הנקראות ביותר

החיזור אחרי הכסף הגדול בענף הקמעונאות הפיננסית

סקירה מיוחדת של גלובס מחקרים בשיתוף קסלמן וקסלמן, PwC ישראל, בחנה את המגמות העיקריות בתחום הקמעונאות הפיננסית להורדת הסקירה המלאה

אחד הפרדוקסים הגדולים המלווים את תהליכי הרפורמות של השווקים הפיננסיים בישראל - בין אם מדובר ביישום המלצות ועדת בכר ובין אם ביישום הרפורמה בפנסיה - הוא העובדה שהצרכן הבודד לא נהנה עד כה מפירות התחרות הגוברת. במילים אחרות, הרפורמות טרם תורגמו לעלויות נמוכות יותר עבור הצרכנים הפרטיים, כך שמשקי הבית לא נהנו מהיתרונות הפוטנציאליים הטמונים בשינויים המבניים בשווקים הפיננסיים.
יתר על כן, כפי שהוכיחה פרשת העמלות הבנקאיות, מנגנון השוק בישראל לכשעצמו עדיין לא הצליח להביא להורדת מחירים ולהגברת היעילות בתחום הקמעונאות הפיננסית, והיה צורך בהתערבות ממשלתית כדי להבטיח את האינטרס של הצרכן הבודד. מצב עניינים זה יצר את הצורך בסדרת שינויים נוספת, הפעם מתוך כוונה להביא להגברת התחרות בשוק השירותים הפיננסיים למשקי בית. השינויים, אם כן, הינם חלק מסדר יומה של ועדת אריאב, אשר אמורה לעצב את הגל הבא של שינויים מבניים בשוקי ההון והכסף.

הסקירה מגלה, כי מהלכים יזומים של מערכת ההסדרה, בשילוב מגמות מסתמנות בתוך המגזר העסקי עצמו, יביאו לגל של שינויים גם בתחום הקמעונאות הפיננסית. כדי לבחון שינויים אלה, מתרכזת הסקירה החדשה בשלושה תחומים עיקריים:

**התפתחות שוק האשראי הצרכני

**צמיחת שוק הקרנות הכספיות

**פיתוח ערוצי הפצה חדשים של מכשירים ושירותים פיננסיים

קיראו עוד ב"גלובס"


באמצעות שלוש זוויות אלה מבקשת סקירת עומק זו לבחון את עתיד היחסים בין הלקוח לבין המערכת הבנקאית, ובין אותו לקוח לבין השחקנים החוץ בנקאיים. ברקע הסקירה, יש לזכור כמובן את כוח השוק העצום שבידי הבנקים ברוב רובם של המקטעים בשוק הקמעונאי, ואת רצונה של מערכת ההסדרה להביא לתחרות מוגברת.

חשבון הבנק משנה פניו

כאמור, במהלך 2007 על רקע הוויכוח בנוגע לעמלות הבנקים, ולאחר שהתברר כי דמי הניהול שנגבים מלקוחות פרטיים עבור ניהול נכסים עולים, ולא יורדים, החלו ראשי גופי ההסדרה לבחון צעדים שיביאו את פירות הרפורמות הפיננסיות לחיק הלקוחות הפרטיים. התוצאה הייתה סדרת מהלכים שכבר נמצאים בביצוע - השקת קרנות כספיות, הקמת מערכות שיווק מקוונות לקרנות נאמנות, אישור להקמת מיזמים חדשים בתחום כרטיסי אשראי, וכן מהלכים שנמצאים בקנה התכנון, כגון הנהגת קרנות כספיות לתשלומים, הנהגת ערוצי הפצה חוץ בנקאיים ורפורמה בסליקה בכרטיסי אשראי. מכלול השינויים, אלה שכבר בוצעו ואלה המוצעים, נועד לאפשר למתחרים חדשים להיכנס לשוק, לעמוד בתחרות מול מערכת הבנקאות ולהעניק לצרכנים פרטיים את האפשרות לעבור מספק לספק בקלות יחסית.

