגש ב"אשרי האיש" וחיכה שבע שנים - מקבל החודש את "ספרד". שמחה למעריצי אנטוניו מוניוס מולינה, הסופר הספרדי המוביל של זמננו, שמאז 2001 מצפים לתרגום ספרו "Sefarad" היציאה לאור של הספר במולדתו ספרד, הוגדרה כאירוע תרבותי חשוב, וכשתורגם לאנגלית הגיע לכותרות מדורי הספרות של ה"ניו יורק טיימס" במילים - יש ספרים ויש "ספרד". אז מי הגיבורים ומה הסיפור של "ספרד"?
"איך אפשר להעז ולהתמסר לקלות הדעת האווילית של המצאת סיפור כשיש חיים רבים כל-כך הראויים שיספרו אותם, כשכל אחת מפרשות החיים האלה היא רומן, רשת של הסתעפויות שמוליכות אל עוד רומנים ואל חייהם של עוד בני אדם" (עמ' 458).
כי בצירוף מקרים מוזר, נראה כאילו "ספרד" היא תמונת הפוזיטיב לחזיון הנגטיב של "נוטות החסד". ג'ונתן ליטל, סופר יהודי, מנסה להבין דרך עיני התליין - דמות בדיונית של קצין א-אס, איך "זה" קרה. מולינה, סופר ספרדי קתולי, מנסה להבין דרך עיני הקורבנות - יהודים כמו פרימו לוי וז'אן אמרי, איך "זה" מרגיש.
אחד הנושאים העיקריים בהם מתעסק הספר הוא הלימבו שבין החיים הרגילים לבין החיים כחיה נרדפת, דרך הדימוי של חיי אדם לפני ואחרי בשורת הרופא על מותו המתקרב ממחלה ממארת. הרגע הזה שאחריו החיים לעולם לא יהיו כפי שהיו - ולא מדובר רק על יהודים נרדפי הנאצים אלא גם על נרדפי תקופת הטיהורים של סטאלין. ספר על מסעות. מסע הגירוש של יהודי ספרד ב-1492 וגם המסע אל אושוויץ מאות שנים אחר-כך. המסע של קפקא ברכבת לילה מוינה לפראג, ושל וילי מינצנברג, התועמלן הגדול של הקומוניזם, בבריחתו מהנאצים, אבל גם מהמחסלים של סטאלין.
"ספרד" מספר על סבל והתמודדות אנושית לנוכח הכוח העיוור של ההיסטוריה וגם לנוכח עוני ורעב וסמים. אבל בעיקר הוא מספר על בני אדם. ידועים ואלמונים, יהודים ושאינם יהודים, רפובליקאים ופשיסטים. ספר שהוא לא רומן אבל יש בו סיפורים, שמוגדר כבדיון אבל יש בו עובדות היסטוריות וגיבורים אמיתיים. זרם תודעה עם דיונים פילוסופיים, שבטכניקת כתיבה מקורית הופך לעדות בגוף ראשון שמתמזגת לתוך דברי המספר יודע-הכל.
ספר שבעיקר הוא זיכרון. פיסות של תמונות מתוך התיעוד ההיסטורי ומתוך דמיונו של הסופר. יוזף ק. של קפקא, ופרימו לוי וז'אן אמרי, ווילי מינצנברג, ומרגרטה בובר-נוימן, ובתה של דולורס איברורי, ואנשים מן השורה ומשולי החברה - בפסיפס אפי מפליא בחמלה ובהבנה ובהזדהות שבו. ואהבת האדם מחזירה להשוואה ל"נוטות החסד", שבו חמלה לא קיימת, כל כולו ניכור וקור לעומת החום והחושניות של "ספרד". בניגוד למגלומניות של "נוטות החסד", למרות רוחב העלילה וההגות והדיונים המוסריים, "ספרד" הוא ספר עדין ומינורי ומרגש. יצירת אמנות סיפורית ואנושית.
"ספרד", אנטוניו מוניוס מולינה, מספרדית: פרידה פרס-דניאלי, עם עובד, 482 עמ'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
