1. קצר בתקשורת
שוק התקשורת מספק לצרכני הסלולר פיתויים תמידיים. הדור ה-3 של הטלפונים הניידים הפך ל-3.5, והדור ה-4 כבר מתדפק בדלת, מצלמה בנייד היא אביזר חובה והגלישה באינטרנט שגרתית. אין פלא אפוא שצרכני תקשורת סלולרית עסוקים בשדרוג מתמיד של המכשיר הנייד "הלא מעודכן" במכשיר משוכלל יותר, מתקדם ונוצץ יותר. גם אורי לן, מנוי של חברת פרטנר, החליט לשדרג את הטלפון הנייד שלו למכשיר חדש ומתקדם יותר. הוא הגיע למרכז השירות של החברה, מכשירו שודרג, והוא יצא לביתו שמח וטוב לב.
כשהגיע הביתה ובדק את המכשיר החדש הבין שלא היה צריך להסתכל במכשיר המשודרג אלא במה שיש בתוכו. להפתעתו גילה, כי בזיכרון של המכשיר החדש קיימים כ-30 מספרי טלפון בלבד, מתוך 130 מספרים שהיו קיימים במכשיר הישן.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות טען לן, כי בין מספרי הטלפון שאבדו היו רבים של אנשים העובדים בחו"ל, עמיתים למקצוע וקשרים חברתיים שונים שיצר לאורך שנים, ואת רובם אינו יכול לשחזר. לטענתו, פרטנר פגעה בו ובעתידו המקצועי קשות, ולכן תבע לחייב אותה בפיצוי המקסימלי שניתן לקבל בתביעות קטנות, 17,800 שקל.
פרטנר לא התרגשה מהתביעה, וטענה שהיא קנטרנית וטורדנית, והוסיפה, כי אם אכן נגרמו ללן נזקים בשל אובדן מספרי הטלפון, עובדה שהוכחשה על ידה, הרי שהם נגרמו בשל אשמתו הבלעדית, שלא וידא שכל הזיכרונות הועברו כראוי ולא דאג לגבות את המידע שהיה מאוחסן במכשיר הקודם ולהעבירו למכשיר החדש, בהתאם לתנאי ההתקשרות עמה. עוד ציינה פרטנר, כי הציעה ללן דקות שיחה וכן פירוט שיחות שעשה בשנה האחרונה ללא תשלום, כדי לסייע לו לשחזר את זיכרונות הטלפון שנמחקו, אולם הוא סירב.
השופט גדעון ברק העדיף הפעם את עמדתה של ענקית התקשורת פרטנר, על פני זו של "האזרח הקטן" לן. "המקרה הוא מקרה מצער וייתכן שבעת השדרוג אכן אבדו לתובע מספרי טלפון", כתב ברק. עם זאת, קבע, כי לן לא הוכיח כמה מספרי טלפון היו במכשיר הקודם, כמה מהם אבדו ושבאמת קיים קושי לשחזר אותם. ומשכך, "אין מקום להעניק לתובע פיצוי כספי".
בכל זאת, כדי להמתיק משהו את הגלולה המרה, העניק השופט ללן את מה שפרטנר הייתה מוכנה להעניק לו מלכתחילה, 500 דקות שיחה ללא תשלום "על מנת לאפשר לתובע לאתר מספרים באמצעות שיחות טלפון".
2. שכן יקר
"שכן יקר. בוא נמנע סכסוך שכנים ואל תחנה כאן שוב...". הפתק הזה לא הונח על חלון רכבו של שכן סורר שחנה בחניה פרטית של שכנו, אלא על חלון רכבה של מינה טאובר שחנתה באחת החניות הציבוריות בבניין מגוריה. למה זה מגיע לה? כיוון ששכנה, דוד אבו, החליט שאחת מהחניות הציבוריות בבניין שייכת לו. הוא נהג להחנות את רכבו בחניה הזו, ואף רשם עליה "חניה פרטית". כשטאובר העזה להחנות את רכבה בחניה "שלו", זה לא מצא חן בעיניו. בלשון המעטה.
