בוש לאזרחי ארה"ב: "אי אישור תוכנית החילוץ יוביל לפאניקה פיננסית; בנקים בשכונה שלכם יתמוטטו, מקומות עבודה יימחקו וייחסם האשראי למכונית ולקולג'"

בנאום לאומה הזהיר לפנות בוקר (ה') הנשיא ג'ורג' בוש, כי המשבר הפיננסי (ראו מילון מונחים) עלול למוטט את כלכלת ארה"ב אם הקונגרס לא יאשר את תכנית החילוץ הפיננסי, בעלות של 700 מיליארד דולר, שהממשל הניח השבוע על שולחנות המחוקקים.

זו היתה הפעם הראשונה בנשיאות בוש, שנאום לאומה הוקדש בשלמותו לכלכלה הלאומית. הנשיא נראה מתוח, חמור סבר, והופעתו הקרינה תחושה של דחיפות. הנאום נועד לשכנע אומה ספקנית, שתכנית החילוץ לא נועדה לעזור לוול סטריט אלא לכלל האזרחים, לכל צופה ומאזין, אך הוא כוון במיוחד לאזני מאות המחוקקים על גבעת הקפיטול, סנטורים וצירים, שב-24 השעות שחלפו החלו לשדר מסרים של מורת רוח מהתכנית ומהדרך שבה מנסה הממשל לדחוף אותה לגרון הקונגרס.

בוש ניגש למיקרופונים על רקע של דרמה מרתקת בזירת הבחירות לנשיאות: סנטור ג'ון מקיין, המועמד הרפובליקני, הודיע כמה שעות לפני הנאום, כי הוא משעה את הקמפיין שלו וחוזר לוושינגטון מפני שהקונגרס אינו מצליח לגבש קונצנזוס לאישור תכנית החילוץ. הוא קרא לברק אובמה, המועמד הדמוקרטי, להצטרף אליו ולבטל את העימות הפומבי הראשון ביניהם, שמתוכנן להיערך בליל שבת במיסיסיפי. אובמה דחה את ההצעה על הסף והקמפיין שלו החל לפזר רמזים, כי מקיין חוטא בפוליטיזציה של המשבר הפיננסי.

"כל הכלכלה שלנו נתונה בסכנה", אמר הנשיא בנאום. היזמה אינה מכוונת לסייע ל"חברה ספציפית או למגזר ספציפי. היא נועדה לאשש את כל כלכלת אמריקה".

"התכנית תסייע לצרכנים ולעסקים בארה"ב להשיג אשראי שיענה על צרכי היום-יום שלהם וייצור מקומות עבודה", אמר בוש, "והיא תסייע לשלוח מסרים לשווקים ברחבי תבל שהמערכת הפיננסית באמריקה עלתה שוב על הפסים".

"אמריקה עלולה לגלוש לפאניקה פיננסית", המשיך הנשיא. "....בד בבד עם צמיחת אי-הוודאות, החלו בנקים להגביל מתן הלוואות, שוקי האשראי נכנסו למצב קיפאון ולמשפחות ולעסקים מתברר, כי נעשה קשה יותר ללוות כספים. אנו בעיצומו של משבר פיננסי רציני והממשלה הפדרלית מגיבה עליו בפעולה החלטית".

מציאות מפחידה

בוש השתמש במילים קשות ולא טייח את האמת, כהרגלו בהתבטאויות פומביות קודמות, בעיקר על מצב המלחמה בעיראק. דווקא מפיו, המציאות נשמעה מפחידה יותר, למרות שדברים דומים השמיעו ראשי הצוות הפיננסי הבכיר שלו, שר האוצר, הנק פולסון, ויו"ר פדרל ריזרב, בן ברננקי, בשימועים בקונגרס.

הנשיא הזהיר, כי המשק האמריקני עלול לגלוש ל"מיתון ארוך וקשה" אם הקונגרס לא יפעל במהירות לאישור חבילת החילוץ. הוא צייר "תרחיש מדכדך" של קריסת בנקים, "אפילו בשכונה שלך", מחיקת מקומות עבודה ממפת התעסוקה וחסימת דרכם של אמריקנים מן השורה למקורות אשראי במאמץ לרכוש מכונית או לשלוח את הילדים לקולג'.

וזה לא הכל. "שוק המניות עלול לרשום ירידות נוספות, והתפתחות כזו תוביל לירידת ערכם של תיקי הפנסיה. שווי הבית שלך עלול לצלול. עיקולי בתים יעלו באופן דרמטי. אם אתה הבעלים של עסק או חווה, תמצא שהשגת אשראי נעשית קשה ויקרה יותר. עסקים רבים ייאלצו לסגור את דלתותיהם, ומליוני אמריקנים יהיו עלולים לאבד את מקומות העבודה שלהם.... בסופו של דבר, ארצנו עלולה להתנסות במיתון ארוך וכאוב".

