יוצרים ויצרים

פרשה חדשה של ויכוח בנושא זכות יוצרים לאדריכל מעוררת מחדש את בעיית הפגיעה במעמד המקצוע. משרד האדריכלים אריה שרון - אלדר שרון אדריכלים ומתכנני ערים, שתכנן את מבנה בנק ישראל, טוען כי עבודות השיפוץ שמתכנן הבנק פוגעות בזכויות היוצרים וביצירה. המשרד דורש לעכב ביצוע העבודות עד לקבלת הסכמתו לביצוען, בין אם לפי התוכניות שאישר הבנק ובין בשינויים שידרוש המשרד.

במכתב ששלח בא כוח המשרד לבנק הוא ציין, כי ב-1967 נשכר המשרד על-ידי מעצ (בשם מדינת ישראל) לתכנן ולבנות את בניין בנק ישראל. "עם השלמתו נודע הבניין כיצירה אדריכלית חדשנית וייחודית, הן מבחינת עיצוב הפנים והן מבחינת חזות הבניין", ציין. המשרד הוסיף, כי מכתבות שפורסמו בעיתונות הופתע המשרד לגלות שהבנק מתכנן פרויקט שיפוץ ורה-תכנון מקיף בבניין, שעלותו מוערכת ב-120 מיליון שקל. עוד פורסם, כי בעבודות זכה משרד דונסקי אדריכלים.

המשרד טען במכתב, כי בחוזה שנחתם עמו ב-1967 יש התחייבות מפורשת של המדינה להעניק לו כמתכנן "זכות סירוב ראשונית" לגבי ביצוע עבודות, תוספות או שינויים. לטענת המשרד, אף אם יחליט לא לבצע את הפרויקט, עדיין יש לו הזכות להתנגד לפגיעה באופי הארכיטקטוני.

נוסף לכך, לפי עמדת המשרד, בביצוע עבודות השיפוץ ללא רשות המשרד וללא פיקוחו, יש פגיעה בזכות היוצרים ו"בזכות המוסרית" שקבועה בחוק זכויות יוצרים ליוצר על יצירתו האדריכלית. המשרד דורש לאפשר לו להפעיל את זכותו לפי החוזה כדי לבצע את עבודות התכנון של השיפוצים, אם ירצה בכך.

"בארץ אין הגנה"

בתגובה למכתב, כתב בנק ישראל כי ההסכם בין הצדדים לא הקנה "זכות סירוב ראשונה" לביצוע עבודות במבנה בכל עת בו הבנק חפץ לערוך שינוי, לא כל שכן בחלוף 40 שנה ויותר מתכנונו, כאשר בנק ישראל כלל אינו צד להסכם האמור. בכל אופן, לטענת הבנק, ההסכם אינו מחייב את המדינה לפנות אל המתכנן בכל מקום בו היא חפצה לערוך שינוי או תוספת לאחר סיום בניית המבנה. מעבר לכך, הוסיף הבנק, כי ההסכם קבע כי יראו בפטירת המתכנן (אריה שרון המנוח ואלדר שרון המנוח) כאילו הודיע המתכנן שאינו מעוניין בביצוע העבודה הנוספת.

בנק ישראל אף ציין, כי אין בכוונתו לערוך שינויים מפליגים במבנה החיצוני של הבנק ובחזיתותיו, ומרבית השינויים המתוכננים יתרכזו בפנים המבנה ויכללו בעיקרם את החלפת המערכות המכאניות (חשמל, מיזוג, מים, אינסטלציה, תקשורת, טלפוניה ומערכות בטיחות), ושינויים בפרוגרמה הפנימית - במיקום היחידות השונות במבנה והתאמת המבנה לצרכי היחידות השונות במאה ה-21. ככל שיתוכננו שינויים חיצוניים בעלי השפעה מהותית על המראה החיצוני, יביאם הבנק לידיעת הציבור בטרם הביצוע. בכל אופן, מציין הבנק כי השינויים יובאו גם לעיון והתייחסות האדריכל ארד שרון.