הוא השאיר פתקי איום על רכבה, שבהם דרש ממנה שלא להחנות במקום; שרט מספר פעמים את הרכב, שריטות חוזרות ונשנות זהות בצורתן; ומאוחר יותר דקר שלושה מצמיגי הרכב.
נוכח הנזקים שהתגלו ברכבה רק כשחנתה בחניה "הפרטית" של אבו, הציבה טאובר מצלמה נסתרת שתיעדה את מעשי השכן. במקביל, הגישה נגדו תלונה במשטרה ותביעת פיצויים בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד.
דוד אבו בחר להיתמם. בכתב הגנתו טען, כי לא איים על שכנתו, לא שרט את רכבה ואף לא דקר את צמיגי רכבה. הוא רק "ביקש" ממנה כי לא תחנה בחניה "שלו". גם לקלטת שבה הוא נראה מגיע עם רכבו סמוך לרכבה של טאובר - אשר חנתה בחניה נשוא הסכסוך - פותח את דלת רכבו ומתכופף לכיוון גלגלי רכבה היה לו הסבר. לטענתו, הוא בכלל התכופף לרצפה מאחר שנפל לו משהו.
ההיתממות ומסכת ה"שכן הטוב והמנומס" שעטה אבו לכבוד הדיון לא הרשימו את השופט גיל דניאל. הוא חייב אותו לפצות את שכנתו בסכום של 9,754 שקל על הנזקים שגרם לרכבה ועל עוגמת הנפש שגרם לה, בנוסף ל-750 שקל הוצאות המשפט.
3. אזעקת שווא
התקנתם אזעקה משוכללת בביתכם עם קוד וקישור למוקד אבטחה, וחשבתם שאתם בטוחים יותר מפני פריצה? תחשבו שוב. יורם נאור ולאוני פלטון שרכשו מערכת אזעקה ביתית, בשווי 6,860 שקל, מחברת "צוות 3 בע"מ אבטחה מערכות מיגון", הבינו שהאזעקה אינה ערובה לביטחון אישי. בחודש מארס השנה, כשנה וחצי לאחר שרכשו את מערכת האזעקה מצוות 3, נפרצה דירתם ונגנבו ממנה דברים יקרי ערך הכוללים, בין השאר, כסף מזומן ותכשיטים, וזאת, על-אף שהמערכת הופעלה כנדרש על-ידם.
הפורצים ניפצו את המערכת וניתקו את חוטי האזעקה, שהותקנה במקום גלוי לעין בסמוך לכניסה לדירה, ובכך מנעו את המשך הפעלתה. בנוסף, ורק בדיעבד, התברר לנאור ולפלטון שבשעות הפריצה ביצעה החברה שדרוג של מערכת המחשוב שלה, וכתוצאה מכך לא התקבלה כל התראה על ביצוע הפריצה. השניים ביקשו מהחברה לפצות אותם על הנזקים שנגרמו להם. בתגובה הוצע להם לרכוש מערכת חדשה בהנחה של 30%. המשא-ומתן נמשך זמן מה, אך כשהבינו שלא יקבלו מערכת חדשה, טובה יותר, במקום המערכת שנהרסה, הם הגישו תביעה, בסך 17,800 שקל, לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות נגד צוות 3.
החברה מצידה טענה כי הפריצה התאפשרה כיוון שהתובעים לא הפעילו את המערכת, ולכן היא לא פעלה. בנוסף, "רמזה", כי ייתכן שלא הייתה פריצה כלל. זאת, חרף העובדה שהוגשה תלונה במשטרה; ששוטר מז"פ הגיע למקום לבחון את זירת הפריצה ואת אופן התקנת המערכת; שמנהל ההתקנות מטעם החברה עצמה הגיע לבחון את מקום האירוע ושרוכשי המערכת הציגו תמונות של האזעקה ההרוסה. עוד טענה החברה, כי היא אינה חברת ביטוח ואינה מתחייבת למנוע פריצה, אלא מספקת, תמורת דמי מנוי נמוכים, שירותי מוקד.
