בוס בוסר

1. אל תאבדו פרופורציות. "מנהלים שמגיעים לעמדה בכירה בגיל צעיר חושבים שהם הדבר האמיתי, ובטוחים שחוקי הכבידה לא פועלים עליהם", מסביר ד"ר איתי שילוני, פסיכולוג ניהולי והבעלים של S2R. "הם לא צריכים להתייחס כראוי לבעלים ולדירקטוריונים, יכולים להרגיש בטוחים מדי במשרה, ובמקרי הקיצון - להרגיש שגם החוק והרגולטורים לא יכולים עליהם. מי שנגוע בנרקיסיזם, ובכל בעל תפקיד ניהולי בכיר יש מידה של נרקיסיזם, החוויה הזאת תומכת בו, ומחלישה את היכולת להיאחז במציאות".
"זכור מאיפה באת", ממליצה שרה ארבל, מאמנת למובילות חברתית ועסקית, ובעלת תואר מקואץ' יוניברסיטי בארצות הברית, "והכוונה היא לכור ההיתוך שלך, למה שהיית עוד טרם המסלול המקצועי".

2. נהלו את הקריירה שלכם. "הגדירו לעצמכם מה התפקיד שאליו אתם שואפים להגיע בשלוש השנים הקרובות", אומרת ארבל, "ונהלו את המסלול העכשווי באופן שיעצב את המיומנויות, את סגנון התקשורת ואת הידע שלכם ליעד שהצבתם לעצמכם". כשאדם יודע לאן פניו מועדות, קל לו יותר לתפקד בהווה.

המוכשר
את שעת ההגעה שלו למשרד אפשר רק לנחש. זה תלוי אם יש גלים בים בבוקר, מה מצב הרוח, מתי הסתיים הבילוי הלילי אמש, ובכלל, על איזה צד הוא התעורר בבוקר. אבל לאיש - לא למנהלים הבכירים של החברה, ולא לכפופים לו - אין טענות. הם יודעים שבשביל החשיבה היצירתית שלו, ובשביל הערך המוסף שהוא מייצר לחברה, שווה לספוג כמעט הכול. אפילו את הלבוש המעט זרוק טי שירט, כפכפי אצבע וג'ינס בלויים, את הפנים הלא מגולחות, את הקעקוע המבצבץ ואת השיער הארוך. את החליפה הראשונה והאחרונה בחייו הוא לבש בבר המצווה, ואל תזכירו לו את זה. סגנון הניהול שלו מתבטא בשחרור יתר. הוא יביא את הרעיון, העובדים - את הביצוע, ומוטב שלא יטרידו אותו בזוטות.

3. אל תפסלו תפקידים שאינם מקדמים אתכם. כשמגיעים לשיא לפני גיל 40, יש נטייה לחשוב שבתום הקדנציה תבוא הפנסיה. בדרך כלל זה לא עובד ככה. רוב האנשים צריכים להמשיך לעבוד, ואז הם עומדים בפני דילמת התפקיד הבא ולא מוצאים את עצמם. "והתפקיד הבא", אומר שילוני, "יכול להיות מקביל לזה שעשית, וזה בסדר. לפעמים צריך לדרוך קצת במקום לפני ששוב ממריאים למעלה".

4. אל תחקו את קודמכם בתפקיד הבכיר. בשל חוסר הבשלות הפנימית, קורה לא פעם שמנהלים צעירים נכנסים לתפקיד תוך כדי אימוץ תכונות ההתנהגות של הקודם להם, חלקן שליליות. למדו את התפקיד, תוך הקשבה לקול הפנימי שלכם. רק כך תוכלו למלא אותו באופן הטוב ביותר. ארבל מבקשת להזכיר שהמצרך המשמעותי ביותר המנווט את המנהל הצעיר הוא האישיות שלו. "לא חשוב באיזו תעשייה תהיה", היא אומרת, "אם תדעו להפעיל אנשים, למכור ולשווק אסטרטגיות, לנהל ולארגן, תוכלו להועיל בכל מקום, מבלי להידרש למומחיות מסוימת".

5. נהלו את המבוגר שתחתכם כאילו היה בן גילכם. פעם חלוקת התפקידים הייתה פטריארכלית, המבוגר היה הבוס, הצעיר הכפיף. כיום העולם התהפך. "אל תיכנעו לפרדיגמות מיושנות ופגות תוקף", מסבירה ארבל. "מערכת היחסים ביניכם ובין העובד המבוגר שתחתכם אמורה להיות מושתתת על ערכים אישיים. לכבד אותו, אבל לשמור על הסמכות הניהולית שלכם. אם המבוגר יתעקש על המסר, 'מה ה'פישר' הזה יודע', הוא ימצא את עצמו מחוץ למערכת".

