דן חלוץ: מעולם לא חשבתי שאנשי צבא צריכים להיות דמויות לחיקוי; אני לא מיליונר

הוא מתבטא בזהירות, אבל המרירות לא מרפה ; מלחמת לבנון השנייה לא הייתה כישלון, וינוגרד שירת את המערכת הפוליטית, והציבור לא יודע לפרגן: "כולם כאן חושבים שהם שוחים טוב יותר ממייקל פלפס" ; דן חלוץ אולי מוכר מכוניות ואנטנות, אך כבר מכין קאמבק ציבורי

בחודש שעבר התקשר בעליה של מכונית ב.מ.וו למשרדי היבואנית, קמור מוטורס. אין לו בעיה עם המכונית, הוא אמר, אבל יש לו בעיה עם השירות שהוא מקבל מהחברה. כמי ששילם מאות אלפי שקלים על מכוניתו, ללקוח לא הייתה שום כוונה להסתפק בשיחה עם המוקדנית של מחלקת שירות הלקוחות. אני רוצה את המנכ"ל על הקו, הוא דרש.

עד מהרה חיברה מזכירתו של רב-אלוף במילואים דן חלוץ בין השניים. "הוא דווקא בא בגישה חיובית", מספר הרמטכ"ל שהיה למנכ"ל. "הוא אמר, 'אני מרוצה מהמוצר, אבל יש לי הערות לגבי האינטראקציה שבין לקוח לחברה'. התלונות שלו היו בנוגע לאיכות השירות, דבר שאנחנו חייבים לעמוד בו ברמה הכי גבוהה. היום אעשה עם האנשים כאן תחקיר קצר".

עד לפני מעט יותר משנה וחצי היה חלוץ עסוק בתחקירים אחרים. לאחר סיום המלחמה בלבנון הוא הורה לפתוח בסדרת תחקירים פנימיים בצה"ל, לבדיקת התנהלותו במלחמה. בינואר 2007, לאחר שהושלמו, התפטר. במכתב לראש הממשלה, אהוד אולמרט, כתב ש"אני חש בגאווה שהשלמתי את אשר שמתי לי כיעד עם סיום המלחמה בלבנון ומיציתי את אחריותי".

עכשיו הוא כאן, במשרדי קמור ברחוב המסגר בתל אביב. כשני קילומטרים מפרידים בינם לבין לשכת הרמטכ"ל בקריה. שני קילומטרים, עולם ומלואו. המדים הוחלפו בחליפות, את מקום המשכורת הצבאית תפסו שכר נדיב וחבילת אופציות שמנמנה, והעיסוק בגורל האומה הומר בניסיון למכור כמה שיותר מכוניות לעשירי ישראל ומזרח אירופה. אפילו הדוגמה האישית שינתה פניה: סיגריות "פרלמנט", אלה שחלוץ הכריז על גמילה מהן, מוצתות עתה בתדירות מכובדת.

"אתה לא יכול לצפות", אומר חלוץ, "שאחרי תפקיד רמטכ"ל תעבור לתפקיד אקוויוולנטי במגזר העסקי. לא מבחינת האינטנסיביות, לא מבחינת האחריות. מי שחי באשליה הזאת, נידון לאכזבה. יש בישראל שניים-שלושה תפקידים דומים לרמטכ"ל - ראש ממשלה ושר כזה או אחר".

ואין לך יותר החיידק הציבורי?

"השאלה הבאה".

אני מבין מתשובתך שכן.

"לא אמרתי כן ולא אמרתי לא. השאלה הבאה".

את מי שירת וינוגרד

חלוץ מסרב לחשוף את תוכניותיו לעתיד, אבל מאשר שהן גובשו: "בינתיים זה עם עצמי ועם המאוד קרובים לי, אבל אני כבר יודע מה התוכניות. חד-משמעית". הימנעותו מלהכחיש שבכוונתו לשוב אל הציבוריות ולהיכנס לפוליטיקה מעניקה אולי יותר מרמז.