כל טענות החברה נדחו. החברה לא מתחייבת למנוע פריצה, ציין השופט גדעון ברק בפסק-הדין, אך היא כן מחויבת לדאוג לכך שהמערכת תהא תקינה, תופעל ותיתן איתות נכון למוקד בעת צרה ובעת הצורך. "אם המערכת לא ממלאה אחר המטרה שלשמה הותקנה - מה טעם להתקין מערכת כזאת ולשלם בעדה?", שאל-תהה בנימה צינית משהו.
עם זאת, ואף שקיבל את התביעה, קבע ברק, כי הסכום הנתבע "מופרז", וחייב את החברה הנתבעת לשלם לנאור ופלטון סך של 6,861 שקל, ששילמו עבור מערכת האזעקה, ועוד 1,500 שקל בגין הוצאות משפט ועוגמת הנפש שנגרמו להם.
4. עשתה רוורס
רבים מכירים את הבדיחה שמעצבנת נשים רבות, שלפיה נשים לא יודעות לעשות רוורס. בעקבות תאונת דרכים קלה בתחנת דלק, הגיעה הבדיחה הזאת גם לבית המשפט לתביעות קטנות בקריית-גת. דוד מגידיש סיים את ענייניו בתחנת הדלק "דלק" שבקריית-גת, והתקדם לכיוון שלט "עצור" הממוקם ביציאה מן התחנה. לפניו עמד רכבה של לילך אסור, שהחלה לפתע בנסיעה לאחור ופגעה ברכבו. אסור הודתה באחריותה לתאונה מיד, אך כשנודע לה שהנזק לרכבו של מגידיש הוערך בסכום של 5,000 שקל חזרה בה מהודאתה.
סגנית הנשיא, השופטת טלי חיימוביץ, לא קיבלה את הרוורס שעשתה אסור מהודאתה וחייבה אותה לשלם למגידיש פיצוי בסך 6,563 שקל והוצאות משפט בסך 500 שקל.
5. השכן הגדול
מה צריך לעשות שכן שמגלה שמצלמות האבטחה של שכנו מכוונות אל חלון חדר השינה שלו ואל הכניסה לביתו? אם שואלים את מוחמד מגארבה התשובה פשוטה: לוקחים צינור ברזל, פולשים לחצר של השכן ומסיטים את המצלמות בכוח לכיוון אחר. כך לפחות הוא עשה כשגילה שמצלמת אבטחה שהציב שכנו מעבר לכביש, ח'ליל מסאלחה, מתעדת את כל מי שיוצא ונכנס לביתו ולבית עסקו שנמצא מתחת לבית, ומצלמה נוספת מתעדת את הנעשה בחדר השינה שלו ושל אשתו.
כשהבחין שהמצלמות כוונו שוב לכיוונן המקורי, מגארבה לא נרתע, וחזר שנית על פעולת ההסטה באמצעות צינור הברזל.
השכן מסאלחה לא קיבל בשלווה את הפגיעה ברכושו. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה טען שמצלמות האבטחה שלו ניזוקו בעקבות פעולותיו של מגארבה וביקש פיצוי בסך 5,891 שקל. לתביעתו צירף דיסק "מפליל" ממצלמות האבטחה, המתעד את מגארבה מסיט את המצלמות.
סגן-הנשיא, השופט יהודה בן-חמו, הסכים עם הנתבע שיש פגיעה בפרטיותו, משום שהמצלמות מתעדות את הכניסה לביתו ואת חדר השינה שלו, אך לא קיבל את דרך הפעולה של השכן הממורמר. "הדרך לפתור את הבעיה ואת הפגיעה בפרטיות אינה על-ידי נטילת החוק לידיים", כתב השופט, אך עדיין לא חייב את הנתבע בכל הסכום הנתבע.
הראיה שהגיש מסאלחה להוכחת תביעתו, הדיסקים "המפלילים", דווקא סייעו למגאברה להוכיח כי הנזק למצלמות לא היה חמור, כפי שטען שכנו. בצילום הוא אמנם נראה מסיט את המצלמות, אך גם לאחר שסיים המצלמות המשיכו לפעול ותיעדו גם את חזרתו לביתו. משכך, חייב השופט בן-חמו את השכן "המסיט" לשלם לשכנו "המצלם" פיצוי גלובלי בסך 2,000 שקל בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
