רם בלינקוב: "המשק יהנה מאוד אם אחרי הפריימריז בקדימה בר-און ימשיך כשר האוצר"

בשעות הצהריים של יום שלישי, 12 באוגוסט, האווירה במשרד האוצר היתה מתוחה מאוד. בעוד עשר דקות יציג לראשונה שר האוצר, רוני בר-און, את תקציב המדינה וחוק ההסדרים לשנת 2009. רוב שרי הממשלה, חברי הכנסת, התקשורת וחלק ניכר מהציבור כבר הכריעו - לא משנה מה שר האוצר יביא, התקציב לא יעבור בממשלה, וזה סופי. כל הנהלת האוצר כבר התמקמה באולם ובעיניהם אפשר היה לזהות את תחושת התבוסה. רק רם בלינקוב, הממונה על התקציבים באוצר והאדריכל מאחורי התקציב, עוד לא הגיע.

ואז הוא נכנס, עם תפוח עץ ביד וחיוך גדול על הפנים, והמצלמות החלו לתקתק. בלינקוב שידר "קוליות", אף שניכר היה כי הוא לא מרגיש בנוח חנוט בחליפה. כנראה שהוא ידע מה שאנו לא הבנו - התקציב יעבור בלי פריצות, רוב הרפורמות המבניות בתוך חוק ההסדרים יישארו על כנן ותוכנית הפריפריה תאושר.

בלינקוב הוא לא איש של חליפות. הוא הראשון שמגיע מדי יום, מוקדם בבוקר, לבניין ברחוב קפלן 1 בירושלים ומקפיד להיות האחרון שעוזב. תמיד עם שקית ניילון שבתוכה לבנה, קרקרים ופרי. הוא התחיל את דרכו באגף התקציבים כרפרנט לפני יותר מעשרים שנה ומכריו סבורים שהוא לא השתנה. הוא ישר, לעתים בוטה, מאוד כריזמטי, אין לו קונצים והוא נערץ לא רק על ידי בר-און, שביקש ממנו לחזור למשרד לאחר עזיבתו של הממונה הקודם, קובי הבר, אלא גם על ידי לא מעט שרים שהצביעו נגד התקציב.

לרגל אישור התקציב, אותו הצליח להעביר יחד עם בר-און וכנגד כל הסיכויים, הוא הסכים להעניק ל"גלובס" ראיון מיוחד וחגיגי. בפתח הראיון הוא אומר "תגיד את האמת - היית בטוח שזה נופל, אה?" ומחייך חיוך של ניצחון ושל נחת.

*למה אתה כל כך מרוצה?

"אני שמח מאוד. אמיתי, אני חושב שזה היה חשוב למשק וגם השווקים שמחים".

*אך התקציב הזה מבוסס על תחזית צמיחה של 3.5% וכפי שזה נראה עכשיו, זה לא ריאלי. צפוי עדכון?

"אכן התקציב נבנה על תחזית כזו ואני מודע לכך שאנו בין האופטימיים ביותר. עם זאת, זה לא יהיה נכון בשלב זה לתקן את המספרים".

*דווקא בתקופה של האטה יש צורך בהגדלת התקציב, לא?

"מישהו חושב שדרך תקציב מדינת ישראל אפשר להתמודד עם האטה בעולם, בדרך של הרחבה תקציבית. הם חושבים שהאטה אפשר לפתור בתקציב והם טועים".

*למה בעצם?

"כי זאת מדיניות אינפלציונית, זאת מדיניות לא עקבית. היא מאותתת למשקיעים ולחברות הדירוג זיגזג. הסיבה האמיתית שעומדת מאחורי הדרישות להגדלת התקציב היא הרצון להיענות ללחצים פוליטיים".

*אולי דווקא עכשיו צריכים להשקיע בתשתיות פיזיות ובהון אנושי?

ההשקעה בתשתיות גדלה וגם ההשקעה בהשכלה הגבוהה. חשוב לזכור כי במשך השנה הנוכחית חלק מהדברים שאתה מציין כבר ביצענו. לפי מיטב הכרתי אין פרויקטים שאנו מעכבים שהם כדאיים כלכלית. הטענה הזו נובעת מרצון לפתור לחצים קואליציוניים".