שרון, בנו של המתכנן המקורי ומבעלי המשרד, דוחה את טענת הבנק כאילו מדובר בשינויים אלקטרו-מכאניים בלבד, שאינם משנים את הארכיטקטורה. לדבריו, הדבר יגרום לשינויים במבנה, ובוודאי ניתן להסיק זאת מעלות העבודה. "ככל שהזמן עובר, הצורך בשמירת זכויות היוצרים של מבנים בעלי חשיבות ארצית ואף בינלאומית גובר", אומר שרון. "תכנון מבנה בנק ישראל נעשה על-ידי משרדנו לאחר שזכה בזמנו בתחרות אדריכלים. בנק ישראל, בפרספקטיבה של זמן, מייצג תקופה חשובה באדריכלות הישראלית. הבנק הפר את החוזה בכך שלא פנה קודם למשרד. החוזה עדיין תקף. אבל מעבר לוויכוח, המקרה משקף בעיה עקרונית, שאין זכות יוצרים לאדריכלים בארץ. בעבר החוזים בין האדריכלים ללקוחות ציינו את נושא זכויות היוצרים, אבל כיום אין הגנה. החוזים הפכו אגרסיביים כלפי מתכננים עד כדי כך שאין לך שום זכויות על יצירתך".

האדריכל אמנון רכטר מסכים שיש כיום בעיה בשוק בחוזים שנחתמים עם אדריכלים בהיבט של זכויות היוצרים. "אלה יכולים להיות חוזים דרקוניים ומקוממים מאוד", הוא אומר. "אבל הרבה פעמים אין ברירה אלא לחתום, אם האדריכל מעוניין בעבודה, כי אחרת פשוט יתנו אותה לאדריכל אחר. אדריכל אינו יכול לכפות את עצמו על קליינט. הבעיה היא שחוזים כאלה הרבה פעמים מאפשרים ליזם לפטר את אדריכל ללא כל סיבה, כשאין לאדריכל אפשרות להתגונן מפני הקפריזות שלו.

"היום, בהרבה חוזים קובעים הלקוחות שאם הם שילמו לאדריכל על עבודתו, יש להם זכות מלאה על כל התוכניות שהכין. אינני מכיר את החוק החדש, אך יזמים חושבים שברגע שהם שילמו היצירה וזכויות היוצרים שלהם. צריך לדאוג לכך שזכויות היוצרים יישארו בידי האדריכל. חייב להיות מנגנון שיגן עליו מפני קפריזות היזמים. נכון גם שאסור לפגוע או 'להרוס' יצירה אדריכלית בלי להתחשב ביוצר המקורי. אבל, צריך גם לזכור שלא כל בניין הוא יצירה אדריכלית. וילה פשוטה אינה יצירה שצריך להגן עליה. אבל במקרה שמדובר ביצירה כזו, הוויכוח הוא הזכויות הרוחניות של הציבור בכללותו על בניין. מדובר בנכס שיש לו חשיבות לציבור".

החוזים האגרסיביים אינם הבעיה היחידה של אדריכלים. באוגוסט האחרון נכנס לתוקף חוק זכויות יוצרים החדש, שלדעת ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל פוגע עוד יותר בזכויות היוצרים של אדריכלים. החוק החדש הגדיר יצירה אדריכלית בתוך רשימת היצירות המהוות יצירה אמנותית, וקובע כי ביצירה אמנותית יש זכויות יוצרים.

לדברי האדריכל דני מורן, ממשרד מורן דיק אדריכלים, "בעוד בכל העולם החוק מגן על האדריכל, בישראל מהווה חוק זה צעד נוסף בדרך לזילות המקצוע. חוק זכויות היוצרים החדש מכליל את היצירה האדריכלית כחלק מהיצירה האומנותית, אך מגביל את היכולת של האדריכל לשמור על זכויותיו. מאז פרשת האדריכל עטיה ותכנון מרכז השלום (מגדלי עזריאלי בתל אביב), דואגים מזמיני העבודות האדריכליות לכלול סעיפים בחוזים המעבירים להם את זכויות היוצרים במבנים המוזמנים. אדריכל שלא יהיה מוכן לחתום על הסכם הכולל סעיף העברת זכויות - סיכויו לקבל עבודה קלושים, אם בכלל".

