מחקרים על ביצועי השווקים במהלך תקופות מיתון מראים כי הדאו ג'ונס יגיע לתחתית בקרוב

ואכן, המניות הראו סימנים של מציאת תחתית ביום שישי האחרון, כאשר מדד הדאו ג'ונס סגר את יום המסחר בירידה של 128 נקודות בלבד, לאחר שכבר צנח ב-700 נקודות מוקדם יותר באותו יום. מדד הנאסד"ק אפילו הצליח לרשום עלייה מזערית. המשקיעים יצפו להתאוששות אפשרית של השוק בשלב מסוים בתחילת השבוע הנוכחי, בייחוד אם צעדי הקלה נוספים יינקטו בעקבות התכנסות שרי האוצר של שבע המדינות המתועשות בוושינגטון.

השיעור שמספקת ההיסטוריה הוא כזה: המיתון הממוצע בארה"ב מאז סוף שנות ה-40 נמשך 10 חודשים, והמניות בדרך כלל נגעו בתחתית כשלושה חודשים לפני סוף המיתון. לכן, אם ארה"ב נכנסה למיתון ב-1 ביולי, כפי שכלכלנים רבים קובעים, והמיתון הזה צפוי להימשך עד אפריל 2009, אז התחתית בשוק המניות צפויה להופיע בחודשים הקרובים.

עם זאת, הרבה תלוי ביכולתם של הבנק האמריקאי המרכזי ושל משרד האוצר לנקוט צעדי חילוץ שישחררו את שוקי ההון הקפואים של היום. וישנם חששות מציקים באשר לאפשרות שהאסון הבא מסתתר בשוק הבלתי מפוקח של עסקאות החלף אשראי (CDS), שהיקפו כ-60 טריליון דולר.

"אני לא חושב שזה הסוף של אמריקה", אומר ביירון וויין, אסטרטג השקעות ראשי ב-Peqout קפיטל מנג'מנט. "בהחלט מתקבל על הדעת שהשווקים יגיעו לתחתית לפני סוף השנה".

משך תקופת המיתון

וויין צופה כמה אירועים חיוביים במהלך השבועות הקרובים: משרד האוצר יכול, באמצעות ה-TARP (תוכנית ההקלה לנכסים בעייתיים), לקנות נכסים בעייתיים מבנקים; ישנה גם שמועה שהמימשל הפדרלי ישלוף עוד תוכנית שמיועדת לסייע לשוק הדיור; מחירי הנפט נפלו מ-140 דולר לחבית אל מתחת ל-80 דולר, ירידה שלבדה אמורה לעודד את הצמיחה הכלכלית; משקיעים נבונים התחילו לקנות נכסים במחירים טובים, לתפיסתם; בנק ברקליס רכש את חטיבת בנקאות ההשקעות של ליהמן ברדרס בארה"ב, ו-וורן באפט קנה נתחים בג'נרל אלקטריק וגולדמן זאקס; סיטיגרופ ו-וולס פארגו נאבקו על הזכות לרכוש את וואקוביה.

תקופות של מיתון היו יותר קצרות או יותר ארוכות מהממוצע של 10 חודשים. למעשה, חמש תקופות המיתון האחרונות היו קצרות יותר. המיתון של 1980 נמשך שישה חודשים בלבד, והיו ארבע תקופות מיתון שנמשכו רק שמונה חודשים, לפי נתונים של בספוק אינבסטמנט גרופ.

אבל השוק לא חשש ממיתון קל בשבוע שעבר. המשקיעים חששו שהחולשה הכלכלית הנוכחית תהיה "שונה" מהחולשות הקודמות. הצרכן האמריקאי נושא יותר חוב הפעם, ומערכת הבנקאות נמצאת במצב הרבה יותר שביר.

על אף שמיתון אופייני אמור להסתיים בסוף האביב הבא, כלכלנים מקדישים תשומת לב גוברת לתקופות מיתון ארוכות יותר, בעיקר לשתי תקופות המיתון שמאז 1940 שנמשכו 16 חודשים. המיתון של נובמבר 1973-אוגוסט 1975 הונע על ידי אמברגו הנפט הערבי, ואילו המיתון של יולי 1981-נובמבר 1982 פרץ בעקבות העלאת הריבית הדרמטית על ידי הפדרל ריזרב, שנועדה לבלום את האינפלציה המואצת. בכל אחד מהמקרים, המניות נגעו בתחתית כשלושה חודשים לפני שהמיתון הסתיים.

