הקלקלה של אהוד ברק

בנימין נתניהו ואהוד ברק הם שני סוסים פוליטיים שהתעוררו מרבצם באחרונה, לריח ניחוח הבחירות שעלה באפם. שניהם סבלו בעבר מאותה מחלה - הפסד אחרי תקופת שלטון שהסתיימה בפיאסקו מביך, ושניהם מנסים לתקן באמצעות "חזרה בגדול".

התמזל מזלו של נתניהו והעולם כולו נקלע למשבר כלכלי עמוק ומתוקשר. בעוד שנתניהו בקיא ומנוסה, ומכיר את התוכן הכלכלי על כל מושגיו, מתקשה ברק למצוא את מקומו במשבר המיוחצ"ן הנ"ל והוא יורה לכל עבר: קורא את עצמו למפגשים חסרי תכלית עם נגיד בנק ישראל ומשחרר לתקשורת משפטים כמו זה מהבוקר: "אני חש נחת גדולה מהעובדה שבסוף משבר כלכלי עולמי אדיר, ממשלות ארה"ב ובריטניה מצביעות בהתנהלותן היומיומית על העובדה שהדעות של מפלגת העבודה נכונות, כשהן קוראות להירתם לאחריות ולהגנה על המשק ולשילוב של צמיחה עם אחדות חברתית". זה מעורר גיחוך ותו לא.

ברק הוא ביטחוניסט. נקודה. בזה הוא טוב ואין לו מה לחפש בסביבה הכלכלית, גם כשכל המיקרופונים וזרקורי המדיה מופנים אליה במלוא עוצמתם.

ברק מנוסה במלאכת ההתנצלויות. הוא התנצל בפני עדות המזרח בשם מפלגת העבודה בבחירות 1999, ובאחרונה בפני לבני, על הביטוי "ציפורה" ועל התהייה לגבי "הטלפון בשלוש לפנות בוקר".

נדמה שהוא סולל לעצמו עכשיו דרך חלקלקה להתנצלות הבאה.

התנצלות על התבטאות אומללה לגבי הכלכלה הישראלית. לא מן הנמנע שבמהומת הימים והצורך לבלוט, יסמן ברק אשם במשבר, וזמן קצר אחר כך יזדרז להתנצל בפניו.

בימים אלו מדינת ישראל צריכה הנהגה כלכלית נבונה, עם גיבוי בטחוני. סדר העדיפויות השתנה: את הביטחון החליפה כלכלה לביטחון הוחלף, בהתאם למגמה הכלל העולמית. האם במצב כזה יש מקום למישהו שאומר דברים ואז מתנצל ומחפש דרך לכסא? האם להאמין לאמירה "אני לא זקוק לדברים לשם כבוד - את העיטורים שלי כבר קיבלתי"?

קשה להאמין. לא ממנו.