שאול מופז ואהוד ברק מינפו את הדרגות לקריירה פוליטית בזריזות שיא. חלוץ מנוע מכך: במארס אשתקד אישרה הכנסת חוק שלפיו קצינים מדרגת אלוף ומעלה יידרשו לשלוש שנות צינון בין שחרורם מצה"ל לכניסה לפוליטיקה. "החוק הזה", רושף חלוץ, "אולי נותן הגנה לחברי הכנסת שהעבירו אותו כדי שלא יהיו להם מתחרים - אבל עם ישראל ניזוק ממנו. אין פסול בזה שיהיה עוד ראש עיר אקס אלוף. אלה אנשים טובים שעברו דרך ארוכה, אנשים שיודעים לעבוד. שים לב שהחוק לא חל על אנשים שעוברים ממשרדים ממשלתיים לסקטור הפרטי".

לגביהם החוק מחייב צינון של שנה.

"זו שנה וירטואלית".

חלוץ, בכל אופן, לא מבזבז זמן. מלבד הקריירה העסקית (נגיע אליה בהמשך) הוא גם כותב ספר שיושלם, להערכתו, עד סוף השנה. "הספר עוסק בהכול. יהיו בו סיפור חיי, והתייחסות לכל הסוגיות שעל סדר היום. אני אוהב לכתוב. יושב מול המחשב, כותב וכותב".

יש אנשים שצריכים לחשוש?

"לא. איני אוהב את הצהוב, את הרכיל. איני הולך לפתוח חשבונות ולסגור חשבונות. איני רוצה להלך אימים על איש. גם אם יש לי ביקורת על מישהו, היא לא תיאמר בבוטות, בשפה נמוכה, מתחת לחגורה. זה לא אני וזה לא טבעי".

קודמו של חלוץ, משה (בוגי) יעלון, דווקא לא היסס לתקוף שורה של אישים בספר שהוציא החודש וביניהם גם חלוץ; יעלון רומז שם לקשרים הדוקים מדי בין חלוץ לבין ראש הממשלה שמינה אותו, אריאל שרון. חלוץ סירב להגיב לדברים.

הכפשות הן אולי לא הסגנון של חלוץ, אבל מהתנסחויותיו הפתלתלות ניתן להבין כמה מעט הערכה הוא רוחש לחלק ממבקריו. כשהוא נשאל, למשל, היכן מצא התנהלות טובה יותר - בעסקים, בצבא או בדרג המדיני והפוליטי - הוא משיב ש"תהליכי העבודה בצבא הם הכי מסודרים שראיתי. במערכת העסקית אני עד למיצוי זריזות ותגובה לאירועים. יש קבוצת איכות ניהולית גבוהה בסקטור העסקי, ובאותה מידה בסקטור הצבאי. לא הזכרתי את התחום הנוסף ששאלת עליו".

מטבע הדברים ההתנסחות הזאת מושכת את השיחה אל מלחמת לבנון. חלוץ אמנם הודה בטעויות שעשה במלחמה, אבל הפער בין האופן שבו תופס הציבור את תפקודו במלחמה לבין השקפתו שלו הוא ניכר. "אני לא מקבל את המילה כישלון לתיאור המלחמה", הוא מבהיר.

כך קבע דוח וינוגרד.

"דוח וינוגרד לא קובע כלום. ועדת וינוגרד כתבה את חוות דעתה. הם לא השתמשו במילה כישלון אלא ב'החמצה'. יש הבדל".

הוועדה, נזכיר, כתבה על חלוץ: "כשל במילוי תפקידיו כמפקד העליון של הצבא (...) וגילה חוסר במקצועיות, באחריות ובשיקול דעת".

חלוץ, בכל אופן, מרשה לעצמו היום להגיד מה הוא באמת חושב על הוועדה. דבריו מסבירים אולי מדוע התפטר לפני דוח הביניים. "דוח וינוגרד לא רלבנטי לשום מסקנות של צה"ל. צה"ל את מסקנותיו הסיק לפני הדוח, ולא חיכה לו. דוח וינוגרד הוא ספר שבטח מונח באיזשהו מקום, ואני לא רואה בו את הכלי שלאורו הצבא מתקן את מה שצריך לתקן. ממש לא".

