אליעזר גולדברג: "היום יש תחושה שעו"ד טוב הוא יחצ"ן טוב - ולאו דווקא משפטן טוב"

ביום חמישי האחרון, רגע לפני שהוא נכנס לתפקידו החדש כנציב תלונות הציבור על השופטים, הגיע מבקר המדינה לשעבר, שופט בית-המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, לבית הפרקליט בתל-אביב כדי לקבל אות הוקרה מלשכת עורכי-הדין. האות הוענק לוותיקי עורכי-הדין שהטביעו את חותמם בעולם המשפט (ראו מסגרת). אך לגולדברג, הוותיק מבחינת קילומטראז' מקצועי, לא מתכוון עדיין לתלות את הנעליים. "אני מרגיש את עצמי צעיר", אומר ל"גלובס" השופט שנמנע, בדרך-כלל, מחשיפה בתקשורת.

בשבוע הבא, ב-2 באוקטובר, יתיישב גולדברג (77) בכיסאה של נציבת תלונות הציבור היוצאת, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, ויפתח פרק נוסף בקריירה הארוכה שלו. "קראו לי למילואים, אז התייצבתי, עם תחושת ייעוד ובמטרה לתרום את חלקי ככל שאוכל", הוא מודיע בחגיגיות.

גולדברג פעיל בעולם המשפט כבר הרבה מאוד שנים. הוא קיבל את רישיונו לעריכת-דין לפני יותר מ-50! שנה, בשנת 1957, ולאחר שבע שנות עבודה בפרקטיקה, מונה לשפיטה, תחילה לשופט תעבורה ושלום, מאוחר יותר לשופט ולסגן נשיא בית-משפט מחוזי, וב-84' מונה לעליון. במשך 14 שנות כהונה בבית-המשפט העליון פסק גולדברג בהרבה משפטים מעוררי הדים ומחלוקות ובסוגיות בעלות פרופיל ציבורי גבוה. בין היתר, קיבל את עתירתו של יעקב טרנר - שכיהן בשעתו כמפכ"ל המשטרה - נגד מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, בפרשת שחל-טרנר. גולדברג ביטל את חוות-דעת המבקרת בפרשה, בנימוק שלא נתנה לטרנר, שנפגע ממסקנותיה, זכות טיעון כנדרש.

במקרה אחר דחה גולדברג את התנגדות המדינה להתיר למורה להתעמלות בן 25, להינשא לתלמידתו בת ה-14 וחצי (שהרתה לו), ובפרשת "האונס בשמרת" קיבל את ערעור המדינה על פסק-הדין שזיכה את ארבעת הצעירים שהיו מעורבים באונס - אופיר בארי, נדב ביטון, צפריר צביסון ואריק חזון. מאוחר יותר, דחה גולדברג עתירה של ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שעמד על הגשת כתב אישום נגדו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד.

יותר מ-51 שנה צופה גולדברג מבפנים ומלמעלה על מה שקורה בזירה המשפטית ועל המקצוע, ובדרך-כלל לא חושף את מחשבותיו על השינויים שהתחוללו בהם. אך היום, כבר קשה לו לשתוק. הוא מבקש להעביר מסר לעורכי-הדין שמנהלים דו-שיח עם התקשורת, לעודד עורכי-דין צעירים, ויש לו מה לומר גם למי שחושב שבית-המשפט העליון לא מסוגל להתמודד עם המהלומות שהוא סופג.

"מה שמפריע לי היום זה שאנחנו רואים תופעה של התייצבות עוה"ד בכלי התקשורת כאילו מדובר בהתדיינות מקבילה לזו שנערכת בבית-המשפט. עו"ד טוען בפני הציבור את מה שהוא יטען בבית-המשפט כשהוא ייכנס לאולם המשפטים, וחושף את כל הראיות שיש בידיו. הציבור רואה, שומע וקורא את זה כל הזמן", אומר גולדברג. התופעה הזו נראית למשפטן הוותיק כחציית כל הקוויים האדומים. "יש לי הרושם שהרצון לנצח במשפט עבר את הגבול. הוא ממריץ את עוה"ד ליצור התעניינות ציבורית, שלדעתם עשויה לסייע להם בבית-המשפט. כיניתי את התופעה הזו כ'מערכת השיפוט המקבילה' וכ'משפט הציבור', שבו הציבור מכהן כחבר מושבעים. היום ישנה תחושה, שעו"ד טוב הוא יחצ"ן טוב, ולאו דווקא משפטן טוב".