ברקע ההתהוות של מגמות אלה, מניע אותן החזון שהולך ומתגבש במערכת ההסדרה - הפיקוח על הבנקים, הממונה על שוק ההון, רשות ניירות ערך והממונה על ההגבלים העסקיים - לגבי טיב היחסים בין הלקוח והבנק. על פי חזון זה, חשבון הבנק של כל לקוח לא יהיה בעתיד כלי שקושר אותו לבנק באופן מוחלט, אלא יהפוך להיות פלטפורמה אותה יוכל בעל החשבון לנצל כדי לקבל שירותי אשראי או לבצע השקעות, מחוץ לבנק עצמו. המשמעות היא, שחשבון הבנק של הלקוח יהיה פלטפורמה אשר תאפשר לו ליהנות משירותים פיננסיים מגורמים חוץ-בנקאיים. חשבון הבנק ישמש לביצוע תשלומים שונים ולזיהוי הלקוח, והוא יהיה, באופן פרדוקסלי משהו, כלי חשוב באסטרטגיה של הגברת התחרות מול הבנקים. הדגש ששמים גורמי ההסדרה על המרכזיות של חשבון הבנק, נובע מחשיבותו בניטור זרמי כסף ובמאמצים למנוע הלבנת הון בישראל.

מהלכי מערכת ההסדרה בשנים האחרונות שנועדו להביא לשינויים בתחומים כמו קרנות נאמנות או שוק החיסכון ארוך הטווח, עוררו שורה של תהליכים עסקיים מצד תאגידי ביטוח ומשקיעים מוסדיים, עם השלכות ישירות גם לתחום הקמעונאות הפיננסית. מדובר בעיקר בכניסה איטית לתחום האשראי הצרכני ובחינת דרכים להיכנס לשוק זה, וגם בכניסה של חברות המנהלות קרנות נאמנות לשוק הקרנות הכספיות, החל מינואר השנה.

האשראי הצרכני בחיתוליו

בהקשר זה, יש לשאול האם ההתפתחויות שתוארו לעיל יביאו לעלייה בהיקפי האשראי הצרכני בישראל ולהוזלתו. אם משווים את המשק הישראלי למשקים מפותחים אחרים, מגלים כי במשק המקומי ישנו היקף נמוך יחסית של אשראי צרכני, וכי משק הבית הטיפוסי בישראל אינו נוהג למנף את הכנסתו השוטפת לשם קבלת אשראי. אמנם בארה"ב ובמדינות אחרות תחום האשראי עובר בימים אלה משבר של ממש, אך גם לאחר שזה יחלוף, וגם אם היקף האשראי הצרכני יהיה נמוך מזה שב-2007, סביר להניח כי כלים שונים שנועדו למנף הכנסה שוטפת ימשיכו להניע את התחום הקמעונאי בשווקים אלה.

שאלות אלה מעניינות בעיקר בגלל הרקע המאקרו כלכלי הנוח יחסית לצמיחה מהירה יותר של היקף האשראי הצרכני בישראל. אשראי זה גדל אמנם בשנים האחרונות, אבל קצב הגידול עדיין נמוך בהשוואה למתרחש בחו"ל גם בשנים "נורמליות", וזאת למרות הירידה באינפלציה ובריביות הריאליות והעלייה בחיסכון של הממשלה. למעשה, ניתן לזהות מספר גורמים מסבירים להיקף הנמוך של אשראי צרכני בישראל. בראשם, התלות הגדולה של הלקוח הפרטי באשראי בנקאי, בהיעדר תשתית משפטית נאותה, ובמיוחד בהיעדר חוק שירותי נתוני אשראי עד ל-2004, וקיומו של חוק עם ליקויים לא מעטים מאותה שנה.

חוק שירותי נתוני אשראי במתכונתו הנוכחית אינו מעודד צרכנים לעשות שימוש בהיסטוריה חיובית שצברו בנוגע להחזרי הלוואות, ועל כן לא ברור אם רמת האשראי המוענקת לצרכנים המקומיים היא אופטימלית. בהקשר זה חייבים לשאול, האם חלק מהאוכלוסייה סובלת מתופעה של גישה חסומה למקורות אשראי, אשר מגבילה מאוד את יכולתם לגשר בין צריכה בהווה לבין הכנסה בעתיד.

