איפה מבלות הצרפתיות

גם אחרי הטיגון העמוק של שעות היום ועם רדת החשיכה, תיירי העיר העברית הראשונה עדיין מחפשים יעדים לבזבוז כספם. ולא שחסר להם איפה, אבל לא כל מקום זוכה אצלם לאותה מידה של התלהבות. על המועדונים החדשים, המאוכלסים בתכנים של הסצנה המקומית, דוגמת הבלאקבוק, המיוזיק רום והבלוק שזה עתה נפתח, הם רחוקים מלהסתער, וגם מרתפי הזימה הסדיסטיים דוגמת הברקפסט קלאב או המנטל לא ממש מספקים להם את מה שהם באו ליהנות ממנו.*לעתים הם יגיחו למקומות הצפופים של הרגע: אפארטמנט, האקדמיה או*זיזי טריפו, וגם הלנדן או הגימנסיה, אך אלה לא תמיד לוכדים את תשומת לבם.

כלומר, ברור שאפשר למצוא תיירים בכל מקום בעיר, אבל רק מעטים מהם הפכו בקיץ 2008 למוקדי עלייה לרגל לבעלי הדרכון הזר. מטבע הדברים, רובם ממוקדים על רצועת החוף, אבל לא רק: גם מוסדות ותיקים יותר ומתחמים מבוססים לוכדים את תשומת לבם. אז איפה רוקדים הצרפתים את הסנופי דיסקו, ולאן ללכת כדי למצוא צעירות אמריקאיות שותות עצמן לדעת? עשרה אתרי מפתח.**

מון | רח' בוגרשוב 58

גם התיירים משתלבים בחדווה בקדחת הסושי הלא נגמרת עדיין, וגודשים כמעט את כל הסושיות. לעתים הם נוטים לפקוד את היוקרתיות שבהן, דוגמת יקימונו, אבל החיבה היתרה שלהם לאזור בוגרשוב, על אווירת החזרה מהחוף שבו, מרכזת אותם במון - סושייה ותיקה למדי, המזוהה בזכות המסוע שעליו מוגשות המנות, אבל גם בזכות צעירות אירופיות צרובות שמש הגודשות את מושביו כבר מהצהריים. "תמיד מצחיק לראות את התור לסושי בשלוש בבוקר בג'פניקה שברוטשילד", מסביר מבקר בלגי מופתע, "אבל אם רוצים ארוחת סושי טובה באמת, המון זה המקום".

מלון מונטיפיורי | מונטיפיורי 36

האימפריה המסוגננת של מתי ורותי ברודו מצליחה לשחרר קריאות התפעלות גם מהתיירים המסתערים. בניגוד למקומיים, המעדיפים את שכונת הברנז'ה של הבראסרי, חוצנים נוטים להעדיף את הסולידיות השקטה של הקופי בר הוותיק, או לחלופין - לאחרונה ובשם הפאסון - את הקלאסה המרשימה של מונטיפיורי הוטל, מלון בוטיק מושקע שנפתח באביב עם בר גורמה מוקפד בקומת הכניסה. הדיבור השליט הוא לגמרי "האלפיון", למרות המחירים הניתנים לעיכול, והקומות שמעליו מכילות מן הסתם בעיקר שחקני חוץ, כך שנוכחותו בצ'ק ליסט לתייר בקיץ 2008 בהחלט מתבקשת. לא כל תייר: קהל היעד הוא משתמשי רולקס.

מוזס | רוטשילד 35

גם הנוחתים בציון יסתפקו בקלות בקציצת בשר אמריקאית במחירים עממיים ובאווירה טריוויאלית. אגאדיר בנמל, ובעיקר מוזס ברחוב רוטשילד, הפכו למוקדי משיכה בולטים, ו"אתר פתיחה" מתבקש לכל בילוי לילי שהוא, שכן לשתות רצוי תמיד על בטן מלאה. כך הפך המוזס, ובעיקר הסניף שלו בדרום העיר, מבראסרי לילדים, ללשכת תיירות עם תפריט לילה, או כלשון הזוללים הזרים: "נדלג על ארוחת צהריים בשביל ארוחת ערב שם".

רדיו רוסקו | אלנבי 97

רדיו רוסקו הביא לשיא את בהלת הפיצות של העיר (ע"ע טוני וספה) בתחילת השנה, כשתבע לעצמו את תואר מאורת הברנז'ה מן הקנטינה עם פתיחתו על חורבות שושנה ג'ונסון, בר אופנתי בשעתו שהספיק לגווע. הוא מציע פיצריה-סלש-בר יין עם קונספט איטלקי כבד, דווקא בלב אווירת השוק של מעלה רחוב אלנבי. למעלה מחצי שנה מאז פתיחתו, הוא אולי החזיר כבר את התואר למתחרה הוותיקה, אבל נראה שאת התיירים הוא דווקא הרבה יותר משכנע, ואין פיצה פופולרית בפיות האירופיים והאמריקאיים בתל אביב יותר מזו.