מלעיטים את הציבור בחלקי אינפורמציה

לדברי גולדברג, יש לתופעה השלכות חמורות על אמון הציבור במערכת בתי המשפט. "הסכנה הגדולה שאני רואה בתופעה היא בכך, שהזירה המשפטית עוברת לזירה הציבורית בשעה שיש ייחוד של הזירה המשפטית לבית-המשפט בלבד. מה עלול לקרות בפועל? אם הציבור מולעט בחלקי או אפילו בחלקיקי מידע, מתוך עניין ואינטרס של צד זה או אחר, ולא תמיד המידע הזה הוא מדויק, הציבור בונה ציפיות בהתאם ל'מידע' שהוא מקבל. כשהציפייה הזאת נכזבת, אם היא נכזבת, מפסק-הדין של בית-המשפט, מהתוצאה של הדיון, המסקנה שעלולה להתעורר אצל אנשים שציפייתם נכזבה, היא שבית-המשפט טעה".

גולדברג מפנה אצבע מאשימה אל ציבור עורכי-הדין שמשתמשים בתקשורת ככלי להטיית דעת הקהל, ואולי אף דעת השופטים. "אין לי טענות נגד התקשורת. התקשורת עושה את שלה. אבל הפנייה לציבור כדי לקבל את גזר-הדין שלו, במקביל לפסק-הדין בבית המשפט, מפריעה לי. זה לא היה כך בעבר. בזמני, עוה"ד נהגו כשורה. אני לא מדבר על כל ציבור עוה"ד ולא אומר שהתופעה הזאת היא כללית, אבל היא קיימת, ואנחנו רואים אותה יום-יום. זה לא היה פעם, וצריך לשוב להתנהגות או לאיזון שהיה בעבר".

בניגוד לביקורת שמוטחת לאחרונה נגד עורכי-הדין הצעירים, בטענה שרמתם ירודה והם אינם משתווים לעמיתיהם הוותיקים יותר במקצוע, גולדברג דווקא מפרגן לדור הצעיר. "אני לא יכול לומר שהדור הולך ופוחת. סטודנטים מסיימים היום את הפקולטה למשפטים באוניברסיטה או במכללה עם מטען משפטי גדול יותר ממה שהיה בעבר. המקצוע קיבל נפח יותר גדול, והמסיימים לימודי משפטים הם בעלי ידע רחב יותר מבעבר. זה לא נכון לדבר בהכללות ולומר שהרמה יורדת".

הביקורת על העליון לא נולדה אתמול

גולדברג לא מתרגש גם מההתקפות החוזרות ונשנות על בית-המשפט העליון. לדבריו, מדובר בתופעה ישנה-נושנה שעוטה על עצמה טיעונים מודרניים. "ההתקפות על בית-המשפט העליון לא נולדו היום. תמיד היו, ישנם, ויהיו מגזרים שאינם מרוצים מבית המשפט העליון. ישנן גם התקפות שנובעות מכך שהחלטה כלשהי, או סדרת החלטות של העליון, לא מוצאות חן בעיני אוכלוסייה מסוימת. התופעה הזו לא חדשה. בכנסת לא ביקרו את פסיקותיו של בית המשפט העליון לאורך השנים? בוודאי שכן. כל הזמן. ההבדל הוא שהיום העוצמה יותר גדולה".

* האם מעמד בית המשפט העליון נפגע מההצעות לשלול סמכויות מבג"ץ ומההתקפות האחרונות עליו?

"כל התבטאות נגד בית המשפט העליון מחלחלת באיזה שהוא מקום. אם חבר-כנסת או שר מטיח ביקורת, ולא בסגנון הראוי כלפי ערכאה שיפוטית, זה מחלחל. אם לו מותר, אז גם לאחרים מותר. עם זאת, אני מאמין שבית המשפט מספיק חזק כדי לעבור ולהתגבר על התקופה הקשה, כפי שעבר תקופות כאלה עד היום. שכחנו את ההפגנות הרבות נגד בית המשפט העליון, ביניהן ההפגנה הגדולה של המגזר החרדי נגדו?. זה לא נעים וזה לא מוסיף, אבל בית המשפט העליון מספיק חזק כדי להתגבר על תופעות שליליות".