"עמיתיי האזרחים, אסור לנו להרשות שזה יקרה", הכריז בוש.

בוש מקבל הדרישה להגבלת שכר מנהלים בחברות פיננסיות

על החשיבות שמייחס הבית הלבן לאישור התכנית בקונגרס תעיד העובדה, שבוש התקפל וקיבל שתיים מתוך שלוש התביעות שמעלים מחוקקים משתי המפלגות: פיקוח של הקונגרס על יישום התכנית, והגבלת שכרם של מנהלים בחברות פיננסיות שישתתפו בתכנית החילוץ. הממשל עדיין מתנגד תכנית לסיוע לבעלי בתים שרכושם נמצא על סף עיקול.

כאשר התכנית הוגשה בראשונה לקונגרס, לא נכללו בה שום פרטים על הדרך שבה מתכנן הממשל ליישם אותה: להיכן ינותבו 700 מיליארד דולר? מי יחליט להיכן הולך הכסף? האם חברות שימכרו לממשל נכסים מגובי משכנתאות רקובות ויקבלו כסף טוב ממשלם המיסים האמריקני יצטרכו למלא תנאים מסוימים? האם המנכ"לים שלהן יוסיפו לגרוף חבילות תגמולים ענקיות? התכנית כולה נפרשה על פני שלושה עמודים נטו.

המסר של ברננקי ופולסון למחוקקים היה: מהירות היא הגורם הקובע. תנו בנו אמון ואל תניחו עלינו רסן של פיקוח. השניים לא היו מוכנים לשמוע על הגבלת שכר המנכ"לים, או החרמת מנצנחי הזהב שלהם. אבל, המחוקקים לא היו מוכנים לקנות זאת והבית הלבן רשם זאת לפניו.

התוצאה: בנאומו הבוקר אמר הנשיא, כי "...(התכנית) צריכה לוודא, שמנהלים שסרחו לא יקבלו תגמולי עתק מכספי משלם המיסים... והיא צריכה לקבוע גוף דו-מפלגתי שיפקח על יישומה".

בוש דיבר בהרחבה על לבטיו לפני שהחליט לשלוח לקונגרס את חבילת החילוץ הפיננסי. "אני מאמין גדול בשוק החופשי, ולפיכך נטייתי הטבעית היתה להתנגד לכל התערבות ממשלתית. אני מאמין, שחברות שמקבלות החלטות גרועות צריכות להתקפל. בנסיבות נורמליות, הייתי נוהג כך. אבל הנסיבות כרגע אינן נורמליות. השוק אינו מתפקד כפי שהוא צריך. אנו עדים לאבדן אמון בקנה מידה גדול, ומגזרים רחבים של המערכת הפיננסית האמריקנית נתונים בסכנת סגירה".

קורס בסיסי לתמידי שנה א'

חלק גדול מהנאום הקדיש בוש להסברים: מה בדיוק קרה, מדוע זה קרה, ואיך זה ישפיע על האזרח בוויסקונסין או בארקנסו. הוא דיבר בגובה העיניים, בשפה לא כלכלית. היה אפשר להגדיר זאת כ"כלכלה 101", קורס בסיסי לתמידי שנה א'.

נאומו של בוש היה "נשק יום הדין", לדברי אחד מיועציו. "קליע שיורים פעם אחת בלבד". יועצי בוש היו מודעים היטב לסיכונים בהשמעת נאום כזה. בראש ובראשונה, הוא עלול לחולל בהלה בשווקים הגלובליים. שנית, הוא מערער את מעט האמון שנותר לבוחרים ברפובליקנים ופוגע בסיכויי מקיין להיבחר לבית הלבן.

העובדה שבוש החליט לשאת נאום כזה מעידה על מידת החומרה שהוא מייחס למצב הכלכלי ועל הדחיפות שבה, לדעתו, צריך הקונגרס לטפל ביזמת החילוץ.

כמה פרשנים אמרו לפנות בוקר, כי זו היתה שעתו היפה של הקונגרס, שלא נכנע למכבש הלחצים וההפחדה של הממשל. יחד עם זאת, סיכויי אישורה של התכנית עדיין אינם ברורים. גורם דמוקרטי בכיר בקונגרס אמר, כי מחוקקים משני הבתים ומשתי המפלגות יעבדו במשך כל היום (ה'), במאמץ לגבש נוסח סופי של הצעת חוק שיהיה מקובל על הממשל.