הפליק-פלאק של אבירי שוק ההון

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שמה שבנימין נתניהו כתב ערב סוכות במאמר ל"ידיעות אחרונות", אכן נכתב שם ובשמו.

נתניהו, אולי נושא הדגל הבולט ביותר של הקפיטליזם הטוטאלי, של התחרות לחיים ולמוות, של הממשלה השמנה המפריעה לשוק החופשי (זוכרים את משל השמן והרזה?), הציע במאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים להכריז עכשיו על ערבות לחסכונות הציבור.

כן, זה אותו נתניהו שהפך את הביטוי "התערבות ממשלתית" למילה גסה ולא רצויה, שחתך באכזריות בקצבאות הממשלתיות ("לא היתה ברירה, המדינה היתה קורסת"), מציע עכשיו לממשלה השמנה לפרוש רשת ביטחון לחסכונות הציבור, מעין סוג של קצבאות מובטחות. להגנתו הוא אומר שמעולם לא שלל התערבות ממשלתית במקרה הצורך ומביא לדוגמה את תמיכתו כראש ממשלה במהלך ההתערבות להצלת קופות הגמל ב-1996 באמצעות רשת ביטחון לאיגרות החוב הממשלתיות.

הכרזות בלי פתרונות

איך מציע נתניהו לתמוך בחסכונות הציבור? הוא לא מפרט. משבר 2008 הרי לא דומה למשבר 96'. מוקד המשבר היה אז האג"ח הממשלתי הישראלי, ואילו המוקד היום הוא שוק האג"ח הקונצרניות הישראלי ותופעות הלוואי העולמיות, הזרזים למרבית ההפסדים בחיסכון ארוך הטווח של הציבור.

האם נתניהו מציע לממשלה לפרוש רשת ביטחון בשוק האג"ח הקונצרני? האם הוא מציע לממשלה לקנות את איגרות החוב של הסקטור הפרטי? לחלופין, האם הוא מציע אולי להחזיר את האג"ח המיועדות? ואיך לפרוש רשת ביטחון? האם לבטח את כל ההפסד, את חלקו, את מרביתו? וכמה זה יעלה בכלל, העניין הזה של רשת ביטחון, לממשלה השמנה שמעיקה על הסקטור הפרטי? האם היא תוכל לשאת הוצאה כזו כבדה? האם הממשלה הישראלית יכולה דווקא עכשיו להרשות לעצמה להוציא כל-כך הרבה כסף והאם ההתחייבויות הללו לא מדאיגות את נתניהו?

האם אינו מוטרד מזעם המשקיעים הזרים ממצבה של הממשלה הישראלית בעקבות החילוץ המאסיבי? או, אולי, נתניהו מבין שטעה במשהו ברטוריקה הכלכלית שלו לאורך השנים האחרונות, והוא בוחר עתה בפתרון הצודק, שלא מסתדר כל כך עם התיאוריות הקפיטליסטיות שהוא הטיף להן בלהט כה רב.

הפליק פלאק של אבירי השוק החופשי

צריך גם לשפשף את העיניים למראה אנשי וול סטריט שחובטים בהנרי פולסון, שר האוצר שלהם, על ההתערבות שלו בשוקי הפיננסים. לא על עצם ההתערבות הם רותחים, אלא על העיתוי המאוחר שלה. אבירי השוק החופשי מתלוננים עכשיו שפולסון טעה כשאיפשר לליהמן ברדרס ליפול בניסיון נאיבי לחנך את הפרזיטים מהשוק הפרטי שיש מחיר להפקרות ולחזירות.

הם אומרים, בצדק רב, שהנפילה ערערה את האמון בין הבנקים לבין עצמם, שיתקה לחלוטין את שוק האשראי והזינה את הפצע ההולך ומתרחב במערכת הפיננסית העולמית.

צריך גם לשפשף את העיניים למראה אנשי שוק ההון הישראלי, שחלקם קוראים לממשלה להתערב מיד בשוק האג"ח הקונצרניות. למיטב זיכרוננו, אלו אותם אנשים שנחרו בבוז כשפישר התערב באגרסיביות בשוק המט"ח. זה לא יצליח, הם זלזלו ברכישות המט"ח, אף נגיד בנק לא מסוגל להתמודד עם כוחות השוק המיתולוגיים.

מה המסקנה משפשוף העיניים הזה? מהפליק פלאק שעוברים כל חסידי השוק החופשי? האם השוק החופשי מת? בוודאי שלא.

הקפיטליזם למען קורבנות ה"התייעלות"

המסקנה היא אנחנו צריכים קפיטליזם שיתמודד מחדש עם חוסר האיזון בין הון לעבודה, עם השכר והחלוקה הבלתי הוגנת של ההכנסות במשק, שמסוגל לטפל בהשלכות המעוותות של החופש הכלכלי, קפיטליזם עם הרבה פחות אובססיה להשגת שווקים בלתי מפוקחים והיעדר התערבות ממשלתית.

בסופו של דבר, קורבנות משבר זה הם לא אותם עשירים שתמונותיהם מתנוססים בעיתונים ואנחנו קוראים על התרוששתם, על נפילת נכסיהם בעשרות אחוזים. הקורבנות האמיתיים של המשבר הם מיליוני עובדים ברחבי העולם שייאלצו להיפרד ממקום עבודתם בשם הסיסמה של "צריך להתייעל כדי לשרוד את המשבר".

את התיאור הטוב ביותר למה שקרה ולמה שיקרה קיבלנו מבכיר בשוק ההון, שצפה בטור זה כבר לפני שנה וחצי את שעתיד להתרחש: "יש להיזכר שוב בערכי השוק החופשי", כותב לנו האיש, שהעדיף לשמור על אנונימיות. "האמונה כי שוק קפיטליסטי מתפקד מבטיח בראש ובראשונה מצוינות ביצירת ערך. החופש והאמת מאפשרים לחרוצים ביותר להציע את המרכולת הטובה ביותר במחיר היעיל ביותר... ליברליזם מודרני שמקורו באנגליה ובארה"ב של המאה ה-19, מקדש עבודה קשה, יזמות חופשית, מקוריות, תחרותיות ומאדיר את כוחו של האינדיבידואל המוכשר.

"זה לא מה שהיה לנו בשנים האחרונות. בתקופה האחרונה חווינו סוג של מוטציה קפיטליסטית מכוערת, בה אנשים עם כסף ניסו לעשות כסף מכסף, תוך הוספת ערך מינימלית. גם הכלכלה הישראלית התמלאה ביזמים שלא היו אלא ספסרי קרקעות וכסף, שלא היה להם שום דבר להציע פרט לנגישות גבוהה לשוק הון צעיר, נאיבי, כמעט בתולי...

"ולצידה של תעשיית הכסף ללא-תוספת-ערך הזו, צמחה תת-תרבות של צריכה רהבתנית, ילדותית למדי, שהפכה את בעלי ההון ברגע ולרגע למלכי ההווה ולשליטי העתיד, ואת האנליסטים, חברות הדירוג, המתווכים הפיננסיים, ואף בתי ההשקעות וחברות הביטוח, למערך משומן היטב שכל מטרתו לייצר כסף מכסף...

"המשבר הנוכחי יכול וצריך להחזיר את הליברליזם לערכיו הבסיסיים: עבודה, יוזמה, מסחר הוגן ויעיל - ותחרות".

לא נותר לנו אלא להסכים לדבריו.

eli@globes.co.il