מבקר מדינה לא צריך לחפש סקופים

עם פרישתו מהשפיטה, ב-1998, נבחר גולדברג למבקר המדינה ולנציב תלונות הציבור, במקום המבקרת מרים בן-פורת שסיימה את תפקידה. עם מינויו, הודיע גולדברג, כי לא יהסס לבדוק את חלקו של הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, בפינוי הפצועים במסגרת פרשת "צאלים ב", וכך עשה. בדו"ח, שפורסם במארס 1999, עמד גולדברג, בין היתר, על תפקודן של המערכות הצבאיות. באשר לברק, נמנע גולדברג מלקבוע ממצאים בנוגע לטענה כי לא הושיט עזרה לפצועים, אך ציין כי ברק נשאר בשטח לפחות 45 דקות לאחר האסון.

דו"ח מפורסם נוסף שפרסם גולדברג בינואר 2000, עסק בפעילות המפלגות במערכת הבחירות ב-1999. בעקבותיו נפתחה חקירת משטרה נגד בכירים במטהו של אהוד ברק ב"פרשת העמותות".

ביולי 2005, אחרי שבע שנים, סיים גולדברג את כהונתו כמבקר המדינה, ובמקומו מונה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. בניגוד לגולדברג ששוחח עם עיתונאים רק בעת הגשת דוחותיו השנתיים, לינדנשטראוס הרבה לדבר עם התקשורת גם במהלך הפעילות השוטפת. בשנים האחרונות מתח גולדברג בכמה הזדמנויות ביקורת "מרומזת" על התנהלותו של מחליפו. אמנם אף פעם לא נקב בשמו של לינדנשטראוס במפורש, אך הדברים שאמר דיברו בעד עצמם.

בין היתר אמר גולדברג: "מבקר המדינה לא צריך לחפש סקופים. אין לו תחרות עם העיתונאי, עליו לנהוג באיפוק טרם הפרסום, תוך מתן הזכויות למבוקר"; וגם "מבקר המדינה לא צריך שיניים. מבקר המדינה אינו גוף אוכף, וכל שהוטל עליו זה לעסוק בביקורת, לפרסם את הממצאים ולהצביע על ליקויים, ולא לאכוף דבר על הגופים המבוקרים - לא על-ידי הטלת סנקציות ולא בשום דרך אחרת".

* מתחת ביקורת על לינדנשטראוס בהזדמנויות שונות.

"לא. הבעתי את דעתי בנוגע לדרך שבה יש לנהל הליך ביקורת תקין. הדגשתי תמיד שגם בביקורת יש תורת ביקורת וכללים שחלים עליה, זה לא דבר ששולפים מהשרוול. אמרתי את הדברים שחשבתי, בלי התייחסות לאדם מסוים. רציתי שהציבור יבין שתורת הביקורת היא לא שאדם קם בבוקר ומחליט 'אני עושה היום כך או אחרת ומודיע את זה לתקשורת'".

* אין לך ביקורת על לינדנשטראוס?

"אני לא מבקר אישית אף אחד. אם יש לי מה לומר אני אומר את הדברים מבחינת 'מבט על'.

* ובכל זאת, לינדנשטראוס הוא סוג של "סלב". איש מקודמיו בתפקיד לא כיכב בכותרות כפי שהוא מככב. המבקרים הקודמים נתנו לדוחות הביקורת לדבר בעד עצמם.

"נכון. וכך גם אני נהגתי. ברגע שהמבקר כתב את הדו"ח שלו, הוא מילא את תפקידו והכדור עובר למגרש אחר, בין אם זה מגרש הכנסת, הממשלה, המשטרה או בתי המשפט".

היום מודיע גולדברג: "אנהג כפי שנהגתי בתקופתי כמבקר המדינה, גם בתפקיד החדש". אם אכן כך, ניתן לצפות שכנציב תלונות הציבור על השופטים, יפעל בדרך-כלל מתחת לרדאר התקשורתי ויימנע ככל שניתן מעימותים עם גורמי ביקורת אחרים, זאת, בשונה אולי מקודמתו, שטרסברג-כהן, שהייתה הראשונה שמילאה את התפקיד המורכב. כהונתה לוותה בחיכוכים עם שופטים שנגעו, בין היתר, להיקף סמכויות הביקורת שלה ובעימות מתוקשר עם המבקר לינדנשטראוס. באפריל השנה פנתה שטרסברג-כהן לראש הממשלה, אהוד אולמרט, בטענה שלינדנשטראוס מתערב בנושאים המצויים בסמכותה (הרקע לפנייתה הייתה טיוטת דוח ביקורת שהכין המבקר בנושא "סדרי מינהל בבתי-הדין הרבניים").

* נחשבת למבקר מדינה שקט ולא תקשורתי.