דם רע

מתברר כי בלינקוב לא קנה את הטיעונים של מפלגת העבודה ושל שר התחבורה, שאול מופז, לפיהם יש להגדיל את שיעור ההוצאה. בין בלינקוב למופז יש דם רע והסיבות רבות. בלינקוב היה הראשון שעצר את הבזבוז האדיר של רכבת ישראל מכספי הפיתוח, אחרי שהאוצר עדכן את תוכנית החומש מ-20 מיליארד שקל ל-30 מיליארד. השנה דרשה הרכבת, בתמיכת מופז, תוספת של ארבעה מיליארד שקלים ובלינקוב נעמד על הרגליים האחוריות ואסר על כך. בפועל ניצול כספי הפיתוח של הרכבת עומד על לא יותר מ-10 מיליארד שקלים. לזה הוא מתכוון כשהוא טוען שלא היה ביטול של פרויקטים "כדאיים כלכלית".

בנוסף, עצר בלינקוב את הגדלת המימון לאבטחה לחברות תעופה ישראליות, בעיקר לאל-על, מ-50% ל-80%, דבר שהיה עולה למשק עוד 140 מיליון שקל. אגף התקציבים גם קיצץ 200 מיליון שקל מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. גם שם נרשם שיעור ניצול נמוך מאוד.

*יו''ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופסור מנואל טרכטנברג, הוא לא פוליטי, הוא מבין לא מעט בכלכלה והוא הציע להגדיל את שיעור הגידול בהוצאה ב-2.2%. אולי היה מקום לשקול את האפשרות?

"בשום פנים ואופן לא היה מקום להגדלת המסגרות. מנואל אומר דבר אחד שאני מסכים אתו: צריך להגיע למתווה ארוך טווח להפחתת יחס חוב תוצר והגדלת ההוצאה. זה גם אנחנו אמרנו. הוא חשב שבדרך א' ואני חושב שבדרך ב', אך לשנינו יש מטרה זהה בעניין הזה. גם הוא אמר שהעלאת שיעור הגידול בהוצאה לא יכולה לשמש פתרון לבעיות תקציביות ולכן בתקופה המעטה שנותרה לדיון ועד השנה הקרובה זה המתווה המוסכם. יש להניח כי אם הצמיחה תימשך יהיה מקום לשקול בחיוב את הגדלת שיעור הגידול בהוצאה לקראת 2010".

*רענן דינור, מנכ''ל משרד ראש הממשלה, שאתו ניהלתם ויכוחים סוערים, תמך בהגדלת ההוצאה. האם הוא ניסה לטרפד את התקציב שהצעתם?

"ממש לא! דינור היה קואופרטיבי מאוד בתהליך ולבקשתי סייע לי בעניין אחד חשוב ואני מודה לו על כך. במה הוא עזר? זה יישאר ביני לבינו".

בלינקוב ודינור ניהלו מאבק תקשורתי קשה מאז יומו הראשון של הממונה בתפקיד. ימים ספורים אחרי שקובי הבר עזב את התפקיד, דינור כינס מסיבת עיתונאים ודיבר על עודף הכוח של אגף התקציבים ועל הצורך להאציל סמכויות למשרדים השונים. בלינקוב לא נשאר חייב והאשים את דינור מעל דפי העיתונות בניסיון לפגוע באגף ובאוצר בעת חילופי משמרות. בנוסף, טען בלינקוב כי דינור מתנהג בצורה לא אחראית ומפזר כספים מדי שבוע ליוזמות בלתי מתוקצבות. הרוחות התלהטו עד ששני הבוסים, אולמרט ובר-און, נאלצו להתערב ולהרגיע את הרוחות. אם בלינקוב מודה לדינור, סימן שהוא באמת שיתף פעולה, שכן אין אהבה גדולה בין השניים.

*אהוד ברק התנגד לאישור התקציב, אף שבפועל לא קיצצתם בתקציב הביטחון אלא הגעתם להסדר תזרימי חדש מבלי לפגוע במתווה ברודט. יש לך מושג מדוע הוא התנגד?

"את השאלה הזו אתה צריך להפנות לברק. על פי קריאה בעיתונים, הבנתי שגם חלק מהשרים במפלגה שלו גם לא הבינו את התנגדותו. עם זאת, חשוב לזכור כי ברק בירך על יציאת התקציב לדרך".

*אני מבין שעל הפחתת מסים אין מה לדבר כרגע?