החדשות הטובות היום הן שהמניות כנראה מקדימות את המיתון, שכן הן נפלו בחדות רבה לאחר שכבר תימחרו זמנים קשים שעוד יגיעו. הדאו ג'ונס ירד בשנה האחרונה כמעט 45%, כפי שהוא נפל במיתון של 1973-1975, והירידה שלו ב-12 החודשים האחרונים כבר עוברת את ה-24% שהוא איבד בתקופה שהובילה למיתון של 1981-1982 ובמהלכו, כך לפי נתונים של ביריני אסוסיאייטס.

הירידה הנוכחית של 40% חדה יותר גם מהירידה של 30% שנרשמה בשוק הדובי שאחרי 1940. שווקים שיורדים יותר משנה רושמים הפסד ממוצע של 42%, אומר פול דסמונד, נשיא לורי ריסרץ' קורפ. הדאו ג'ונס נפל ביותר מ-40% בעשר פעמים אחרות, אבל רק ירידה אחת הייתה חדה יותר מ-50% והיא התרחשה בין 1929 ל-1932, אז איבד המדד 89%. השוק הדובי הזה נכלל במסגרת "השפל הגדול" שנמשך 44 חודשים.

"סופו של מחזור אשראי ענק"

מיתון זוכה להגדרה שפל כאשר הפעילות הכלכלית מתכווצת ב-10% או יותר. מאוגוסט 1929 עד מארס 1933 התפוקה הכלכלית בארה"ב התכווצה ביותר מ-30%. זה מה שגרם לזה להיות "השפל הגדול".

אבל בשנות ה-30, בשוקי ההון לא היו הרבה רשתות ביטחון כמו היום, כמו למשל ביטוח פיקדונות, והפדרל ריזרב לא פתח את הארנק מהר כמו הפעם. כמו כן, העליות בשוק המניות, שהובילו ל"שפל הגדול", היו מטורפות בהרבה. מ-1921 עד 1929, השוק טיפס ביותר מ-500%. בעליות של 1987-2000 המניות קפצו ב-574%, אבל זה נמשך תקופה ארוכה יותר. מ-2002 עד השיא של אוקטובר 2007 הדאו ג'ונס טיפס ב-94%.

לאחר הירידות של 12 החודשים האחרונים, המחירים נראים הגיוניים בהרבה היום. החברות הנכללות במדד ה-S&P 500 נסחרות במכפיל ממוצע של 11.6 לרווחים החזויים בשנה הבאה. המדד נסחר במכפיל של 17.1 לרווחים שרשמו החברות לאחרונה. זה נמוך רק במעט ממכפיל הרווח הממוצע של השוק ב-60 השנים האחרונות, שעומד על 17.8.

מכפיל הרווח הנוכחי עדיין גבוה בהשוואה למכפילי רווח נמוכים בתקופות מיתון קודמות. במהלך תקופות המיתון של 74', 80' ו-82', מכפיל הרווח של חברות ה-S&P נע בין 6.8 ל-7.2. אבל בתקופות המיתון של 70', 90' ו-01' מכפיל הרווח נע בין 12.9 ל-23.5.

מי שבכל זאת חושש מירידות נוספות בשוק הוא וויין נורדברג, יו"ר הולו ברוק אסוסיאייטס. "זה סופו של מחזור אשראי ענק", הוא אומר. "ייקח לו הרבה זמן להשתחרר". תומך בדבריו דאג קליגוט, מנהל קרן דובר מנג'מנט לונג-שורט סקטור, ביחס לתוכנית ה-TARP: "אנחנו נלחמים בשריפה ביער באמצעות זרנוק של גינה".

אבל דעות קודרות כאלה אינן סיבה לצאת משוק המניות. ייתכן שבדיוק ההפך הוא הנכון. תחשבו שדולר אחד שהושקע במניות מפברואר 1966 עד מאי 2007 היה יכול לתפוח ל-16.58 דולר. זוהי תשואה שנתית של 7%. לעומת זאת, משקיעים שהיו מחוץ לשוק המניות בחמשת הימים הטובים ביותר מדי שנה באותה תקופה היו נשארים עם 11 סנט ביד בלבד.

זאת דוגמה להתקיימותה של אסטרטגיית "קנה והחזק", או, אם אתם מחוץ לשוק - סיבה טובה להיכנס אליו שוב.