"אני לא רואה בזה חיסרון, אבל בתפקיד החדש המבחן יהיה מבחן התוצאה. אני צריך להיכנס לתפקיד, ללמוד את התחום ואת השטח, ולראות איך לכלכל את מעשיי. ברור שגם בתפקיד הזה, ככל שמדברים על הופעות בציבור וחשיפה לתקשורת, העבודה צריכה להיות דיסקרטית, יסודית מעמיקה ועניינית".

* איך אתה מרגיש לקראת הכניסה לתפקיד החדש?

"זה תפקיד חשוב, שצריך למלא אותו ברגישות. אחרי שאכנס לתפקיד אדע קצת יותר על העבודה המעשית ומה שצפוי לי, כרגע מה שאני יכול לומר, שזה תפקיד לא קל. צריך למצוא בו את האיזון הנכון בין שמירה על עצמאותו של השופט או עצמאותה של המערכת, לבין ביקורת. זאת כל החוכמה, למצוא את האיזון. לא רק לבקר ולצאת ידי חובה, אלא ממש להיכנס לבדיקת כל תלונה ותלונה. מצד שני, אסור לשכוח שעצמאות השופטים, הממסדית והאישית, היא נכס שגם אותו צריך לשמור. אני אבקש לאזן בין העקרונות שציינתי, אבל מעשית נראה מה יקרה בשטח".

* ממה שראית במהלך כהונתה של שטרסברג-כהן והחפיפה לתפקיד, אתה חושב שהמוסד הזה יעיל ואפקטיבי?

"כן. עד כמה שהספקתי להכיר את התחום, התרשמתי שכן".

* יש לתפקיד הזה שיניים, יכולת להשפיע על התנהלות והתנהגות השופטים?

"אם לא הייתי חושב שאני יכול לתרום ולהשפיע, לא הייתי מקבל את ההצעה שהוצעה לי. אני לא הולך לשם כדי להעביר ולמלא את הזמן".

שיכון ותיקים

אם מישהו חשב כי הכינוי "ותיקים" הוא מילה נרדפת לפאסה - אין זה כך במקרה של ותיקי מקצוע עריכת-הדין. לפחות לא בעיני לשכת עורכי-הדין. ביום חמישי האחרון ערכה לשכת עורכי-הדין ערב הוקרה חגיגי לעוה"ד שקיבלו רישיון לפני 50 שנה. בערב הוענקו אותות לבכירי המערכת בדימוס, בהם משנה לנשיא בית המשפט העליון, תיאודור אור; למשנה לנשיא בית המשפט העליון, שלמה לוין; למבקר המדינה לשעבר ושופט בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג; לפרקליט המדינה לשעבר, עו"ד יונה בלטמן (שנפצע במלחמת השחרור, כשליווה את שיירת "נבי דניאל"); לשופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שושנה ברמן; ולשופט בית משפט השלום בירושלים, משה מוסק. שמות מאוד מכובדים.

"רובכם לא הגיע למקצוע כבנים ובנות של משפחות מפונקות. לא היה קל לרכוש את ההכשרה המקצועית ולהצטיין בה, הגם שייתכן שעתה היקף החומר המשפטי הנלמד רחב יותר, במיוחד לנוכח התפתחותה של שיטת המשפט הישראלית במשך השנים", אמר עו"ד יורי גיא-רון, יו"ר לשכת עורכי-הדין, בדברי הפתיחה שנשא ופרגן לוותיקים: "במהלך 50 השנים האחרונות הצלחתם, כל אחד מכם, להטביע את חותמכם בעולם המשפט הישראלי".

עוד הוסיף גיא-רון, שמתמודד מדי יום עם הביקורת על הצפת המקצוע: "המקצוע הינו לבני דורכם דרך חיים ולא רק מקור פרנסה. ספק אם אלה פני הדברים כיום, כאשר העוסקים במקצוע מהווים חצי אחוז מאוכלוסיית המדינה".

את דבריו סיים גיא-רון בנימה אופטימית, שאינה מאפיינת את העת האחרונה רוויית הביקורת על המערכת השיפוטית, עורכי-הדין והמקצוע בכלל. "הימים הם ימים של ממשלה חדשה, של אווירה חדשה, של שנה חדשה. מי ייתן ונאחד את השורות לשמור על מערכת המשפט, על הרשות השופטת, על האיכות המקצועית שלנו, על מעורבותנו הציבורית ועל האכפתיות החברתית, ונדע לטפל בעומס העצום בבתי המשפט, ברמה המקצועית ובמניעת ההצפה במקצוע עריכת הדין והעוסקים בו".