"אנו נמצאים בתוואי מתמשך של הפחתת מסים. הרפורמה שנפלה ניסתה להאיץ את התוואי תוך מימון חלקי בתיקון פטור מעוות (פטור על קרנות השתלמות) וחבל שנפלה, כי המקור למימון נעלם. ההאצה בתוכנית המיסוי ניסתה גם לנתב חלק מפירות הצמיחה לאזרחים. כעת, אני לא רואה מקום להאיץ את תוואי ההורדה במסים. אם נחזור מהר לקצבי צמיחה גבוהים של 5% או יותר, אפשר לחשוב שוב על האצה".

*יושב ראש ההסתדרות, עופר עיני, ונשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ניהלו ישיבה מקבילה על התקציב מחוץ לחדר הישיבות של הממשלה. זה נראה לך תקין?

"היו היבטים מביכים בדרך אישור התקציב. הייתי מדגיש שההיבטים הללו היו מחוץ לחדר הישיבות כי בתוך החדר היתה התנהלות מדהימה מצד ראש הממשלה ושר האוצר, שלא משו מהחדר".

*הם טוענים שאתם לא מוכנים לשמוע אף אחד.

"אני רוצה לדעת מתי בפעם האחרונה ברוש ביקש ממני פגישה ולא קיבל. הוא לעולם לא ביקש פגישה וקיבל תשובה שלילית. עופר עיני הוא בכלל גם חבר".

עיני חבר, ברוש כנראה פחות. ברוש הוא פרסונה-נון-גרטה באוצר אחרי שהשתלח בבר-און בכל הזדמנות. בין ברוש לבר-און יש כבר עניין אישי ובסביבה של שר האוצר מאשימים את ברוש במתקפה מכוונת וחסרת רסן. בסביבתו של השר לא פוסלים על הסף כי יו''ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, עומד מאחורי ברוש וכי בין השניים נרקם הסכם שיסתיים בעתיד בחבירה פוליטית.

*המבחן הקשה באמת עוד לפניך. מה יישאר מהצעת התקציב שלך אחרי הכנסת?

"התקציב! יש מסגרת והיא תישמר. אני לא צופה שינויים דרמטיים בכנסת".

*אז יגיעו הלוביסטים שטוענים כי אתה לא נותן להם להיכנס למשרד האוצר לעומת קודמיך. הם כועסים על כך ואומרים כי הם יטרפדו בכנסת את הרפורמות המבניות שהצעת.

"אם זה מה שהם אומרים אז אין גאה יותר ממני בהחלטה שלי. אגף התקציבים לא זקוק ללוביסטים. מי שרוצה לבוא לדבר עם אגף התקציבים מוזמן, הוא לא זקוק למתווכים. אנחנו שומעים את כולם כל הזמן. זה שחלק מהם לא אוהבים את הרפורמות, זה דבר אחר, אך זאת העבודה שלנו. הרפורמות חשובות לכלכלת המדינה, זהו".

*אתה עדיין עומד מאחורי דבריך שלא תיתן להם להיכנס?

"אני לא מסכים עם הגישה שהרפורמות יהיו תלויות בגורמים לוביסטיים או כל מיני שמות כאלה ואחרים. ישבו כאן מנכ"לים על גבי מנכ"לים, את כולם שמענו אפילו עוד לפני שחשבנו על הרפורמות. לוביסטים לא!"

*ואולי עוד לפני שהתקציב יגיע לכנסת תיאלץ להיפרד מרוני בר-און בגלל הפריימריז בקדימה?

"הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך בנושא הוא שהמשק הישראלי ייהנה מאוד אם אחרי הפריימריז רוני בר-און ימשיך לכהן כשר האוצר".

המצב הפוליטי נזיל מאוד. גם אם לבני מנצחת בפריימריז בקדימה היא תצטרך להרכיב קואליציה, כולם ירצו את האוצר והכל פתוח. האמירה של בלינקוב, כעובד מדינה, חזקה כי הוא יכול למצוא מעליו בעוד כמה חודשים שר אחר, שאינו מתומכיו של בר-און. בלינקוב מעריך את בר-און הערכה עמוקה. אחת הסיבות, אולי העיקרית, היא שבר-און היה צריך לבצע שורה ארוכה של מינויים אסטרטגיים בצמרת האוצר וכולם היו מקצועיים גרידא, נטולי גוון פוליטי.