כשקלופרס חשף ביצועי שיא לפני שבועיים, הוא טען שהמיזוג "הגיוני מאי פעם". עליו להוכיח שביכולתו לממש את העסקה מול האופוזיציה של ריו עצמה, ושל לקוחות חזקים פוליטית. כישלון עלול לגרום לו לאבד את כהונתו.
הוא צמחוני, והנאתו העיקרית הוא קפה, שהוא צורך בכמויות גדולות. עם מינויו למנכ"ל, הכניס מכונות קפה 'אמיתי' למשרדי BHP . הוא גם שונא בלגן, ומנהיג מדיניות של "שולחן עבודה נקי" מפריטים מיותרים ומשפחתיים
הוא מאוד אנליטי, ויכול לחבר תמונה אסטרטגית לפרטים הקטנים. אבל יש לו גם מוניטין של אדם בוטה. "הוא אגרסיבי יותר מצ'יפ גודייר (המנכ"ל הקודם) או מטום אלבניז (מנכ"ל ריו טינטו), ולא כל אחד אוהב את זה במנכ"ל".
גם בסטנדרטים הפרועים של עולם הרכישות המודרני, למריוס קלופרס (46), המנכ"ל הדרום אפריקני של חברת הכרייה BHP ביליטון, יש דרך ארוכה להשגת יעדו: קונצרן כרייה עם מכירות של 300 מיליארד דולר בשנה, שישלוט בשליש מעפרות הברזל בעולם.
בנובמבר, חודש אחרי כניסתו לתפקיד המנכ"ל, הוא הפגין את כישוריו כעושה עסקאות ללא חת, עם הגשת הצעה של 143 מיליארד דולר ליריבה הגדולה ריו טינטו - הצעת ההשתלטות השנייה בגודלה בהיסטוריה (אחרי רכישת מנסמאן ע"י וודאפון בתחילת העשור).
היום, אחרי עשרה חודשי מאבק, עדיין לא רואים את הסוף. כאשר קלופרס חשף את ביצועי השיא של BHP לפני שבועיים - שנה שביעית ברציפות של ביצועים כאלו - הוא טען שמיזוג עם ריו טינטו "הגיוני יותר מאשר אי פעם".
קלופרס צריך להוכיח שביכולתו לממש את העסקה המוצעת מול האופוזיציה של ריו טינטו עצמה, ושל לקוחות חזקים פוליטית. כישלון עלול לגרום לו לאבד את כהונתו, ואת הדירוג מספר 18 ברשימת 25 אנשי העסקים החזקים ביותר של המגזין "פורצ'ן".
והוא לא חוסך מאמצים להשגת היעד. תחילה נסע לאולימפיאדת בייג'ין - BHP היתה נותנת חסות שסיפקה את המתכות למדליות - להיפגש עם לקוחותיו הגדולים, יצרני הפלדה ויצרנים אחרים בסין. אלו המתנגדים הכי קולניים למיזוג; אז טס ללונדון, שם יושבים בנקאים ראשיים ומנהלי קרנות בתעשיית הפלדה, לשכנעם בצדקת התוכנית.
רגיל לנסיעות
קלופרס רגיל לנסיעות. הוא נולד ב-1962 בקייפטאון, ואביו היה מנהל בחברת ניהול הנכסים אולד מיוצ'ואל. את לימודי התיכון עשה ביוהנסבורג, ושם גם פגש את אשתו. אחרי שנתיים בצבא הוא למד הנדסה כימית באוניברסיטת פרטוריה. באמצע שנות ה-80, האפרטהייד במדינה היה בשיאו והצבא היה מעורב בדיכוי האוכלוסייה השחורה. הוא התנגד לכך וחשש להיות מגויס שוב, והיגר לארה"ב. לאפרטייד, אמר בראיון ל-CNN ביוני, היתה "ההשפעה הגדולה ביותר על חיי". האפליה הגזעית גרמה לו "לחשוב בגיל צעיר על היכן אני רוצה לפרוש כנפיים".