הוענק לוועדה מקום מוגזם בציבוריות הישראלית?

"העניקו לוועדה מקום מאוד מוגזם בציבוריות. העניקו לוועדה מעמד כזה, או דיברו בה כל-כך הרבה, בעיקר משום שהיא שירתה את המערכות הפוליטיות ופחות את העניין עצמו. בשביל העניין עצמו - לתחקר את מה שהיה במלחמה בכל מה שקשור לצבא - לא היה צריך את ועדת וינוגרד. ועדה כזו איננה יכולה להחליף את המערכת המקצועית שבודקת ושחוקרת את עצמה. בהנחה, כמובן, שהיא עושה את זה בהגינות ובצורה ראויה".

בצה"ל של גבי אשכנזי מדובר רבות על "מהפכה" - יותר אימונים, ובעיקר דגש על החזרת רוח הקרב הישנה, זו שנעלמה אי-שם בין מסכי הפלזמה. חלוץ מגיב ביובש. הוא מודע לכך שנעשו שינויים ארגוניים ושמוקדש יותר זמן לאימונים, אולם בעיניו "אין שום דבר שונה באופן מהותי בין צה"ל היום לעומת צה"ל בתקופתי. בני אדם הם אותם בני אדם. השפה היא עברית".

בכל מקרה, הרמטכ"ל לשעבר גם רחוק מלהסכים עם הביקורת של השופט וינוגרד על מידת מוכנותו של צה"ל למלחמה. "צה"ל מוכן כל הזמן למלחמה. הוא היה מוכן גם ב-2006. יש פרשנות, בחלקה מעוותת, של המציאות. מוכן זה הידיעה אילו מחירים ישלמו העם והמערכת כדי להשיג את ההישגים. במוכנות של 100% המחירים שישלמו נמוכים יותר מאשר במוכנות של 70%".

מלחמה נוספת בצפון היא בלתי נמנעת?

"אין שום דבר בלתי נמנע. אינני שותף למהלכי האימים. כל הזמן מספרים שהחיזבאללה חזק - נכון, הוא היה חזק ונשאר חזק. אומרים שהוא מתעצם - נכון, הוא התעצם בעבר והיה מתעצם עם 2006 ובלי 2006. עובדה אחת אי-אפשר למחוק: בשנתיים האחרונות יש בצפון שקט ודממה".

השקט יישמר?

"איני יודע. באף מקום אין שקט לנצח. פעם מישהו אמר, 'והארץ תשקוט ארבעים שנה' (מנחם בגין על מבצע של"ג, א' ר'). זו הייתה טעות להשתמש במונח הזה אז, ובוודאי לא אחזור על טעויות".

הרמטכ"ל גבי אשכנזי מתייעץ איתך?

"הוא לא מתייעץ איתי. הוא לא צריך. אחריות מוטלת על כתפי מי שיושב על הכיסא. ליועצים אין אחריות. אני לא רוצה לייעץ לאף אחד, איני מרגיש כיועץ, איש לא ביקש את הייעוץ שלי, וטוב שכך".

קלצ'ניקובים לא, ייעוץ כן

בחו"ל חלוץ דווקא שמח לייעץ. בדצמבר האחרון נחשף כי הוא בוחן השקעות בניגריה עם לוני הרציקוביץ', עם יובל רבין ועם אחרים. כעת מגלה חלוץ כי הוא פועל במדינות נוספות, אבל מסרב במסתוריות לחשוף באילו מדינות מדובר.

מה שכן, בניגריה נפגש חלוץ עם בכירי המשטר: שרי הביטחון, החוץ ואחרים. "התרשמתי מקבוצת אנשים מאוד משכילה ואינטליגנטית, שיודעת מה היא רוצה", הוא אומר. מלבד השכלה, המשטר הניגרי ידוע גם כאחד המושחתים בעולם, והמדינה מתאפיינת במצב בעייתי מאוד מבחינת זכויות אדם: כוחות הביטחון הניגריים, לטענת ארגונים שונים, הרגו אלפי חפים מפשע.

