הנקראות ביותר

פיטר רוט | מוזיקאי

לשאיפה המקצועית של פיטר רוט, 34, נגן (גיטרות, תופים וקלידים), זמר ("מוניקה סקס" ותקליט סולו) ומפיק מוזיקלי, קראו אריק איינשטיין. הוא היה מוכן לעשות הכול כדי לנגן איתו. כששמע שהוא מתחיל בהקלטות, פתח רוט במתקפת גרילה משולבת כדי להגיע אליו. "התקשרתי לתמי, אשתו של מיכה שטרית, שהפיק אותו", הוא מספר, "וניג'סתי לבחורה שעובדת אצל יזהר (אשדות). אמרתי שאני חייב להיות בתקליט כי אני נגן הבס הכי טוב בארץ. בסוף הרימו אליי טלפון ואמרו שהוא צריך בסיסט וגיטרה חשמלית לשני שירים".

איבדת דופק.

"בקושי יכולתי לנשום. אריק, אדם נחמד, קלט שאני שולט ב'מציצים', אז רצו בדיחות והוא נדלק על איך שאני מנגן, וכבר עשיתי לו גם קולות על הדרך. בתקליט הבא שנינו היינו על העטיפה. הגשמתי את החלום הכי גדול שלי".

דרכו הכרת את יזהר אשדות.

"שהחליף את מיכה בהפקה של התקליט הראשון שעשיתי עם אריק. הוא קלט אותי, וכשהתחיל לעבוד על 'הכול או לא כלום' של דיוויד ברוזה, קרא לי".

והוא הפך לסוכן ולמנטור שלך.

"הוא פקח לי את העיניים. אלבום הסולו שלי יצא בזכותו בלייבל שלו; בזכותו, כי הוא הכריח אותי לעשות אותו. הוא ישר כמו סרגל, הכול על השולחן".

חתמתם על חוזה?

"ודאי, אבל הוא משוחרר. אם אני סוגר הקלטה, הוא לא ייקח אחוזים, אבל הוא סגר לי את ההפצה עם 'הד ארצי'. אני גם נגן שכיר אצל שלמה ארצי, וקשה לי לעמוד מול אמרגנים בסדר גודל של סלוצקי, אז הוא עשה את זה בשבילי".

משלמה ארצי אפשר ללמוד איך עושים כסף ממוזיקה.

"הוא איש מדהים ואיש עסקים מעולה. יש לו המון ניסיון, וההערכה הכי גדולה שלי אליו, שהוא התחיל מלסחוב את התאורה על הגב ומלהקים את הבמה בהופעות שלו בצוותא בשנות ה-70. הוא יודע כמה כל נגן מקבל, מפקח על הכול".

והוא גם מסחרי.

"זאת לא בושה להיות מסחרי. 90% מהעולם רוצה מיינסטרים. גם האלבום הראשון שלי היה מיינסטרים. עכשיו אני מקליט אלבום משיריו של שמוליק ציזיק, שכתב את 'רוצי שמוליק', שאני הלחנתי, ואני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים".

המוזיקה היא עניין גנטי במשפחה שלכם. לסלו, סבא שלך, מנצח, ואבא, פול, מנגן על בס.

"אני שדרוג של שניהם מבחינה עסקית. לא היה להם מושג איך עושים ממוזיקה כסף. אבא שלי לא ידע איך להתפרנס מהמוזיקה, וסבא שלי, שהוא כישרון מטורף, שעדיין טס לנצח על תזמורת ברומניה בגיל 88, הוא איש עסקים מזעזע".

כמו רוב המוזיקאים.

"את יודעת למה? כי ההנחה הבסיסית בענף היא שאין כסף. הכול מערופים. בגלל שמוזיקה כל-כך נגישה, לא תופסים אותה כמקצוע. אימא אמרה לי שזה תחביב, כי אבא שלי היה נגן שכיר ולא התפרנס אף פעם כמו שצריך. אני רציתי לעשות את זה אחרת".

מהתחלה?

"כשחתמנו על חוזה עם הד ארצי, לא היה לנו מושג על מה אנחנו חותמים, העיקר שהשירים יצאו על דיסק. היה לנו אמרגן שהיה קודם שיפוצניק, ואז החלטנו לטוס לניו יורק למין טיול אחרי צבא, ושילמתי על התקופה הזאת מחיר נפשי של חרדות. חזרתי לארץ שבר כלי - בלי להקה, בלי חממה - והבנתי שמלהיות נגן לא תבוא עליי ישועה, כי הסיכוי שתיפול על הפקה שבאמת מעניינת אותך הוא נמוך מאוד".

ובכל זאת צריך להתפרנס.

"אז החלטתי להרחיב אופקים ולעשות הפקות. בתוך שלוש שנים הפקתי את מאור כהן, ברי סחרוף, קובי רכט וטל שגב; הייתי חבר בלהקת הזבובים וניגנתי אצל אביתר בנאי".

סחטת את עצמך.

"לגמרי. עד היום אני סוג של וורקוהוליק. יום שאני לא מקליט או מתעסק במוזיקה, זה יום מבוזבז. פתאום קלטתי שיש אקו"ם, איגוד הנגנים ואשכולות, והבנתי שהם הפנסיה שלי. התחלתי להעריך את עצמי".

ולמרות הביקוש שמרת באדיקות על "שירות ללקוח".

"תמיד היו לי כמה כללי בסיס, והראשון הוא דרך ארץ. תמיד אבוא לפני הזמן, אהיה ידידותי. תמיד אנסה להתחבר אל הקליינט מהמקום הכי טוב. אני אתן את השירות הכי טוב".

מי משקיע בתקליטים שלך?

"אני משקיע. פעם מאסטר היה עולה 50-70 אלף דולר, והמאסטר היה של חברות התקליטים. שווה לשים עשרת אלפים דולר ולראות את ה break even-מוקדם. האלבום הראשון התחיל להרוויח אחרי 3,000 עותקים".

אתה מעורב לגמרי בפרטים עסקיים.

"תמיד עם היד על הדופק. יודע מה נכנס וכמה יוצא, טיפה מושקע בבורסה, וכשצריך מתייעץ עם נטע (גרטי) אשתי ועם יזהר".

יש תוכנית חומש?

"יש בי השלמה מסוימת שסדר העדיפויות השתנה מעבר לדחף להרוויח ולהצליח יותר. הילדה היא החיים שלי, ואני רוצה שיהיה לנו כסף להתקיים בכיף, לעשות עוד מנוי לעיתון או לפתוח עוד ערוץ בכבלים בלי לעשות חשבון". **

liat12@bezeqint.net

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות