פרויקט הספריה הלאומית בפריס: משאירים חללים לעתיד

פרויקט הספריה הלאומית בפריס היה חלוץ התכנון שהשאיר חלל המאפשר גמישות לעתיד. את הפרויקט, "לה ביבליוטק דה פראנס", או "גרנד ביבליוטק", תכנן האדריכל דומיניק פרו, מתכנן צרפתי שזכה במכרז בינלאומי, והעבודות החלו בתחילת שנות ה-90. במתחם מלבני נבנו בנייני הספריה - 4 מגדלים מפלדה וזכוכית בפאות המלבן - בארבע פינותיו, בצורת האות L. השטח הפנימי ביניהם לא בנוי, מעין פיאצה.

לדברי אדריכל ארד שרון ממשרד שרון אדריכלים, אפשר לראות בתוכנית זו מעין מודל תכנוני שהשתמשו בו גם בתכנון אורבני. השטח של פנים המלבן נשאר כשטח פתוח, והבנייה נעשתה בפריפריה של האתר, במקום למלא את כולו בבינוי קשיח.

"בעולם יש מגמה של יותר אלסטיות תכנונית", הוא מסביר. "כבר לפחות עשור שמתעסקים בזה בהולנד, בברצלונה, בפריס ובערים מסוימות בארה"ב. אבל בארץ הדברים מגיעים תמיד יותר מאוחר - עדיין מתכננים הכל מראש וכך זה סותם את הגולל על מגמות ושינויים שיכולים להתרחש בנושאים האורבניים. לימוד התחום בארץ עדיין מעודכן לדעתי לשנות ה-60 וה-70".

'האלסטיות התכנונית', מסביר שרון, מתבטאת גם בנושא הירוק - לא מבחינת המודעות האקולוגית, אלא תוך ניסיון של זיהוי שטחים וחללים גדולים שמתפנים, למשל חללים שהתפנו מתעשייה ישנה בלונדון, בברצלונה ועוד, או אזורים ששימשו לאחסנה עד לפני 20-30 שנה. מדובר על שטחים גדולים שהוחלט להשאירם כ'חורים' אורבניים במרחב, כך שהם מעין מרחב שפתוח לאפשרויות שיתפתחו בעתיד. בינתיים הם יכולים לשמש כפארקים, או כאזורי פנאי שונים, אך לא נעשה בהם בינוי.

בערים מסוימות בעולם החלו לחשב מעין 'תאריכי תפוגה' של בניינים ואזורים מבונים, שבעתיד כלשהו יהיה צורך להרסם, אלא אם כן הם מיועדים לשימור. הרשויות והמתכננים מזהים אזורים כאלה בעיר, וכך הם יכולים לראות את הפוטנציאל העתידי של התכנון. שרון מדגיש כי המגמה היא להשאיר מספיק מרחב לתכנון בעתיד בהתאם לצרכים ולמציאות שתתפתח.