ההשקעות שחלוץ בוחן במדינה מגוונות: חקלאות, תקשורת סלולרית, בנייה, ו"אם תיקרה ההזדמנות בתחום הדיפנס אז גם בתחום הדיפנס, בכפוף לרגולציות ולמגבלות. הערך המוסף שלי בביטחון טרם בא לידי ביטוי".

נטען שבניגריה המשטר מושחת ומפר זכויות אדם. זה לא מפריע?

"למה אתה מתמקד בניגריה?"

זו המדינה היחידה שאישרת שאתה פועל בה.

"אני לא אחשוף בפניך מדינות אחרות. תראה, יש לי קווים אדומים רבים. רבים".

למשל?

"לא ימצאו אותי מוכר כדורי קלצ'ניקוב, בסדר? אבל אם ירצו עצה, אם ירצו לעסוק בארגון, בהקמה - זה דבר אחר. כמי שעסק ארבעים שנה בצבא ובביטחון, זה אחד מנכסי הידע שלי. אנסה לנצל את זה במקום שאוכל. איפה שיבקשו, אנסה לעשות את מה שאני יודע הכי טוב".

יש מקומות שבהם קצינים לא צריכים לעבוד, לדעתך, מבחינה ערכית?

"ברשות הפלסטינית. במקום שהמדינה מאשרת לאזרחיה לפעול, מותר להיות".

יש עדיין כוח לתואר "רמטכ"ל צה"ל לשעבר" בעולם?

"יש. אני לא מדבר בהקשר ביטחון אלא בהקשר כללי. יש הרבה הערכה לזה".

לאחרונה פורסם שבמערכת הביטחון הצטברו התרעות חמורות על כוונת החיזבאללה לחטוף קציני צה"ל במילואים העושים עסקים בעולם. החשש מתמקד במיוחד במדינות מוסלמיות, כשמדינות אפריקה מצויות במקום גבוה במיוחד בסולם הסיכונים. רק לאחרונה נחטף (ושוחרר) איש עסקים ישראלי בניגריה.

אתה לא חושש?

"יש חשש מתמיד לחטיפת ישראלים. מעת לעת הגל הזה מתרומם. אני לא מתעסק עם מדינות מוסלמיות".

המטה למלחמה בטרור ממליץ למטיילים לא לנסוע לניגריה בגלל "תסיסה עמוקה ומתמשכת בקרב קהילות מוסלמיות קיצוניות ולאור עוינות כלפי המערב וישראל".

"אני לא יודע בדיוק מה המטה למלחמה בטרור אומר".

אתה מסתובב במדינה זרה כמו אדם רגיל, בלי אבטחה?

"אני אזרח מן השורה. אני לא מסתובב עם מאבטחים. אני נוקט את כל צעדי הזהירות שאני יודע לנקוט".

מה מיליונר, איזה מיליונר?

כשיצטרף חלוץ לפוליטיקה אפשר להניח שמלחמת לבנון השנייה תרדוף אותו, בדומה אולי לאופן שבו רדפה הראשונה את אריאל שרון. האם המלחמה פגעה בהשתלבותו בעסקים? "אני משולב", הוא עונה באי-נוחות. "אולי זה פגע, לא קיבלתי הצעה לנהל את מייקרוסופט, בסדר?"

אתה חושב שיש מנהלים שאמרו לעצמם, "לא אקח אותו בגלל המלחמה"?

"אולי, אינני יודע. לא דיברתי עם כל המנהלים הבכירים במשק, יש הרבה מדי. דיברתי עם מספיק, ומצאתי את מקומי".

במקביל לתפקידו בקמור מכהן חלוץ גם כיו"ר סטרלינג, חברה בבעלות אלביט ונוחי דנקנר, המפתחת שירותי מידע מתקדמים בטיסות. בקמור הוא מחויב לחמישה ימי עסקים בשבוע, ובסטרלינג לעוד יום עסקים. בנוסף הוא יוזם, כאמור, עסקים בינלאומיים כעצמאי, והצעות עבודה, לדבריו, ממשיכות להגיע, אם כי אין בכוונתו לקחת "שום דבר משמעותי" נוסף.