ההישגית
הראשונה להגיע למשרד והאחרונה לעזוב אותו. יש לה חיים גם מחוץ לעבודה, אבל אלה מסתכמים בגלישה באינטרנט כשהיא מגיעה הביתה, ולרוב גם היא נעשית לצורכי עבודה. על משפחה אין מה לדבר. זאת אומרת יש, אבל לא איתה. מפוצצת באמביציה, ההישגית ידעה עוד בתיכון מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, והקפידה על מסלול מדויק נטול כל "עיכובים" בדמות טיול למזרח או התאהבות גוזלת זמן. לאוניברסיטה הקפידה להגיעה בחליפה מתוקתקת, בשיער מהודק, ובקפיטריה הקפידה לקרוא "גלובס" ולדאוג שכולם יראו אותה עושה את זה. מדלגת ממשרה למשרה בדרך למנכ"לות, סגנון הניהול שלה מתבטא באפס האצלת סמכויות לכפופים לה. זה אני ואפסי. וכמה שיותר מהם בתלוש המשכורת.

6. מלאו את תפקידכם כאילו היה האחרון בחייכם. אל תסמנו "וי" על תפקיד בדרך לתפקיד הבא. אתם אמנם נמצאים במסלול התקדמות אקספרס, אבל בסופו של דבר האמת הזו תתגלה ותזיק לכם. "משך הזמן המינימלי לתפקיד בתחילת המסלול הוא שנתייםשלוש. מגיל 35 ומעלה מרווח הדילוגים אמור להתארך לפחות לחמש שנים, כי אז מתחילים לבנות קריירה ענפית", אומרת ארבל. "אם קודם דילגתם מעלה לעלה, עכשיו אתה אמור להישאר על הענף למשך זמן ארוך יותר".

7. עשו הפרדה ביניכם לבין תפקידכם. אל תיתנו לקריירה להגדיר את הזהות שלכם. "אל תתלו עליה את כל הסיפוקים שלך", קובעת ארבל, "ואל תיתנו לה להיות המקום הבלעדי שבו אתם מקבלים את האהבה וההערכה. תפקיד הוא תמיד עניין זמני, ואין לכם עליו שליטה. כוחות השוק הם שקובעים. תאגידים שנמכרים, פושטים רגל. אם לא תמנעו מליצוק את כל כולכם לקריירה, כל תנועה כזאת, או, חלילה, התרסקות, עלולה לרסק אתכם".

הבירוקרט
בסך-הכול בן 35, אבל נראה כמו בן 55 ומתנהג כאילו העביר את ילדותו בימי המהפכה התעשייתית, או לחלופין במדינה טוטליטרית כלשהי. הכול יהיה במקום, העובדים יעמדו בשורה ויצדיעו, ואם משהו חלילה לא יתנהל כשורה, הוא כבר יראה להם מה זה עם קנס הולם בתלוש החודשי, או עם מכתב פיטורין נטול כל רגש. עם אישה לבבית שלא מפסיקה לדבר לשנייה, שלושה ילדים ג'ינג'ים וגולדן רטריבר, הבירוקרט הופך לעיסה דביקה כאשר הוא יוצא את תחומי המשרד בשש בערב בדיוק. אבל כשהוא בעבודה אין מקום לגמישות. יטפס את דרכו מעלה בסולם הדרגות בקצב אחיד. בלי קיצורי דרך, כל הדרך אל הפנסיה המיוחלת.

8. אזנו בין החיים האישיים לקריירה. "זאת אולי נשמעת קלישאה איומה", מודה שילוני, "אבל היא יותר מרלבנטית דווקא למנהלים בגילאים צעירים, החושבים שייתנו חמש עד עשר שנים אינטנסיביות בעבודה, ואחר כך ישקיעו בהקמת משפחה. את ההשקעה צריך לעשות במקביל". ארבל מוסיפה: "זכרו שהפרויקט החשוב בחייכם הוא בניית המשפחה, ושהצלחתכם תימדד בסוף חייכם ולא בסיום תפקידכם בארגון, שמתיו ממלאים את בית הקברות ותמיד נמצאו להם מחליפים".