קרקלה בר | דרך בגין 23

הגריפין, שהיה בערך השריד הדינוזאורי האחרון למגה-ברים של אמצע העשור, פינה אף הוא את מקומו לאחרונה, ובמקומו צץ מה שמהווה גימיק מושלם לתייר. הקרקלה בר מתהדר בבריכת מים אמיתית בלבו, במקום הבר המוגזם שעמד שם בשנתיים האחרונות, ולפיכך מייצר בעיקר אירועים קייטניים משהו, דוגמת מסיבות קלאב-מד. התוצאה מדברת לתייר הפריזאי הרבה יותר מאשר לילידים המבוהלים מהמיקום: בדיוק בהצטלבות של בנייני המשרדים של הדאון טאון, מתחם יד חרוצים ואזור התחנה. נציגות חו"ל מנמקת: "זה המקום היחיד שאפשר להשתכר בו כמו שצריך בבריכה, ולרקוד כמו שצריך עם תחתונים בלבד".

וילה סוקולוב | קפלן 4

נראה שלא הרבה תל אביבים זוכרים, אבל וילה סוקולוב נפתחה בתחילת השנה ברעש וצלצולים, כשהיא נושאת על דגלה את מה שתואר כ"סלקציה אכזרית במיוחד". לתיירים, שככל הנראה זוכים ליחס מקל בכניסה, זה לא מפריע, בעיקר כשהמדיניות של המקום מעודדת הזמנת שולחנות - מנהג נפוץ בניכר עשרות מונים מאשר בארץ חמדת אבות. "המקום הזה שווה בעיקר בזכות הגינה שלו", מאבחן תייר מזדמן, "זה כמו מסיבה פרטית כזאת, עם הווילה והגן". המיקום הנוח - בין הלונדון מיניסטור המתלהט למתחם הסינמטק השימושי - גם הוא עושה את שלו.

קלרה | מתחם הדולפינריום

זה הקיץ השלישי שהקלרה, המקום שאליו מגיעים כוכבים הוליוודיים סוג ב' כשהם נוחתים כאן, שומר על מעמדו כמועדון הדגל של החוף התל אביבי. לגבי התיירים מדובר במועדון המושלם: שילוב של בר, ספות, שולחנות ישיבה וחלל רחב ידיים עם מיקום אפקטיבי על הים - חוויה מועדונית אלקטרונית נוסח 1999. על אף שלא קל לעבור את הסלקציה בכניסה, היה הקלרה עד לאחרונה מגרשם הביתי של הצרפתים. השנה, לעומת זאת, בולטת בו מתקפה של אמריקאים וספרדים. "הקלרה הוא ללא ספק ה-מקום להיות בו בתל אביב, ובמיוחד 'להיראות'", מספרים הבליינים המקומיים מן הגולה, "אבל לעומת 'שלוותה' הוא מרגיש קצת מבודד מהעיר, כמו בונקר. במיוחד עם הסצנות הקשות בכניסה".

שלוותה | נמל תל אביב

עם השילוש המנצח תמידית של בריזה, גלים וקוד לבוש משוחרר, הנמל הוא מתחם הבילוי האולטימטיבי לתייר. סדרה ארוכה של מקומות בילוי לאורך הרציף נהנית מנוכחות חו"לית מתמדת, ביניהם בולטים הגלינה והבויה, אבל הכתר שייך באופן בלתי מעורער לשלוותה. זה המתכון של גן העדן הלבנטיני: קוקטיילים, כפכפי אצבע ובנות שזופות במכנסונים. הדומיננטיות של תיירים מצרפת הפכה לשם דבר בקהילת המבקרים. "הבן אדם היחיד שמדבר פה עברית זה הברמן", מעיד אחד מהם, "ותמיד אני רואה פה את אותם ילדים עשירים מאיי.די.סי הרצליה (המרכז הבינתחומי, ל' נ'). גם יש מתחם וי.איי.פי או משהו קרוב לזה, שזה עוזר".

לה-לה לנד | חוף גורדון

אם יש חוף העונה על ההגדרה הטבעית של "ברירת מחדל", הרי שחוף גורדון הטווסי, וממלכת הלה-לה-לנד במרכזו, עונים להגדרה בדיוק מרשים, כשמדובר בתיירות. "ב-15 ביולי, פחות או יותר, מתחילה הרכבת האווירית", מעיד אורי שטרק, המלך הפורש של חיי הלילה בעיר, וכיום בעל המקום השומר על מעמדו כנקודת מוצא לתייר זה כמה קיצים. "בבוקר הם תופסים מקום בחוף, שמים את הדברים ורצים למלון להספיק לארוחה", הוא מוסיף. "אחר כך הם נצלים עד שלוש בצהריים ככה, ומאז הם יושבים פה". מקומות אחרים במתחם: הבר "לה כיכר" ההומה מחיילים משוחררים, למשל. איזה תיירת לא מחפשת חייל?

לימה-לימה | לילינבלום 40

הלימה-לימה, מבית היוצר של מועדון ברזילי, הוא המקום היחיד ברחוב לילינבלום שהצליח להביא אליו את התיירים בכמויות. נראה שאפשר לזקוף את ההישג לאווירה נינוחה ולמבנה יוצא דופן, לעומת התחכום הבוהמייני של ברים מוכרים אחרים ברחוב, כמו השסק ואברקסס. יש לו חצר מאווררת, קהל צעיר במיוחד, וערבי נושא משתנים - ממסיבות היפ-הופ לגייז ועד ערבי רגאיי מעושנים. הכול פשוט, אכיל, ולא בא בדרישות מיוחדות לקהל. התיירים מצדם, כך על-פי עדויות מבוישות, מחבבים אותו בעיקר בזכות קלות הכניסה אליו, שאינה מחייבת מבחן סלקטור משפיל, שקרנות-גיל כושלת וכיוצא בזה.