התוצאה היתה נוודות, גיאוגרפית ואינטלקטואלית, בעשור הבא. בארה"ב הפך לחוקר ב-MIT, וקיבל תואר דוקטור בהנדסת חומרים. אז עבר לצרפת והשלים תואר MBA באינסיאד, ומשם לאמסטרדם כיועץ במקינזי. נראה שהוא לקח את העבודה רק כדי לפרוע חובות שהצטברו בעשור של לימודים. זה שעמם אותו.
אז סיים את הגלות שגזר על עצמו ושב לדרום אפריקה באמצע שנות ה-90, אחרי שהאפרטהייד תם ושלטון הרוב האפריקני התבסס. הוא נענה למודעת דרושים ב"אקונומיסט" של קבוצת הכרייה המקומית ג'נקור, ששמה הוסב לאחר מכן לביליטון.
בראיון ל-FT הוא סיפר: "הייתי אחד מאלו שלא מתכננים הכי טוב את הקריירה שלהם. הצטרפתי לתעשיית הכרייה אחרי התמוססות ענף המתכות בבריה"מ בתחילת שנות ה-90. אני זוכר שמחיר האלומיניום היה קצת מעל 1,000 דולר לטון. למרבה האירוניה התחלתי את הקריירה בשפל הגדול של התעשייה הזו".
הוא משך במהרה את תשומת ליבו של בריאן ג'ילברזון, המנכ"ל, שב-2001 ניצח על המיזוג בין ביליטון ובין BHP האוסטרלית. קלופרס היה חבר בצוות שתכנן את המיזוג, ובן חסותו של ג'ילברזון. אחר כך הוא הוביל את ההשתלטות על החברה האוסטרלית WMC ריסורסז, בעסקת 9.2 מיליארד דולר אוסטרלי.
אך החוויה המכוננת בקריירה שלו היתה בגיל 30 ומשהו, תוך הקמת מפעל אלומיניום במחוז קואזולו נאטאל בדרא"פ. העבודה כללה גיוס כוח אדם רב גזעי ראשון במדינה, והביאה אותו במגע עם המציאות היומיומית הבעייתית בענף.
והיה גם ציון דרך משפחתי: לזוג קלופרס היו שני ילדים קטנים, והם אימצו ילדה אפריקנית בשם נוני, שאמה ביקשה מהם לגדל. הוא הבחין כבר אז בעליית סין, וילדיו החלו ללמוד מנדרינית מגיל 4. כעת הוא מבלה ככל היותר עם משפחתו במלבורן. הוא קם ב-6, לוקח את הילדים לבית הספר, וחובב אופניים וסרטים.
קלופרס צמחוני, והנאתו העיקרית הוא קפה, שהוא צורך בכמויות גדולות. עם מינויו למנכ"ל באוקטובר, הכניס מכונות קפה 'אמיתי' למשרדי BHP. הוא שונא בלגן, ומנהיג מדיניות של "שולחן עבודה נקי" מפריטים מיותרים ומשפחתיים.
נחשב לאדם בוטה
גישתו הממוקדת היא המפתח להצלחתו. יועץ ל-BHP אומר עליו שהוא "מאוד אנליטי, ויכול לחבר את התמונה האסטרטגית לפרטים הקטנים. מעט מנכ"לים יכולים לעשות זאת". אך לקלופרס יש גם מוניטין של אדם בוטה. "'קפריזי' זה מוגזם, אך הוא בהחלט אגרסיבי יותר מצ'יפ גודייר (המנכ"ל הקודם) או מטום אלבניז (מנכ"ל ריו טינטו), ולא כל אחד אוהב את זה במנכ"ל", אומר אנליסט.