9. אמצו קבוצת התייחסות אובייקטיבית. כל מקבל החלטות זקוק לפידבק אמין, ועל אחת כמה וכמה מקבל החלטות צעיר. "עד גיל 35 מסלול הקריירה מאוד מואץ, מעצם התפיסה המגלומנית של 'אני יכול הכול', המאפיינת אותו, ולכן דווקא אז רצוי שלא להסתמך רק על התחושה הפנימית, אלא להתייצב מול מראה, או תיבת תהודה, ולבחון איך זה נתפס על-ידי החברה", ממליצה ארבל.

המקורב
הוא יכול להיות הבן של בעל הבית, האחיין הסורר שלו, או זה שמתחתן עם הבת שלו, ומסתובב כל היום עם חיוך של "יום אחד כל זה יהיה שלי". כך או כך, הוא מגיע מתי שבא לו, עושה מה שבא לו, ויודע היטב שאי-אפשר לגעת בו. עם בגרות אקסטרנית שלוש יחידות אנגלית, בי.איי שהוא או-טו-טו מסיים באוניברסיטה הפתוחה (חסרות לו רק 80 נקודות זכות), ויכולת קליטה מוגבלת משל סלולרי בלב מדבר, הוא יגיע למשרד במכונית ספורט עם גג פתוח ועם רמקולים בפול ווליום, יחנה בחניה של המנכ"ל רק בשביל להראות לו מי הבוס האמיתי, וינזוף בסמנכ"ל הכספים שאין לו מושג בחשבונאות ושאפשר לקלוט את המערכת החדשה לחברה בלי שום בעיה. "אל תבלבל אותי עם מספרים, אם אני אומר שאפשר, אז אפשר", הוא יפטיר, "שאני לא אקרא לאבא".

10. התחברו למקורות אנרגיה נוספים בעבודה. כל אחד מאיתנו נולד עם יכולות אחרות ועם אורך נשימה שונה, וכל אחד ימצא את עצמו בגיל אחר. "כשאנחנו יוצאים למסלול קריירה, אנחנו חייבים להתחבר למנועים נוספים שיכולים לגבות את המנוע שלנו, כשאנחנו מתעייפים. הדבר החכם ביותר הוא לדעת להניע אחרים לסלול את הדרך עבורנו, כי כמה שאנחנו צעירים ומלאי כוח, אי-אפשר לבד", אומרת ארבל. "לשני אנשים בני 35 יש ניסיון מצטבר של בן 70".

11. היעזרו ביועצים טובים. לאורך ההיסטוריה סמכות תמיד שאבה מניסיון, וניסיון חיים תלוי בגיל האדם. שילוני אומר שמנהלים צעירים צריכים לחפות על חוסר ניסיונם באמצעות יועצים חזקים, בניגוד לטבע האנושי שדוחף להקיף את עצמך בחלשים כדי לבלוט.

חסר הביטחון
עד היום הוא לא מבין איך התברג במשרה שבה הוא נמצא. כשהמזכירה שלו שואלת אותו "קפה?" הוא מתבלבל ושואל כמה סוכר היא רוצה; ובכלל, הוא תופס את הראש כל בוקר בתדהמה כשהוא נכנס למשרד ורואה שהשם שלו עדיין מודבק על הדלת. זה כמובן לא אומר שהוא לא מנהל מצוין, וככזה עובדיו מעריצים אותו על תמימותו, גם אם לפעמים מנצלים אותה בשביל לתפוס עליו טרמפ. חסר הביטחון מרבה להתייעץ, לקיים ישיבות רבות משתתפים על כל החלטה מינורית, ולפני שהוא מקבל החלטה הוא מתייעץ לגביה עם בעל הבית. ב-100% מהמקרים הוא גם מקבל את עצתו של בעל הבית, מה שגורם לו להיות נערץ עליו אפילו יותר. מי לא אוהב יס-מנים.

12. היו מוכנים למשבר. מדובר בעיקר באותו משבר מפורסם של גיל ה-40, שהוא בעצם נקודה בחלל הזמן שבה האדם עושה סיכום ביניים, שבו הוא מעריך מה עבר עליו עד כה ומה לא יספיק לעשות. "לגבי אלה שעשו הרבה בזמן קצר, החלל עלול להיות גדול, ריקנות אין-סופית, שדורשת היערכות מראש, בתכנון ובמילוי החיים מבעוד מועד", אומר שילוני. "היו הרבה אנשי עסקים צעירים שהצליחו ושנעלמו כלעומת שבאו, בגלל שנתפסו כיהירים ונרתעו מתפקידים שלא היו מותאמים למעמדם כביכול. אף אחד לא רוצה להגיע לשם".