מדוע בחרת דווקא בקמור?

"קודם כול בגלל האנשים שרציתי לעבוד במחיצתם".

מפני שדני ברנר, הבעלים, חבר שלך?

"דני ברנר איננו חבר שלי", עונה חלוץ, ולפתע מתקן: "דני ברנר הוא חבר. הוא לא היה חבר שלי לפני זה. לא הכרתי אותו קודם". כשהופיעו הדיווחים הראשונים על המגעים בין חלוץ לקמור, מסרה החברה כי "ברנר וחלוץ הם חברים ותיקים, ובשנים האחרונות הם נוהגים להיפגש מעת לעת".

חוץ מחברותא, המעבר למגזר העסקי שדרג משמעותית את מצבו הכלכלי של חלוץ (ראו מסגרת). "רמת חיי לא השתנתה", הוא מבקש להבהיר. "חייתי בצניעות כל הזמן, ואני ממשיך לחיות בצניעות (חלוץ התגורר באחד הרחובות היקרים בתל אביב עוד כרמטכ"ל, א' ר'). כלום לא השתנה באורח חיי בהקשר הזה. אני לא אוכל יותר, לא טס יותר לחו"ל, לא יוצא יותר לחופשות. אולי אני עושה טעות בזה. אני עסוק מבוקר עד לילה. מעולם לא פינקתי את עצמי בפינוקי יתר, ואיני עושה זאת גם היום. אני לא צריך את זה. אני יכול לחיות גם בלי התנאים האלה. אני חי עם התנאים האלה, אבל לא נהנה מהם הנאה צרופה יוצאת דופן".

עולם העסקים הפך אותך בתוך זמן קצר למיליונר.

"איזה מיליונר, מה מיליונר? אתה חושב שכל מה שכותבים נכון? אחד הדברים שמאוד מאפיינים אותנו בחברה הישראלית זה לספור את המספרים של האחרים, להסיק מזה מסקנות. אני קצת חשוף למה שקורה בעולם, ואין אח ורע לחטטנות הזו, כל הזמן להסתכל לשני ולשאול כמה הוא מרוויח".

אתה מרגיש שבארץ, כשמישהו מקבל תפקיד בכיר עם תנאים טובים, ישר מסמנים אותו לשלילה?

"בוודאי שאני מרגיש. לא כל-כך ברובד האישי, אבל באופן כללי כתופעה - חד-משמעית. מצד שני, יש סוג של יראה. זה דבר והיפוכו: מצד אחד יש חוסר פרגון, מצד שני למצליחנים יש עוצמה שלעתים מתורגמת ליראה".

אתה אומר שלא הרגשת את זה באופן אישי. לא הרגשת את האמירה של אנשים ש"חלוץ לא הצליח במלחמה אבל הסתדר"? אפשר לראות את הסנטימנט העממי הזה בטוקבקים, למשל.

"אני לא קורא טוקבקים. אם הורידו דבר לרמה של אפס, זה באמצעות הטוקבקים. אני מתפלא על מי שנותן לזה ביטוי. זו רדידות שאין נמוכה ממנה".

אתה שותף לטענה שיש בישראל חוסר פרגון כרוני?

"ועוד איך אני שותף. לא קיימת בישראל המילה 'פרגון'. אחד הדברים היפים בישראל זה האנשים, ואחד הדברים הפחות יפים זה חוסר הפרגון, שעולה לנו מעת לעת באנשים טובים שמושכים את ידיהם ורגליהם מהליכה למערכת הציבורית".

חלוץ מתכוון, בין השאר, לחברו האלוף במיל' שלמה ינאי, שסיפר לאחרונה כי דחה הצעה לשוב לצבא כרמטכ"ל והעדיף את ההצעה למנכ"ל את טבע.

"זה הפסד לצבא ורווח גדול למערכת הכלכלית, וזה גם אומר משהו על הפירוש שנותן אדם בעל שיעור קומה למערכת היחסים שבין החברה הישראלית לאנשיה, למשרתיה. זאת מערכת שאינה מפרגנת, שהיא מאוד תובענית, ושהביקורת שלה לא תמיד בונה אלא לפעמים היא דווקא ארסית ולא עניינית. אני לא רוצה להרחיב בעניין הזה, כי מעת לעת אני מדבר ושומע, ואני ודאי לא רוצה שמתוך דבריי יצא משהו שלא נכון שיצא".

