בשם השקיפות: רשות ני"ע רוצה לפקח גם על בתי ההשקעות הפרטיים

החקיקה המסתמנת תקנה לרגולטור סמכות לדרוש ולקבל דיווחים גם מגופים פרטיים לא נסחרים וכמובן להנחות אותם בפעילותם לפי הצורך. לא מן הנמנע שבעוד שנה נוכל לראות באתרי האינטרנט של בתי השקעות כמו פסגות ופריזמה את הדו"חות הכספיים שלהם ונתונים אחרים כפי שיידרשו על ידי הרגולטור, כך שלא יהיה הבדל מעשי מבחינת המידע הגלוי בין גופים כמו כלל פיננסים הציבורי למיטב הפרטי.

את הבעיה המחישה היטב הנחיית רשות ניירות ערך, בראשותו של זוהר גושן, לבתי ההשקעות הנסחרים לחשוף את הרכב הנוסטרו שלהם. לפני מספר שבועות דרשה הרשות מהגופים לפרסם את אחזקות הנוסטרו (השקעות דרך ההון העצמי של החברה, ולא של כספי הלקוחות) בניירות ערך מעל 5%. ברשות הסבירו כי "בתקופה הנוכחית חשוב לבחון למי מהגופים הפיננסיים יש ריכוז השקעה בגוף או מוצר אחד". המידע עשוי ללמד את המשקיעים על מצבו הפיננסי של בית ההשקעות וכן על "אופיו" - כלומר האם הוא מוטה להשקעות סולידיות או ספקולטיביות, הסבירו ברשות ניירות ערך.

כאן נוצרה בעיה. הרשות דרשה וקיבלה דיווח מלא מגופים כמו אקסלנס, אנליסט ואי.בי.אי. אבל מצב הנוסטרו של בתי השקעות שאינם נסחרים כמו מיטב, פריזמה, פסגות ואלטשולר שחם, לא נחשף לציבור הרחב.

נראה שמדובר בעיוות. אם לדעת הרגולטור החשיפה חשובה למשקיעים וללקוחות שמנהלים כספים בבית ההשקעות, מדוע לא ייהנו מאורה של השמש גם עמיתי קופות הגמל של בתי ההשקעות הפרטיים?

בתגובה אמר ל"גלובס" מנכ"ל בבית השקעות ציבורי, כי "דיווחים אלו עשויים לגרום לפאניקה מיותרת בקרב המשקיעים, שלא בטוח כי הם מבינים שאין קשר בין החשבונות המנוהלים שלהם לחשבון הנוסטרו". אם לדעת הרגולטור נדרשת חשיפה, תהה המנכ"ל, "מדוע הפנייה נעשית רק לבתי ההשקעות הציבוריים, בעוד שאותה פעילות קיימת גם בבתי ההשקעות הפרטיים?"

הגופים שאינם נסחרים מצידם, אינם רואים בעיה. מבחינתם כחברה פרטית לא חלה עליהם חובה לספק נתונים לציבור וכל חשיפה מהווה פגיעה בתחרות ובמעמדם העסקי.

חלק מהפתרון הגיע דרך הבורסה לניירות ערך. זו דרשה לקבל דיווחים שוטפים מחברי הבורסה לגבי היקף החשיפות ולגבי השפעת המשבר על מאזנם. אך בניגוד לגופים הנסחרים, המידע לגבי חברי בורסה אינו גלוי לציבור אלא רק לגוף המפקח. לא מדובר בסמנטיקה. כאשר המידע אינו גלוי לציבור, הופך הרגולטור בפועל גם לאחראי על היציבות.

ל"גלובס" נודע, כי לאחר ניתוח המידע ברשות, קיבלו חלק מבתי ההשקעות שאינם נסחרים, "עצה ידידותית" מרשות ניירות ערך כי עליהם להקטין משמעותית את המינוף בנוסטרו שלהם, ואף עשו כן.

"אני מסכימה שנדרשת פעולה של הגורמים המפקחים", אומרת עו"ד נטלי ג'יקובס, ראש תחום מכשירים פיננסיים במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', "אבל לא נראה נכון לתת 'עצות ידידותיות' לגורמים לא מפוקחים. כאשר נדרש פיקוח של רשות או רשויות על פעילות כלשהי, הדבר צריך להיות מוסדר בחוק", הוסיפה.

כשאין בסמכותו של הרגולטור לדרוש נתונים או להורות לגוף מסוים לבצע פעולה או לתת גילוי נאות, צריך להסתמך על רצונו הטוב של הגוף. ירצה - יקיים את ההנחיה. לא ירצה - לא יקיים. הפיתרון המובן מאליו הוא הגדלת סמכות הרגולטור שיקבל באמצעות חקיקה את היכולות המתאימות.

אגב, בשאר חלקי התעשייה הפיננסית המצב שונה לגמרי. בענף הביטוח גם חברות ביטוח לא ציבוריות, כמו אליהו ו-AIG ישראל, מעבירות את הדו"חות הכספיים שלהן לרגולטור ומפרסמות אותם ברבים. במערכת הבנקאית יש בנקים רבים שאינם חייבים בדיווח מלא כיוון שהם חברות בנות של חברות ציבוריות, למשל מרכנתיל דיסקונט, לאומי למשכנתאות או חברות כרטיסי האשראי. כל אלו מדווחים לרגולטור בדיוק כמו בנקים נסחרים, מעבירים מידע לציבור לפי הצורך, ומפרסמים נתונים לגבי ביצועיהם באתר האינטרנט שלהם.