אלשיך סירבה לאשר את הפשרה עם בכירי הבנק למסחר בשל הסכום הנמוך

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, סירבה לאשר את בקשת הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק הבנק למסחר, והמנהל המיוחד של הבנק, עו"ד אורי ברגמן, לאישור התקשרות בהסכם פשרה עם 21 הדירקטורים ונושאי המשרה בבנק, שנתבעו (יחד עם אחרים) בגין אחריותם לקריסת הבנק.

"חרף כל נימוקי הבקשה", קבעה אלשיך, "ייתכן שיש טעם לפגם בפשרה המוצעת, נוכח החשיבות הציבורית של ניהול ההליכים מחד גיסא, והסכום המוצע מאידך גיסא".

לפי ההסכם, הדירקטורים ונושאי המשרה (ובראשם יו"ר הבנק לשעבר, שמיל ובר, והמנכ"לים לשעבר אלי אונגר ומשה ליבוביץ) ישלמו לקופת הפירוק 12 מיליון שקל. כ-2.5 מיליון דולר תשלם חברת הביטוח ניו המפשייר אינשורנס (חברה-בת של AIG), שביטחה אותם ב"ביטוח אחריות מנהלים". את שאר הסכום ישלמו הדירקטורים מכיסם, כשכל אחד ישלם בין 50 ל-350 אלף שקל.

בנימוקים לאישור הפשרה ציינו הכנ"ר והמנהל המיוחד, בין היתר, את מידת היכולת הכלכלית המוערכת של כל אחד מהדירקטורים ואת יכולת הגבייה מהם אם תתקבל התביעה נגדם.

סכום מקסימלי

סכום הפוליסה בה בוטחו הדירקטורים ונושאי המשרה היה 3 מיליון דולר, ולטענת הכנ"ר כולו אמור היה לשמש לפיצוי. אלא שחברת הביטוח והמבוטחים טענו שהסכום אמור לשמש, קודם כל, למימון הגנתם בפני התביעה, ורק מה שייוותר ממנו (אם ייוותר) אמור לשמש לטובת הפיצוי.

מיליון דולר כבר שימשו למימון שכשכר-טרחת עורך דין, ומאחר שההליכים נגד הדירקטורים טרם הסתיימו, טען הכנ"ר, הרי שהפוליסה היא בבחינת "נכס מתכלה" ש"ככל שהזמן נוקף, משולמים מכוחה כספים". משכך, לדעתו, עדיף להתפשר ולנצל את 2 מיליון הדולר שנותרו בפוליסה, מאשר להסתכן בניהול הליכים שגם אם יצלחו, לא יהיה מאין לגבות את הכספים.

אלשיך קבעה דיון בבקשה ל-12 בנובמבר במעמד כל הצדדים. היא הורתה לכנ"ר להגיש תגובה מבנק ישראל, משום שאינה מסתפקת באישור ועדת הביקורת בבנק, בראשות השופטת בדימוס מרים בן-פורת, למרות שחלק מחבריה הם אנשי בנק ישראל.

הכנ"ר, עו"ד שלמה שחר, אמר בתגובה כי ישוב וידגיש בדיון כי "אל מול עיניו ועיני ועדת הביקורת עמדה המטרה העיקרית של ניהול ההליכים בתיק - להעשיר את קופת הפירוק בסכום המקסימלי האפשרי". לדבריו, "ההערכה היא שבנסיבות הקיימות הצעת הפשרה מגלמת השגת מטרה זו, יותר מאשר הסיכון שבניהול הליך ממושך והיעדר מקורות כספיים לגביית הסכומים, שאפשר שייפסקו בסופו של יום". (בש"א 18565/08).