גם אם חלוץ נזהר בהקשר של ינאי, קשה לפספס את התסכול בקולו: "כל אחד בארץ חושב שהוא יודע לעשות יותר טוב מהאחר כל דבר. כולם יודעים לאמן יותר טוב את נבחרת ישראל בכדורגל, וכולם יודעים לשחות יותר טוב ממייקל פלפס, וכולם יודעים להיות ראש ממשלה יותר טוב, וכולם יודעים להיות הכול יותר טוב מאחרים. זה גם מה שמביא לחוסר הפרגון, כי הגישה היא של 'מי זה ההוא - אני הרי יכול לעשות את זה הרבה יותר טוב ממנו'. אני כן מפרגן לאחרים. אני מאוד שמח לראות אנשים מצליחים, עיני לא צרה בהם, ושיעשו כמה שיותר".

מעמדו של מי יותר גבוה היום בעיני החברה הישראלית - קציני צבא או טייקוני העסקים?

"המעמד היותר גבוה איננו של אנשי הצבא. החברה הישראלית, בתהליך ההתמערבות שלה, שמה את ההצלחה הכלכלית במקום גבוה. זה שינוי שמתחולל לנגד עינינו. זה דבר לא פסול, אבל אנחנו עושים טעות קולוסלית בפגיעה באנשי הצבא. בכל פעם שיש דיוני תקציב עולה נושא שכר אנשי הקבע, שנעשה להם עוול עצום. רובם משקיעים הרבה מאוד, כשהתמורה איננה בשמיים. יש דיסוננס בין הרצון הקמאי שהכול יהיה כמו באמריקה לבין המצב הביטחוני".

כואב לך שמודל החיקוי בחברה הוא לאו דווקא דן חלוץ וקציני צבא, אלא בעלי ההון, כמו נוחי דנקנר ויצחק תשובה?

"דנקנר ותשובה הם דמויות ראויות לחיקוי. הלוואי והיו לנו כמותם עוד מאה אלף, אז היינו מעצמה עולמית. מעולם לא חשבתי שאנשי צבא צריכים להיות דמויות לחיקוי. הלוואי שנגיע ליום שבו הדמויות היחידות הראויות לחיקוי יהיו מהעולמות האזרחיים. בינתיים אני שם לב שהדמויות הכי ראויות לחיקוי הן כאלה שהופיעו בתוכנית ריאליטי והצליחו פחות או יותר לשרוד או לא לשרוד".

היו מקרים שתפסת את עצמך מתנהג כמפקד יותר ממנהל?

"לא. גם מפקד לא כל הזמן עובד עם סכינים וחרבות. אני מקווה שהצלחתי להשתחרר מהכללים של פעם, ושאני מתאים את עצמי ועובד לפי הכללים של היום".

אחד "הכללים של היום", שחלוץ אימץ בחום, הוא ללא ספק זהירות מופלגת בהתנסחויותיו. בראיונות עבר הוא חולל כמה סערות עם התבטאויות שנכנסו לפנתיאון הלאומי; כשנשאל, למשל, על כשירותו של איש חיל אוויר לשמש כרמטכ"ל, השיב ש"לא צריך ניסיון של כבשה כדי לרעות את העדר" (חלוץ מבהיר: "זה תיאור נכון של תופעת טבע"). כשאילנה דיין שאלה בשלהי המלחמה האם הוא חש שיש מי שכבר מתכוננים לועדת החקירה, השיב: ""איי דונט קר. איי רילי דונט קר".

בראש אמירותיו, כמובן, ההתבטאות שנודעה כ"מכה קלה בכנף" (ושסילפה מעט את הניסוח המקורי): בראיון שהעניק כמפקד חיל האוויר בעקבות ההתנקשות בסאלח שחאדה, שגרמה בשוגג גם למותם של 11 ילדים וארבעה מבוגרים חפים מפשע, אמר חלוץ ל"הארץ" שכשהוא משחרר פצצה, "אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה מהשחרור. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכול".