פיתרון לסוגיית ה"צרכן החסום" ניתן למצוא במגמות עסקיות אשר כבר מסתמנות, ויביאו בשנים הקרובות לפיתוח האשראי החוץ בנקאי, בעיקר בתחום כרטיסי האשראי המציעים אשראי מתגלגל (Revolving). יחד עם זאת, לגבי הרוב המכריע של אזרחי ישראל, האשראי הבנקאי ימשיך להיות המקור העיקרי של מימון שלא ממקורות עצמיים. האשראי החוץ בנקאי יהווה בפועל איום תחרותי על הבנקים, ולגבי חלק ממשקי הבית בישראל הוא אף ישמש חלופה אפשרית.

בדיוק בגלל סיבה זו יש עדיין צורך בצעדי מדיניות מפורשים, אשר בלעדיהם אותו איום תחרותי לא יתפתח. מדובר בתיקונים מהותיים בחוק נתוני שירותי אשראי, בשינויים בהוראות מערכת ההסדרה שתאפשר מימון זמין לפעולות אשראי חוץ בנקאי, ופיתוח שוק תחרותי של אגרות חוב מגובות בהלוואות צרכנים.

נראה שהמאמצים להגברת התחרות התקדמו מהר יותר בצד של ניהול נכסי הלקוחות, בהשוואה לצד האשראי הקמעונאי. אחד הכלים המרכזיים שמערכת ההסדרה מנסה לקדם, כדי להקטין את הריכוזיות ולהגביר את התחרות בשוק הכסף, הוא הקרנות הכספיות.

הנהגת הקרנות הכספיות מסייעת להגברת התחרות מול המערכת הבנקאית בשתי חזיתות: האשראי לטווח קצר לקונצרנים מחד, וחזית ההשקעות לטווח קצר של משקי בית, מאידך. שתי אלה הן יעדים אסטרטגיים של מערכת ההסדרה בשנים האחרונות. ההנחה היא, שהופעת הקרנות תביא לחדירת מכשירים מתחרים דומים, בין אם פקדונות נושאי ריבית או מכשירים חוץ בנקאיים אחרים, אשר יהיו מבוססים אף הם על סיכון יחסית נמוך ונזילות גבוהה.

אחת התוכניות העתידיות של מערכת ההסדרה, המגלמת בתוכה את התפיסות השונות ביחס לתחרות בתחום הקמעונאות הפיננסית, היא של הנהגת קרנות כספיות מסוג מיוחד בשם 'קרנות כספיות משלמות'. מה שאמור להפוך את הקרנות המשלמות למושכות הוא העובדה שהן יהיו קשורות לכרטיס אשראי, שיהיה למעשה כרטיס לתשלומים נדחים. כך תקום תחרות לא רק לפיקדון לזמן קצוב של לקוחות בבנקים, אלא גם לחשבון העו"ש עצמו.

כלי הפצה עתידיים

הסקירה החדשה דנה גם במערכת ההפצה, אשר אף היא תתפתח בחלקה מחוץ לבנקים. נדונות יוזמות שונות, כמו הנהגת פלטפורמה אינטרנטית לשיווק קרנות נאמנות והפיכת בנק הדואר לגורם מרכזי בהפצה של מכשירי חוב ומכשירים פיננסיים. המסקנה העיקרית היא שמאמצים אלה ודומיהם יתגברו בעתיד, ככל שקובעי המדיניות והמגזר העסקי יחפשו חלופות אפשרויות לשליטת הבנקים גם במערכות הפצה.

בהקשר זה חייבים להדגיש את הפיכתו ההדרגתית של בנק הדואר לכלי מרכזי של הפצת שירותים ומכשירים פיננסיים. הדבר מתאפשר בגלל הפריסה הרחבה של שירותי הדואר בישראל, אך גם בגלל היכולת הטכנולוגית של מערכות תשתית לקשור את ההפצה הזו לחשבון הבנק של הלקוח. יש בכך כדי לרמוז על התפתחויות עתידיות, כאשר גורמים נוספים ינסו גם הם לבנות יכולות בתחום ההפצה. *

להורדת הסקירה המלאה

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתהמפץ הפנסיוני: המצפן שלך למבוך השינויים