הלקקן
בניגוד לרושם הראשוני, הוא לא מלקק לכל אחד. כאשר הוא מגיע למקום עבודה חדש, הוא ממפה היטב את הזירה. לשונו המחודדת קולטת במהירות את מוקדי הכוח, את הבכירים שיש להיצמד אליהם, ואת אלא שצריך להתרחק מהם. ללקקן תמיד תהיה איזו בדיחה טובה לספר, וכלקקן מקצוען הוא לא ינכס אותה לעצמו אלא לבוס שלו, שסיפר לו אותה כשהם היו בצהריים יחד לפני כמה ימים. לקקן שכמותו יעדיף תמיד כפופים לקקנים לא פחות ממנו. אחרי הכול, כשמוותרים כל הזמן על האגו לטובת המנהלים הבכירים, צריך זוטרים שיטפחו אותו מלמטה.

13. אל תיתנו לכסף לסנוור אתכם. כסף הוא ערך כלכלי שאתם מקבלים תמורת הערך המקצועי שאתם נותנים לחברה שמשלמת לכם את המשכורת. "אם הכסף הוא צורך, אנחנו בבעיה", מסבירה ארבל, "כי אז העיסוק שלנו משרת סיפוק של צורך ולא כיבוד ערך, וההבדל בין שתי הגישות גדול. אל תיתנו לכסף לסנוור אתכם, כי רמת החיים נמוגה ובטלה מול איכות החיים. אתם יכולים לחיות ברמת חיים גבוהה, ולהרגיש לא טוב בסופו של יום. אנשים חולמים להגיע לתפקידים בתאגידי ענק עבור משכורות עתק, ובסופו של דבר מתפטרים בגלל הצורה המשפילה שבה הבוס מתייחס אליהם. מה שקובע הוא החיוך שאיתו אתם קמים בבוקר".

המניאק
מאז צחקו עליו החברים לכיתה ב' 2 והצמידו לו את הכינוי "קקה" אחרי שדרך על חרא, וספג מהמורה בתיה צעקות על שהסריח את הכיתה, הוא נחוש להראות לכל העולם מי הבוס. בצבא הוא יצא לקורס קצינים, חזר עם סג"מת, וזו לא הרפתה ממנו עד סוף השיפור. איפה שאפשר לדפוק את הכפופים לו הוא ידפוק אותם. אם לעובד שלו תהיה חתונה של החבר הכי טוב שלו בערב, והוא יתחנן לצאת מעט מוקדם בשביל להספיק לצילומים של לפני החופה, המניאק כבר ידאג להפיל עליו כזה פרויקט שאת שבירת הכוס הוא ייאלץ לראות כבר בווידיאו. אם העובד יגיע לא מגולח לעבודה, הוא ישלח אותו להתגלח בבית, גם אם זה אומר חמישה אוטובוסים ולא על חשבון שעות העבודה. בניגוד למה שחושבים, בסתר לבו המניאק רוצה שיאהבו אותו, הוא פשוט דרך על חרא כשהיה קטן ומאז זה נשאר דבוק לרגל שלו.

14. בחרו לעבוד תחת הבוס הקשה ביותר. ככל שהבוס יתעלל בכם בדרישות לא הגיוניות בשלב הזה, תלמדו יותר. עד כמה שזה קשה, ולפעמים מוציא מהכלים, זהו כור ההיתוך המקצועי שלכם. אם ידרוש אלף דוחות, ספקו אותם; נתונים לא שפויים - עשו הכול. אם תעברו את זה, תהפכו ליהלום מקצועי מלוטש. "שנאו את הבוס, אבל דבקו בו", ממליצה ארבל.

15. ככל שתטפסו למעלה, השקיעו פחות מאמץ. תדעו שאתם מצליחים באמת כשתגלו שיש משהו נוסף שעובד בשבילכם בלי מאמץ - השפה, הנוכחות, התקשורת; לפעמים תוכלו רק להיות שם ונוכחותכם תספיק. אם עשיתם את המסלול כמו שצריך, המאמץ שלכם בעשיית התפקיד ילך ויפחת.