מי רוצה להפריט חשמל

בשקט (יחסית) מתבצע צעד גדול שיאפשר בניה ירוקה ממשית. תקנות החשמל החדשות יכולות להשפיע על כל בית בישראל ולתת דחיפה חזקה לתחום הבניה הבת-קיימא. אולם כרגיל, ישנם המבקשים לנצל פרצות בתקנות, שתפקידן להיטיב עם הסביבה ולהשתמש בהן כדי להפריט את ייצור החשמל וע"כ ל"יירק" (green wash)את שמם.

בחודש יוני האחרון עבר תיקון המאפשר לחברת החשמל לקנות חשמל ממשקי בית המייצרים חשמל על בסיס "אנרגיה ירוקה", מטרת תיקון זה "לקדם קביעת תעריפים והסדרה לייצור חשמל בטכנולוגיה פוטו-וולטאית למתקנים קטנים ".

מי רוצעד כזה בהחלט יקטין את התלות בחשמל המיוצר בתחנות כוח, ואולי אף יחסוך תחנת כח פחמית נוספת, אולם האם צעד כזה באמת ידחוף את הבנייה הירוקה? האם אנו מנצלים את המירב מספסוד ציבורי?

עד לתיקון האמור, ייצור חשמל לצריכה עצמית היה יקר ומורכב. כעת, מתחייבת חברת החשמל לקנות את החשמל מהציבור במחיר של 2.01 ₪ לקווט"ש מחיר שהוא גבוה משמעותית מהמחיר בו קונה הציבור את החשמל לצריכתו. ההתחייבות לקנות את החשמל במחיר זה תעמוד בתוקף למשך 20 שנה.

לפי החישוב של משרד התשתיות, ניתן יהיה להחזיר את ההשקעה תוך 20 שנים ואף להשיג תשואה על ההשקעה. כך נוצר עידוד כלכלי למעבר לחשמל "נקי".
לצעד הזה חשיבות רבה. קודם כל מכיוון שייצור חשמל אלטרנטיבי לצריכה פרטית הוא צעד חשוב מבחינת עקרונות הבנייה הירוקה, אולם גם מכיוון שצעד כזה הוא בעצם התחלה של רגולציה סביבתית.

אחת ממטרות התכנון והבנייה "הירוקים" היא לצמצם את ההשפעה השלילית שיש לנו על הסביבה. נהוג להתייחס לכך דרך המושג "טביעת-רגל אקולוגית", מושג המתייחס להשוואה בין ההשפעה הסביבתית של האדם לבין היכולת של הסביבה לקלוט אותה.
האם התיקון החדש באמת מעודד להקטין את תביעת הרגל האקולוגית שלנו?

בת"א למשל, נבדקת האפשרות להתקין מערכות לניצול אנרגית רוח על גבי גורדי שחקים. השילוב בין גובה הבניין וגג טכני גדול מאפשר להתקין טורבינות רוח ולהפיק כמות ניכרת של חשמל.

אולם, במצב כזה בו ניתן למכור חשמל במחיר הגבוה פי כמה מהמחיר לצרכן, לבעל הבניין לא משתלם לצרוך את החשמל אותו הוא מייצר, אלא למכור אותו ביוקר ישירות לחברת החשמל ולקנות ממנה חזרה חשמל "זול".

מכיוון שהייצור אינו מיועד לצריכה עצמית משמש הגג למעשה כעסק לכל דבר, ואין בכך בכדי לתרום במישרין להקטנת טביעת הרגל האקולוגית של הבניין. מערכת ייצור החשמל והבניין הם שני דברים נפרדים, החשמל בעצם הופך לזול יותר, ואין כאן שום תמריץ לחסכון.

תפקיד המדינה איננו מתמצה בעידוד ייצור חשמל ממקורות "ירוקים" לא-מתכלים (כמו אנרגיית הרוח והשמש), אלא גם בעידוד הציבור כולו - משקי הבית, העסקים והמוסדות לחסוך בצריכת האנרגיה ולהקטין את "טביעת הרגל האקולוגית" שלו.

כדי להשיג זאת, יש להקפיד שהייצור ישמש קודם כל לצריכה עצמית של הבניין. לאחר תקופת ההרצה בה הצרכנים הירוקים יחזירו לעצמם את ההשקעה הראשונית והתשתית תיהיה קיימת, יש להוריד את מחיר הקניה של החשמל למחיר הנמוך מזה בו מוכרת אותו חברת החשמל.

בצורה כזו יהיה עידוד להשתמש בחשמל המיוצר על גגות הבניינים קודם כל לצריכה עצמית, ולא לעשיית רווח על חשבון הציבור. בנוסף, יהיה תמריץ חשוב לחסוך באנרגיה ע"י התקנת מערכות חוסכות באנרגיה בבניינים כגון חיישנים לכיבוי אורות ומזגנים כאשר אין אנשים בחדרים, נורות חוסכות בחשמל ואף לממש תכנון סולארי כדוגמת הצללות וזכוכיות חכמות.

התיקון בחוק החשמל הוא צעד חשוב לקראת רגולציה של הנושא הירוק, אולם כדאי לנסות ולעשות צעד נוסף ולגבש מדיניות כללית שתכיל בתוכה התייחסות לצמצום התנהגות שפוגעת בסביבה, התייחסות כזו תתקיים רק כאשר יוצג הקשר הברור בין ייצור עצמי לצריכה של יישוב, בניין או משק בית ותעודד את הפרט לקחת אחריות על מעשיו בתחום זה.