פרטנר תפצה שתי מנהלות ששכרן קוצץ בשל הריונן ופוטרו אחרי שילדו

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי חברת הסלולר פרטנר הרעה תנאי עבודה של שתי מנהלות סניפים משום שהיו בהריון, ואף פיטרה אותן אחרי הלידה בשל היותן אימהות. בגין האפליה מחמת הריון והורות תפצה פרטנר מנהלת אחת ב-80 אלף שקל - הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק עד היום מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. המנהלת השנייה תסתפק ב-40 אלף שקל.

בנוסף, נפסקו למנהלות פיצויים בסך כ-100 אלף שקל וכ-80 אלף שקל (משוערך) בגין הוצאה לחופשה כפויה בתקופת ההריון, הוצאה לחל"ת כפוי בתום חופשת הלידה ועילות נוספות. זו הפעם השלישית שפרטנר מחויבת לפצות מנהלת שהופלתה מחמת היותה אם.

אורית לפק שימשה כמנהלת מרכז שירותי ומכירה "הבירה" של אורנג', ואילו מלי ביאז'י שימשה כמנהלת נקודת השירות הטכני בתלפיות. באמצעות עוה"ד אודליה לוי-אטינגר ושיראל נקדימון טענו השתיים כי בכירי החברה, ובהם מנהל חטיבת הלקוחות (ובהמשך הסמנכ"ל), עמי ברנר, וסמנכ"ל חטיבת השירות (ובהמשך המשנה למנכ"ל), חיים רומנו (כיום מנכ"ל אל-על), ידעו על ההתנהלות המפלה אך לא מנעו אותה.

פרטנר טענה, באמצעות עו"ד אורלי אבירם, כי אין קשר בין היות התובעות בהריון לבין השינויים בתנאי העסקתן, שנבעו משיקולים ענייניים ומקצועיים והחלו עוד טרם היותן בהריון. לדברי החברה, הן פוטרו רק אחרי שכשלו ניסיונות החברה לשלבן בחזרה בעבודה.

חוק עבודת נשים אוסר לפטר עובדת בהריון בלא אישור הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת. כן נאסר לפגוע בהיקף משרתה ובגובה הכנסתה בלא אישור הממונה. איסור הפיטורין נמשך עד 60 יום לאחר תום חופשת הלידה.

החלטה מוכתמת

השופטת אורנית אגסי קבעה (בשני פסקי דין נפרדים) כי "גם לאחר שנודע לפרטנר, לברנר ולחיים רומנו באופן רשמי על היותה של לפק בהריון, הוחלט להוציאה לחופשה כפויה למשך חודש ולאחר מכן להעבירה מתפקידה. פרטנר עשתה כן ללא קבלת אישור מהממונה ובכך פעלה שלא כדין. בהחלטות שקיבלה פרטנר נלקחה בחשבון שלא כדין עובדת היותה של לפק בהריון".

גם ביחס לביאז'י נקבע כי פרטנר לקחה בחשבון את עובדת היותה בהריון, וכי "שיקול זה, אף אם נכלל במסגרת שיקולים שונים ששקלה פרטנר לכאורה בהחלטתה, מכתים את ההחלטה כולה".

השופטת קבעה כי בכך שפרטנר פירסמה מכרז לתפקיד של ביאז'י עוד בהיותה בהריון ואיישה אותו במחליף קבוע היא "סיכלה ותיכננה מבעוד מועד את האפשרות שלה לחזור לתפקידה בתום חופשת הלידה. התנהלות זו מהווה טעם לפגם ויוצרת מראית עין של אפליה וחוסר שוויוניות בעבודה. לנוכח מעמדה של פרטנר בישראל, נורמת ההתנהגות המצופה ממנה מחייבת כי תנהג בעובדיה בהוגנות ותום-לב".

עוד נקבע כי ברנר התפלא כשביאז'י רצתה לשוב לעבודה, משום ש"היא מסודרת ויש לה בעל עשיר", ושברנר טירפד את הצעת רומנו להשיבה לתפקידה.

גם ביחס ללפק נקבע כי פרטנר "פעלה בניגוד לדין" כשלא החזירה אותה לעבודתה לאחר חופשת הלידה וכפתה עליה לצאת לחל"ת. "פרטנר לא עשתה כל מאמץ לשלבה חזרה בעבודתה" ו"לא עשתה את המינימום הנדרש ממנה", נקבע.

ללפק נפסקו 80 אלף שקל מאחר שפרטנר הפרה שתי הוראות בחוק השוויון (היפלתה מחמת הריון ומחמת הורות). ביאז'י קיבלה מחצית מהסכום, משום שהאפליה מחמת הורות היתה משולבת עם אפליה מחמת הריון. בקביעת שיעורי הפיצוי נלקחה בחשבון "התנהלות פרטנר ומנהליה הבכירים, ובעיקר ברנר".

תביעת המנהלות נגד ברנר בעילה של גרם הפרת חוזה נדחתה, משום שלא הוכח שחרג מסמכותו או פעל בניגוד לטובת החברה. עם זאת, נקבע כי שעדותו היתה "מגמתית ומתחמקת" ו"לקתה באי-דיוקים". (עב' 2259/06). *