איך בדיוק נגררת לאמירות מעוררות מחלוקת, כמו המכה באווירון?

"אצל מי זה עורר מחלוקת, אצל 'יש גבול?'"

גם בציבור בכלל.

"האמירות האלה נאמרו בהקשר מאוד מסוים, ולא ביטאו מאום זולת מה שהתכוונתי לומר, ולא כוונות שיוחסו לי על-ידי גורמים בעלי עניין".

כלומר, לא מדובר בפליטות פה.

"אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי ברמת הרעיון. הרעיון שהיה גלום בכל אמירה שלי נשאר תקף וחזק. לגבי ההתנסחויות והמקום שבו הן נאמרו - אפשר היה לעשות את זה אחרת".

החלום: להתרווח קמעה

חלוץ אולי ינסה להשתלב בעתיד בפוליטיקה, אולם בינתיים הוא מדווח דווקא על ניסיון להתרחק קצת מהאירועים. "צמצמתי את צריכת החדשות שלי דרמטית. אין יותר מדי חדשות - יש הרבה מיחזור. התופעה של ה'טוק טוק טוק' כל חצי שעה, זה דבר נורא ואיום. רק היום אני ער לכך שזה דבר שלא קיים כמעט בשום מקום בעולם".

אתה קורא עיתונים, או שאתה מתייחס אליהם כאל שטויות?

"אני לא אומר שזה שטויות, למרות שיש שם הרבה שטויות. אני קורא מה שמעניין אותי".

לדבריו, מדי ערב, בשובו מהמשרד, הוא קורא ספרים. גם כרמטכ"ל, למרות העומס, הקפיד למלא את מה שהוא מכנה צורך: "למראשותיי יש תמיד שלושה-ארבעה ספרים". בטלוויזיה הוא אוהב לצפות בסאטירה "ארץ נהדרת", החביבה עליו, ו"בנשיונל ג'אוגרפיק אני ממליץ לכולם לראות תוכנית על חיות שצדות וניצודות".

אחרי הרמטכ"לות, להיות מנכ"ל קמור זה לא נופש, יחסית?

"אם אתה לוקח על עצמך אחריות ורוצה לעמוד בה, אתה לעולם צריך להקדיש הכול לתפקיד. המילה נופש לא מתארת נכונה את הדברים. השאלה היא איזה סוג של אחריות יש כאן לעומת סוג האחריות שהייתה קודם".

והתשובה?

"אחריות לחיי אדם, כמו שיש לרמטכ"ל, היא עילאית. אחריות ברמה העליונה ביותר. תראה מה קורה היום בארצות הברית: נופל הבנק הזה ונופל הבנק ההוא, מעגל המובטלים גדל. אבל לא מתים מזה. דבר אחד אי-אפשר לקנות בכסף: חיים שהלכו לאיבוד. את כל השאר, כמעט הכול, אפשר לקנות בכסף".

יש לך תחושת הקלה שאין לך יותר אחריות לחיי אדם?

"מעולם לא חיפשתי הקלה. זה שינוי, אין ספק. במובנים מסוימים זו הקלה, שאתה לא צריך לקום בבוקר או לא לישון בלילה מפאת דאגה כזו או אחרת".

בעצם, אתה רוצה שיניחו אותך לנפשך? שיפסיקו לראיין אותך, להתעניין בך?

"הייתי רוצה שהדברים יהיו לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים. אצלנו יותר נוטים ללכת לגופם של בני אדם".

מה החלום שלך?