כישורי הקומוניקציה שלו השתפרו מאז שקיבל את המנכ"לות. סגנונו הנמרץ היה הפוך מזה של קודמו הנינוח, גודייר, והוא תואר כאגרסיבי וכחסר יחסי אנוש. מאז הוא הפך לנינוח יותר, ומי שמכיר אותו מקרוב טוען שהמוניטין הקשוחים שלו מסתירים את העובדה שהוא אדם מקסים עם חוש הומור פרוע. הכימיה בינו ובין דון ארגוס, יו"ר BHP, מצוינת, מה שהראה שהכוכב הדרום אפריקני של ביליטון יכול להשתלב גם במימד השמרני האוסטרלי של BHP.
הנושא כעת הוא אם קלופרס יכול להבטיח את ההגמוניה המערבית בענף מול יריבים חזקים בסין, רוסיה וברזיל, שם חברות ממשלתיות צוברות עוצמה ומזומנים, ולהוטות להבטיח לעצמן את מרבצי המינרלים הטובים ביותר. סינלקו, קבוצת האלומיניום הממשלתית הסינית, צברה כבר אחזקה של 9% בריו טינטו - במהלך שנתפס כניסיון לחסום את BHP, או אפילו כמבשר השתלטות סינית.
קלופרס אמנם נראה קר רוח, אך הוא בהחלט נערך למבחן הגדול של הקריירה שלו. הוא אמר פעם על ביליטון: "גדלתי בעבודה בחברה שחיה על חרבה". זה עוד עלול לרדוף אותו.
המיזוג נמצא במבוי סתום
כש-BHP ביליטון הציעה לראשונה לרכוש את ריו טינטו לפני כשנה, יחס שווי השוק שלהן היה 63%-37%. כיום זה גם היחס בין הביצועים שלהן. שתיהן דיווחו על תוצאות מדהימות, עם רווח נקי מצרפי של 15 מיליארד דולר במחצית הראשונה. אף שלכל אחת משתיהן יש דפי הסברים על למה עסקיה טובים משל יריבתה, שתיהן חייבות להודות שיש מעט מאוד חולשות בשתיהן. לפי שעה, עסקת המיזוג השנייה בגודלה בהיסטוריה נמצאת במבוי סתום.
זו עובדה ראויה לציון בזכות עצמה, שמשתקפת גם בפער התמחור המתמשך בין הצעת BHP ומניות ריו טינטו. היחס הנוכחי בין מחיר שתי המניות הוא 3 של BHP מכל אחת של טינטו, בעוד שהצעת BHP היא המרה ביחס של 3.4 ל-1. הפער משקף פסימיות של סוחרי ארביטרז' וקרנות גידור, וגם אי ודאות אם המיזוג יאושר ברשויות הפיקוח. אך הוא גם מענייןן לאור סביבת העסקים: מחירי הסחורות צנחו בינתיים, ואיתם צנח גם מגזר הכרייה. ריו ו-BHP הן אולי תאומות סיאמיות במונחים יחסיים, אבל שתי המניות צנחו ב-25% מאז מאי.
הסיבה היא חשש גובר מהאטה עולמית, בייחוד בסין, הלקוחה הגדולה של שתיהן. ריו טינטו מאמינה שגם סין של אחרי האולימפיאדה תגדיל את צריכת הסחורות כשמפעלים מזהמים חוזרים לעבודה.
במבט רחוק יותר, התמונה פחות ברורה. לסין יש המשאבים לרכך כל האטה בצמיחה, עם עודפים שוטפים ענקיים במאזן התשלומים ובתקציב, אך על מה היא תוציא את הכסף הזה? במאמץ לשמור על "חברה הרמונית", צפויה יותר עדיפות לצריכה על חשבון ההשקעות. זה יכול להיות טוב לכמה סחורות, כמו מזון, אך פחות טוב למתכות ששתי החברות, BHP וטינטו, מייצרות ומפיקות.
[לאתר חוזים עתידיים]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
