בניין המכון לחקר העולם הערבי בפריס, שתכנן האדריכל ז'אן נובל, נבנה בשנות השמונים והביא לאדריכל הבינלאומי הרבה מאוד תהילה.
בין היתר, אלמנטים חדשניים באדריכלות הופיעו בבניין - החזית הדרומית בנויה כולה במעין 'צמצמים' של מצלמה, הנסגרים ונפתחים בהתאם לשמש. כך הם מנווטים את כמות האור והחום שנכנסים למבנה - זאת בבניין שהוקם ותוכנן בתקופה שעוד לא הרבו לדבר בעולם על חסכון באנרגיה וניצול השמש וכשאף אחד עדיין לא חזה את טרנד הבנייה הירוקה.
לדברי האדריכל גיל שנהב, ממשרד כנען-שנהב אדריכלים, במבנה זה ניתן לראות דוגמה למגמה עולמית בבנייני מגורים: משחקים בין שקיפות לאטימות של החזיתות והחלונות וחזיתות כפולות. מאחר שמדובר באמצעים יקרים מאוד, הם עדיין לא ממש חדרו לשימוש מאסיבי בארץ.
שנהב מסביר כי ניתן לראות במבנים המתוכננים כיום בכל רחבי העולם שימוש בחלונות עם זכוכיות שונות - זכוכית מודפסת, זכוכית חצי אטומה, זכוכית שמשנה את שקיפותה באמצעים חשמליים, זכוכית שמשנה את צבעה ואלמנטים של הצללה.
שנהב מציין גם את השימוש בחזיתות משתנות, שתאים פוטו-אלקטרוניים מזיזים אותן, בדומה למה שנעשה במכון לחקר העולם הערבי. החזית הדינמית עובדת על השקיפות והאטימות באמצעים אלקטרו-מכניים, קירות מסך וקירות משיש אלבסטר, שבשמש חזקה מעביר חלק מהקרניים דרכו, כך שמתקבל אפקט פנימי מרשים של תאורה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