"להתרווח קמעה. לראות חברה קצת יותר רילקס, מערכת קצת יותר רגועה, פחות תזזיתית. להפסיק את המירוץ הבלתי פוסק הזה".**

"תקופה פחות סימפטית"

חלוץ מסביר למשקיעים מה צפוי בקמור ובסטרלינג

הדוחות הכספיים שהגישו קמור וסטרלינג לאחרונה לא היו ורודים במיוחד. יריבי חלוץ אולי יתפתו להציגם כעדות לכישורי הניהול שלו, אך ספק אם התקופה הקצרה שבה הוא מכהן בתפקידיו יכולה ללמד דבר כלשהו, מה גם שקשה להתעלם מהמשבר העולמי, במיוחד כאשר מדובר במכוניות יקרות כמו ב.מ.וו. "אנחנו חיים בתקופה קצת פחות סימפטית מבחינה כלכלית", אומר חלוץ, "וקמור איננה נבדלת בעניין הזה. עם זאת, השורות התחתונות שלנו חיוביות".

בקושי. עוד מעט זה היה הופך להפסד.

"זו אמירה שלא רלבנטית לכלום. לכל דבר יש הסבר. צריך להסתכל לא רק על השורה התחתונה אלא על המגמות. הסיבות השורשיות לתוצאות הכספיות הן המציאות הכוללת. המצב מתווה לנו תוכנית עבודה הרבה יותר אגרסיבית לשיפור התוצאות".

קמור אוחזת ב-50% מהזיכיון לשיווק רכבי צ'רי הסיניים בישראל, זאת בנוסף לזיכיון מלא בארבע מדינות אירופיות. "צ'רי נמצאת בתהליך מואץ של התאמה לתקנים המערביים", אומר חלוץ. "אני מניח שבמהלך 2009 נראה את הניצנים של צ'רי בתחום הבינלאומי". בישראל יסעו דגמי צ'רי על הכביש, "אני רוצה להאמין שבסוף 2009 תחילת 2010".

אתה תולה את עיקר הבעיות במצב הכלכלי העולמי. ואם הוא לא ישתפר?

"אם המצב הכלכלי בעולם יהיה קשה, הוא יהיה קשה לכולם. כשיורד גשם כולם נרטבים, גם אלה שהולכים עם מטריות סופגים טיפות. צריכים להיות מסוגלים בתקופות כאלה קודם כול לשמר את הקיים".

בסטרלינג, "הקיים" נכון לעכשיו לא מזהיר. מאז הקמתה לא רשמה החברה הכנסות. לפני שבועיים בישרה על הסכם מכירה ראשון בהיקף של כתשעה מיליון דולר. כמה ימים אחר-כך דאג מי שדאג להדליף לעיתונות אודות פגישה בין נוחי דנקנר לחלוץ, שבה אמר דנקנר ליו"ר כי "אני מקווה שהעניינים בסטרלינג נרגעו", וחלוץ השיב לו "אל תדאג - הכול תחת שליטה". אותו יום הודיעה אלרון שבשליטת דנקנר על רכישת אג"ח להמרה של החברה בהיקף של עד כ-16 מיליון שקל, מהלך שפורש כהבעת אמון בחברה על רקע חוסר שביעות רצון מתגבר של מחזיק האג"ח שלה, להם מוקנית הזכות לפירעון מוקדם במידה ועד סוף נובמבר לא תציג סטרלינג הזמנות בהיקף של כ-50 מיליון דולר.

לפני כחודשיים בישרה סטרלינג לבורסה על התקדמות משמעותית במשא ומתן במכרז, שאם ייסגר ישלשל לקופתה עשרות מיליוני דולרים. חלוץ: "עכשיו צריך לסגור חוזה. עורכי דין, עניינים. הסוגיות המהותיות מאחורינו, נשארו דברים בעיקרם טכניים. עד שדברים לא נחתמו הם לא קיימים".

בדוח הבא לא תהיה אזהרת רווח?

"אני רוצה לקוות שבדוח הבא יירשם דבר אחד באותיות מאוד גדולות: שנחתם חוזה גדול ומהותי. הסיכוי שזה יקרה גבוה, אבל לא 100%. סטרלינג החלה כחברת סטארט-אפ, שבה כל עוד אתה משקיע בפיתוח ואין לך לקוח, אתה אוכל מזומנים. היום אנחנו רואים ניצנים ראשונים של חברות תעופה שהחליטו לאמץ את הפתרון של סטרלינג".

צרו איתנו קשר *5988