שלדים בכספות

הודעתו של בנק ישראל, לפיה תמונת הנזילות של הבנקאות המקומית לא השתנתה למרות המשבר החריף הפוקד את העולם כולו, אמורה לבטא את השוני של ישראל ממה שקורה במשקים אחרים, עליהם עוברים ימים סוערים יותר. לעת עתה, השווקים בישראל מתפקדים ואין תופעות של מנוסה מבוהלת אל עבר נזילות, תוך כדי קריסה של מוסדות פיננסים.

למען האמת, חלק מצרותיה של הבנקאות המקומית נחסכו ממנה כאשר ממשלות אירופה החליטו, בצורה נחושה למדי, לשכנע מפקידים ומשקיעים כי אף בנק אירופי לא יורשה לקרוס. ההתערבות הגדולה באירופה, אשר קבעה את דרך הפעולה לממשלות רבות בעולם, כולל בארה"ב, מאפשרת לבנקאות המקומית, החשופה לא מעט לבנקים לחו"ל, מרחב תמרון גדול יותר.

שלדים בארון

השאלה המהותית, אשר רבים שואלים בימים אלה, היא האם בנק ישראל - או לצורך העניין, יתר הגופים הפיננסיים במשק - אכן מכירים את התמונה כולה, האם אין שום שלד באיזה ארון מוסתר? קשה לכנות אגרות חוב קונצרניות "שלדים בארון"; השוק כבר מזמן תמחר את ערכן וההפסדים למשקיעים בקופות גמל כבר נגרמו. הבעיה בהקשר זה היא יותר בתחום הפסיכולוגיה: מה יקרה כאשר הדיווחים על התשואות לרבעון השלישי של השנה יגיעו לידי המשקיעים בקופות.

בכל מקרה, יש להניח כי הקופות יעשו את מיטב המאמצים לכבות כל שריפה על ידי ניסיון להסביר את מהות ההפסדים, ומה צפוי בעתיד.

בשורה התחתונה, המגזר הפיננסי הישראלי אמנם לא יכול להיות רגוע ויש מקום לדאגה כנה ואמיתית; אך יחד עם זאת, בהשוואה למקומות אחרים בעולם, המגזר הפיננסי נראה כמתפקד היטב ומסוגל להתמודד עם לא מעט זעזועים. אך המשבר איננו אלא החלק הראשון של ההצגה העיקרית, וזו תתרחש בתחום הריאלי, של ביקושים, תפוקה, יבוא ויצוא.

כל רכיב, כמעט, בביקוש המצרפי במשק עומד היום מול אתגר לא פשוט. הדברים אמורים במיוחד בתחום ההשקעה והמימון השוטף של תאגידים. מאיפה בדיוק יבוא ההון אשר יממן הרחבת תפוקה? מי ילווה לחברה כלשהי כדי לקיים רמת פעילות מסוימת? אלה השאלות האמיתיות אשר ממתינות לתשובות כאשר השווקים הפיננסיים יירגעו. עד כמה הממשלה תהיה מוכנה לחרוג מדרכה כדי לתמוך בעסקים, במיוחד קטנים ובינוניים, אשר ייקלעו לימים לא קלים?

לב הבעיה - היצוא

שאלה מהותית אחרת היא עד כמה הצריכה הפרטית בישראל תקטן, כתוצאה מהירידה הצפויה באמון הצרכנים והירידה האפשרית בהכנסות של משקי בית. אך פה, כמו במקרה של המערכת הפיננסית, יש לזכור שתי עובדות בסיסיות.

ראשית, בישראל לא נרשמה שום בועה בתחום הנדל"ן למגורים, ולא הייתה אשליית עושר אשר דחפה פרטים לרמות צריכה לא מציאותיות. שנית, הצרכן הישראלי לא ממש נדחף לקבלת אשראי כדי לממן צריכה, ונראה שבעניין זה המשק חייב לו, לאותו צרכן זהיר וחשדן כלפי אשראי, חלק לא קטן מאיתנותו היחסית. משקי הבית אולי יתאימו את הצריכה שלהם לירידה הצפויה בהכנסות, אך מדובר בהתאמה, לא בתנועה חדה ודרמטית מהסוג שעוד יתרחש במשק האמריקני.

לב הבעיה של כלכלת ישראל בחודשים הבאים, ואולי בשנים הבאות, הוא בתחום היצוא. עד עתה הביקושים בעולם לא הראו סימני האטה דרמטיים, אך זה עומד להשתנות בקרוב. ביקוש נמוך מאוד בחו"ל, בתוספת שקל חזק מאוד, יוצרים בעבור המשק הישראלי, אשר תלוי ביצוא, בעיה לא פשוטה. לפני עשרים שנה אפשר היה לצפות שיצואנים יפנו אל השוק המקומי, וזה אכן מה שקרה לא פעם במצב דומה.

אך היצוא הישראלי של היום אינו דומה כלל ליצוא מלפני עשרים וחמש שנים. התלות בביקושים בחו"ל גברה, התלות בהון זר אשר ירכוש חברות הזנק ישראליות גדולה מאוד. מה שחמור יותר הוא שלא ניתן להעריך כרגע את גודל הפגיעה ומה ניתן לעשות כדי למזער את הנזק. פירמות רבות התלויות ביצוא יצטרכו לבצע מהלכי ייעול ללא תקדים ולנסות לשרוד את התקופה קרובה. יהיו גם דרישות לסיוע ממשלתי כזה או אחר.

סיוע כזה אכן יכול לבוא, אך הוא יהיה צריך להיות מותנה בנקיטת הצעדים הדרושים להבטיח שכשהעולם שוב יתרחב, מי שייהנה מהפירות יהיה לא רק מנהלי ההייטק אלא כל אותם משלמי מסים אשר את יממנו את הסיוע לתעשיות ישראליות רבות. *