מורן מציין, כי ברגע שזכויות היוצרים בידי היזם, על-פי סעיף 11 לחוק מותר לו להעתיק את הפרויקט ו/או לעשות יצירה נגזרת של הפרויקט, כלומר להעתיקו תוך הכנסת שינוי קטן. לדבריו, החוק קובע כי יצירה מוזמנת היא בבעלות מי שיצר אותה, אלא אם כן מוסכם אחרת במפורש או במשתמע. מכיוון שרוב העבודות הארכיטקטוניות הן מוזמנות, המשמעות היא שהחוק מאפשר למזמין זכות כמעט בלעדית על היצירה.

בעיה נוספת היא בסעיף שפוגע יותר מבעבר ביכולת האדריכלים להגן על עצמם. סעיף זה קובע כי במקרה שבו כבר החלה בניית מבנה שיש לגביו הפרת זכויות יוצרים, האדריכל לא יוכל לקבל צו למניעת הבנייה או להריסת מה שנבנה.

תקדימים מהעבר

סוגיית זכויות היוצרים של אדריכלים התעוררה בעבר בכמה מקרים. אחד מהמקרים שזכה לכותרות היה כאמור תביעתו של האדריכל אלי עטיה, שהכין את תוכניות מרכז עזריאלי המקוריות עבור קנית השלום השקעות, שזכתה במכרז העירייה. עטיה פוטר בסוף 1992, ובמקומו נשכרו שירותיו של האדריכל אברהם יסקי.

בין הצדדים התנהלה בוררות, שבסופה חויבה קנית לשלם לעטיה 1.5 מיליון דולר. עטיה עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לצו מניעה שיאסור על העירייה ועל קנית לבצע את הפרויקט, אלא על-פי התוכנית שלו שזכתה במכרז. אולם, פסק הבוררות בין הצדדים התקבל, ובית המשפט העליון דחה את הערעור. המסקנה היתה שזכותה של קנית להנהיג שינויים והתאמות בתוכניות עטיה במהלך ביצוע המכרז, והכל במסגרת התנאים שנקבעו במכרז.

יסקי עצמו עמד בתחילת העשור על רגליו האחוריות כדי להגן על זכויות יוצרים שלו בתכנון כיכר רבין, לאחר שלשכת האדריכלים הכריזה על תחרות בינלאומית לעיצוב הכיכר. הכיכר תוכננה ע"י האדריכלים יסקי ושמעון פובזנר, ופותחה ככיכר עירונית במהלך שנות ה-70, בסמוך להקמת בית העירייה. יסקי הודיע בזמנו ללשכת האדריכלים, שמכוח זכויות היוצרים שלו על הכיכר הוא דורש לבטל את התחרות.

גם תוכנית הרחבת מוזיאון ישראל עוררה טענות מצד המתכנן, הארכיטקט אל מנספלד. ב-1998 התריע הארכיטקט, זוכה פרס ישראל, על כוונתו לבקש מבית משפט צו מניעה נגד מימוש תוכנית ההרחבה, תוכנית שהכין הארכיטקט ג'יימס פריד. הטענה היתה כי התוכנית פוגעת באופי המוזיאון.

פרשה שעוררה את הסערה הציבורית המתוקשרת ביותר היתה אישור תוכנית שיפוץ היכל התרבות בתל אביב. ההיכל תוכנן על ידי דב כרמי, זאב רכטר ויעקב רכטר ונחנך ב-1957. בנו של האדריכל המנוח יעקב רכטר, אמנון רכטר, הועסק בתכנון שיפוץ האולם שתכנן אביו, אך פוטר בשלב מתקדם על-ידי העירייה וקרן תל אביב לתרבות. במקום זה הוכנה תוכנית שיפוץ גדולה שעוררה זעם בקרב אנשי שימור והמתכננים המקוריים, ונדחתה לבסוף בוועדה המחוזית.**

orit-b@globes.co.il